שחקנית נשמה במובן המלא של המילה

נעמה בדיחי, קפטנית נבחרת ישראל ברוגבי, הייתה שותפה בכירה לעלייתה של הנבחרת הלאומית לדרג 2 באירופה. שמחים לארח אותה לראיון בפינת “ספורטאית החודש”.

*. צילום תמונות: מדיה איגוד הרוגבי

נבחרת הנשים של ישראל ברוגבי זכתה בחודש שעבר באליפות אירופה לדרג 3, שנערכה בסרביה. את סגנית אלופת המדינה, מועדון רוגבי גליל עליון, ייצגו 4 שחקניות: לימור לב (מעיין ברוך), פרח איתיאל (שאר ישוב), מיכל להק (שדה נחמיה) והקפטנית של הנבחרת, נעמה בדיחי (יפתח) – שהיא גם “ספורטאית החודש” שלנו, לאחר שאירחנו אותה לראיון בפינת “ספורטאית השבוע” שלנו, בשלהי חודש דצמבר האחרון – לאחר שחזרה לפעילות אחרי שנתיים של טיפולי שיקום אינטנסיביים. נעמה בדיחי, שעוסקת גם באימון כושר אישי, סיפרה בהרחבה בראיון הקודם על הרקע הספורטיבי הנרחב שלה ועל טיפולי השיקום שעברה. כעת אנו שמחים לארח אותה לראיון על הדרך המדהימה שעשתה בחודשים האחרונים, כדי לחזור בענק לפעילות – הן במדי הקבוצה והן במדי הנבחרת.

נעמה, שתפי אותנו במסע החזרה שלך למגרשים.

“גם בשנתיים שהייתי פצועה, ראיתי את עצמי שחקנית בדימוי העצמי. זה הצריך ממני השקעה בפיזיותרפיה ובשיקום, לרגע לא עזבתי ולא הפסקתי את הקשר שלי עם הרוגבי. החזרה הייתה חלק מהתהליך ומרצף כל כך ארוך.עברתי תקופה מאתגרת מבחינה מנטלית. הפחד מפציעה בהחלט קיים, במיוחד כשאני סובלת מהגבלה של טווח התנועה בברך ואפילו נאלצתי לעבור עוד ניתוח קטן, כדי לשפר את המצב. בתקופה של ההחלמה הגוף כאב והיה מוגבל, החשש מדברים שיפגעו בברכיים – אפילו מכלבים וילדים, היה גדול. זה משהו שעבדתי עליו בצורה אינטנסיבית וחדורת מטרה, כך הביטחון חזר. הפיזיותרפיה והפציעה לימדו אותי לחזק את הברכיים ואת הגוף ולסמוך על עצמי. מהספורתרפיסט, ערן רשף, שהוא איש מקצוע צעיר, מוכשר ויצירתי, שמבין איך הגוף עובד, למדתי ממנו איך לעבוד עם הגוף שלי. כשחזרתי למגרש, לא חזרתי ישר למאבקי מגע ולא ישר חזרתי לשחק, אבל רכשתי את הביטחון. לאט לאט חזרתי בהדרגתיות. חזרתי לתקל טוב יותר. לא רק שחיזקתי את הגוף, היה לי זמן עם רגל מגובסת ללמוד דרך הוידאו.  בתקופת הקורונה דווקא בשנתיים ששיקמתי את עצמי, יש לי את המשמעת ואת היכולות לעבוד עצמאית. הקפדתי לשמור על כושר וכשירות”.

שבועות מעטים מרגע חזרתך לפעילות, נכנסה המדינה לסגר של יותר מחודשיים. איך עברה עליך התקופה הזו?

