אורי שמיר בטור לרגל זכיית הפועל גליל עליון באליפות הליגה הלאומית והחזרה לליגת העל.
ספטמבר 2010, קניון עזריאלי ת”א, “דייט ראשון” עם ינאי שחם מקיבוץ דן – אז הבעלים של אתר “גליל עולה”. על הפרק – הצעת עבודה להצטרף לצוות האתר. בתחילת השיחה שואל את שחם, שעם השנים הפך לבוס ולחבר יקר עד עצם היום הזה, מה יהיה עם עתידה של הפועל גליל עליון. התשובה הייתה מוזרה וכואבת: “כנראה שנגמר עידן הכדורסל. הקבוצה ירדה לליגה א’ ואף אחד לא רוצה לקחת אותה על עצמו”. כאוהד הפועל חולון מילדות, בזכות אותה אליפות שהפועל גליל עליון לקחה בשנת 93 וגרמה לי להשתכנע שתארים לא רשומים בטאבו על מכבי ת”א, צרם לי מאוד לשמוע את הדברים. הבעתי תמיהה ושאלתי, איך זה יכול להיות שמועדון כל כך מפואר ועתיר זכויות בכדורסל הישראלי, מוצא את עצמו על סף הימחקות מהמפה? לא זכיתי לתשובה מנומקת, אך העצב ההדדי דיבר בעד עצמו. מפה לשם, סיכמנו על התחלה של עבודה משותפת.
אחרי חודש מרגע כניסתי לאתר התבשרתי שנעם כהן, העוזר של זיו ברתנא באימון קבוצת הנוער – שזכתה כמה חודשים קודם באליפות המדינה, הסכים לקחת את “התיק” הזה על עצמו. הסתכלתי על רשימת הקבוצות המרכיבות את המחוז הצפוני וצבטתי את עצמי. לראות את הפועל גליל עליון ברשימה אחת עם קבוצות נטולות מסורות בליגות הגבוהות, זה היה סוג של שוק עבורי. הקבוצה יצאה לדרך באיחור, אך נבנתה קבוצה טובה ואיכותית, שניהלה מאבק צמוד עם הפועל טבריה על העליה לליגה הארצית. בסיום העונה חגגה הקבוצה אליפות והעפילה לליגה הארצית, עם נעם כהן על הקווים וברק פלג כשחקן. 10 שנים מאוחר יותר, כהן ופלג על הקווים, הפועל גליל עליון זוכה באליפות הליגה הלאומית וקודם לכן מעפילה לליגת העל – ובצורה הכי דרמטית שיכולה, ניצחון צמוד במשחק החמישי והמכריע בסדרה מול הפועל עפולה, אחרי שני ניצחונות צמודים ושתי תבוסות בעפולה. כמו פעם, הקהל פורץ למגרש לחגוג עם השחקנים, השמחה פשוטה וטבעית, בלי יותר מדי טקסים ומניירות. מי אמר שאין רומנטיקה ואין צדק בספורט?
עשר וחצי שאני מסקר מרחוק את הפועל גליל עליון, שהפכה ל”פילגש” שלי. הקבוצה שלי בליגה הלאומית, הקבוצה שמשחקת לי ברגשות לא פחות מהאחת והיחידה שלי – הפועל חולון. רק פעמיים מצאתי את עצמי בעשור הזה שהפועל גליל עליון לא תנצח, זה קרה בשני משחקי גביע מול הפועל חולון, שנערכו באולם “הפיס” בכפר בלום, משחקים שבהם התנזרתי מצפייה והתעדכנתי בסיום בפרטים. למה? היה גדול עלי.