“ברגעים כאלה הקבוצתיות סופר חשובה. אין ספק שהמסגרת של האימונים הקבוצתיים הייתה חסרה, אך הביחד הורגש. השחקניות דאגו להתאמן, עשו אימוני זום. בתקופה הזו נכנסתי לתת תגבור באימוני כושר לקבוצה יחד עם המאמן, עופר המבורגר. שלחתי תוכניות אימון בשיתוף עם עופר. ניסינו להיפגש כמה שיכולנו, אפילו 2-3 בנות על איזה מגרש עם כדור רוגבי. היו הרבה יוזמות עצמאיות, שניתן היה לעשות עם הגבלות הקורונה. עשינו הרבה אימונים ומפגשים בזום, אך ללא ספק שהיו חסרים מפגשים חברתיים, האינטרקציה עם קבוצת הגברים – שהיו מתאמנים לצידנו ולאחר האימונים היינו נפגשים לבירה ומדורה”.

דווקא העונה הזו הייתה עונת שיא עבור הקבוצה שלכן מבחינה הישגית – סגנות אליפות המדינה. איך את מסבירה את זה?

“היה רצון גדול לחזור ולנצח כמה שיותר. זו הייתה עונה מאוד לא פשוטה. כשחזרנו לפעילות הרצון לנצח ולשים את הגוף על המגרש הטתה את הכף במשחקים. בזכות זה הרבה ניצחונות וזו הייתה עונה טובה”.

איך הייתה ההתנהלות בגזרת הנבחרת בימי הסגרים?

“בתור נבחרת יכולנו לחזור מוקדם יותר. היינו עושות 3 ימי אימון בשבוע, כל שבועיים – שלושה במכון וינגייט, דבר שהוא לא טרוויאלי – מאחר וכולנו נשים בוגרות שבזוגיות. הרבה השקעה מצידנו בלי מימון, הכל בהתנדבות. הגענו וקיבלנו תוכנית מאוד מסודרת לעבודה בבית. הרבה עבודה עצמאית ובחדר כושר, וגם עבודה טקטית על המגרש”.

מה הוביל אתכן לזכייה באליפות אירופה?

“הנבחרת מורכבת מהשחקניות הכי טובות בארץ, מדובר על שחקניות כישרוניות, שלוקחות את הרוגבי צעד קדימה ושיגרת החיים שלהן כמה שיותר ספורטיבית. מונה מאמן מאוד מוכשר, עומר חלפי, שהוביל אותנו בצורה טובה לזכייה ולהעפלה ל מקום הטבעי שלנו – הדרג 2, אליו חזרנו אחרי 5 שנים. הגענו מאוד נחושות, לא ראינו אופציה אחרת מלבד לחזור עם גביע. אני יודעת מה אנחנו שווות, השקענו עבודה גם בתקופת הגבלות הקורונה. נפצעתי לפני 3 שנים באליפות אירופה ועבורי לחזור לרוגבי, כשסרט הקפטנית על זרועי, זה הסנריו המתאים ביותר עבורי. ידעתי שזה מה שאני רוצה. שמחה מאוד שזכינו בתואר”.

איך מקבלים במשפחה את הטירוף שלך לספורט?

“את בן הזוג שלי, אלעד, הכרנו דרך חברה מהרוגבי, הוא לא מכיר אותי בלי זה. מהר מאוד הוא הבין שזה חלק ממני. הוא המעודד מספר 1 שלי. המשפחה הרחבה מפרגנת ודואגת. אני בת יחידה מבין חמשת האחים ואני בענף הכי אגרסיבי שיש בספורט הנשים – והם עפים על זה”.

מה התוכניות שלך לעונה הבאה?

“אני מתכננת לקחת הפסקה ממשחק ולהתמקד באימון הקבוצה יחד עם מנהל המועדון ושחקן קבוצת הבוגרים, יניב גרטי. לאמן את הקבוצה. זו עליית מדרגה. אני מרגישה שנתתי את כל כולי בעונה האחרונה – הובלתי גם את הנבחרת וגם את הקבוצה עם כל המאמץ הפיזי. עכשיו רוצה להעביר את הידע שלי לשחקניות. משערת שבאיזשהי נקודת זמן ייחסר לי העניין של משחק. נתתי אלף ואחד אחוז בשנה הזו”.