כתושב מרכז הארץ, שמגיח לגליל אחת למספר חודשים לפרק זמן של מספר ימים – אבל שומר על קשר יומיומי הדוק עם אנשי הספורט והחברים היקרים בגליל, היו עונות שבהן ראו אותי יותר ביציעי אולם “הפיס” בכפר בלום ובמשחקי חוץ, היו גם עונות שראו אותי מעט מאוד ביציעים. בעונה האחרונה משבר הקורונה עשה את שלו והחשש מלנחס במשחק החמישי עשו את שלהם. זו הייתה עונה שתקשרתי עם נציגי הקבוצה דרך הטלפון וצפיתי במשחקיה דרך מסך הטלויזיה והמחשב. עם כמה שזה לא אידיאלי, גם דרך האמצעים האלקטורנים חשתי חיבור לוויב המיוחד של הקבוצה. בכל שיחה עם ברק פלג ואנשי הצוות המקצועי והניהולי וכמובן עם שחקנים, הרגשתי שיש משהו מיוחד באוויר. הזמן הוכיח שלא טעיתי. הפועל גליל עליון היא קבוצה מיוחדת בנוף, ארץ ישראל הישנה והטובה (הכי זקן שלי). היכן עוד נתקלתם בקבוצה עם קהל חם, שלא יודע מה זה לקלל ויודע מה זה לתמוך בכל מצב (גם אם זה לא בדציבלים גבוהים), שכמה שעות אחרי שסיימה לילה של חגיגות, מתייצבת בבית הספר השש שנתי הגדול באזור, כדי לחגוג עם התלמידים את ההישג – אבל בלי המאמן ש”הבריז”, כי התייצב לשירות מילואים ביחידה קרבית בגיל 49, כמה שעות אחרי אחד הלילות הסוערים בחייו.
אחרי שהתרגלנו לראות קבוצות כדורגל וכדורסל חוגגות אליפות ממועדון למועדון עם הרבה אלכוהול ועם מידה מסוימת של פרובקציות והתרסות לעבר היריבות, החבר’ה הטובים של הפועל גליל עליון חגגו משך כשבוע וחצי את ההישג הגדול שלהם עם תלמידים בבתי ספר בקיבוצי עמק החולה. בעיני, החיבור המיוחד של הקבוצה והקהל – במיוחד הצעירים שבחבורה, הוא גולת הכותרת של ההישג הזה. בעיני, לראות בליל העליה כל כך הרבה פרגון ברשתות החברתיות מחברים מהיישובים העירוניים בגליל העליון, מחצור וראש פינה ובמיוחד מקרית שמונה, היווה את ההוכחה כמה הספורט מקרב בין אוכלוסיות. איזה כיף יהיה לראות את כולם ביציעי אולם “הפיס” בכפר בלום בעונה הבאה.
הרבה מאוד שנים התנהל ויכוח, האם להפועל גליל עליון יש את מה שצריך כדי להשתלב בליגת העל. היו שנים שתמכתי ברעיון של הסתפקות בליגת העל, שנים שבהן הייתה שכבה של שחקני בית. בשנים האחרונות זה די הצטמצם ואין ספק שהרעב של האזור לקבוצה בליגת העל אמר את דברו. אין ספק שהצבת קבוצה בליגת העל זהו אתגר כלכלי ומקצועי לא פשוט, אך בטוחני שעם הגורמים העושים במלאכה הן ברמת הניהול, הן ברמת המועצה והן ברמת הצוות המקצועי וכמובן עם קהל גדול ותומך, אפשר יהיה לתקוע יתד מחדש בליגת העל. משמח אותי שהקבוצה שומרת על המשכיות וכבר החתימה ארבעה שחקנים מהסגל של העונה האחרונה לצד המאמן ברק פלג – איש מיוחד בנוף הספורטיבי, מלא בכבוד לסביבה, מלא בערכים וגם כדורסל יש לו בשפע. מתאים מאוד להוויה הגלילית. איזה כיף שהפועל גליל עליון שוב במרכז הבמה של הכדורסל הישראלי. תקוותי היא שהיא תשמור על זהות ישראלית לאורך שנים, תצליח להרים שוב את מחלקת הנוער, תשמור על החיבור המיוחד לקהילה ועם הזמן גם תגיע לגדולות. זה ייתכן, זה אפשרי. שיהיה בהצלחה.
