“מאמן החודש” שלנו הוא נעם כהן – עוזר מאמן קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון, שתרם תרומה נכבדת לתקומת הקבוצה ולחזרתה לליגת העל.
ספטמבר 2010, קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון עדיין לא נרשמה לעונת המשחקים הבאה, הרבה מאוד אנשים השלימו עם קריסתה של האימפריה – והפעם באופן סופי, אך היו גם כמה אנשים שהאמינו, יוסי ראוך – מנכ”ל עמותת הספורט גליל עליון, ניר יהלום – רכז ענף הכדורסל במועצה ורז גל – שמונה למנהל הקבוצה, שהיו מוכנים לעשות התאמות למציאות שנראתה דמיונית בקטע רע, לקחו על עצמם את מלאכת הניהול של הקבוצה ורשמו אותה למחוז צפון בליגה א’ – ליגת הכדורסל הרביעית. כשניסו לעניין אנשי מקצוע לתפקיד מאמן הקבוצה הם נתקלו בהרבה סירובים – מפחד, מאגו, מכל מיני סיבות. היה אחד שבסוף אמר כן, אחד שצמח כאוהד ביציעים וכשחקן במחלקת הנוער ולא היה מוכן לראות את קבוצת הדגל של המועדון שהוא עובד בו, מסיימת את תפקידה ההיסטורי. הוא נכנס לתפקיד, בנה קבוצה מהרגע להרגע בסיוע עם אנשי הניהול של הקבוצה, הם יצאו לדרך בתחילה מבלי לסמן מטרות – מלבד לשמור על הגחלת, בסיום הם כבר חגגו אליפות והעפלה לליגה הארצית. 10 שנים אחרי אותה חגיגה, הוא חגג שוב מהקווים עם אותה קבוצה – הפעם כעוזר מאמן של אחד משחקני המפתח באותה עונה, ברק פלג, והפעם את הזכייה באליפות הליגה הלאומית שמשמעותה – חזרתה של הפועל גליל עליון לליגת העל. קוראים לו נעם כהן, בן 39 מקיבוץ הגושרים, נשוי להדר ואב לרימון בן השנה, ששימש כעוזרו של ברק פלג לצד עבדותו כמנהל ארגוני בעמותת הספורט גליל עליון.
מאז שחרורו מהצבא ולמעט עונה אחת שבה אימן את קבוצת הנערים של הפועל גלבוע מעיינות, נעם כהן היה שם לרשות הפועל גליל עליון במגוון תפקידי אימון, שימש כעוזרו של זיו ברתנא באימון קבוצת הנוער בשנת 2010 החלומית – שבה הקבוצה זכתה בתוך מספר חודשים גם באליפות המדינה וגם באליפות ליגת התיכונים. בהמשך, אחרי שהעלה את קבוצת הבוגרים לליגה הארצית, זז לעמדת עוזר המאמן ושימש כעוזרו של ברתנא בעונה שהסתיימה בהעפלה לליגה הלאומית. גם שם כהן המשיך בתפקידו לצד ברתנא, בעונה שבה הקבוצה התייצבה מחדש בליגת המשנה, העונה שבה אוהדי כדורסל מעטים בישראל נחשפו לראשונה למי שהפך לאחד מכוכבי הכדורסל של אירופה בשנים האחרונות – מייק ג’יימס, שהגיע באמצע העונה לקבוצה הגלילית. מאז כהן הספיק לאמן נוער ונערים במחלקת הנוער, לשמש כמנהל קבוצת הגברים וכמנהל קבוצת הנשים, ולאורך כל השנים הקפיד לשלב בין מקצועיות להקניית ערכים חשובים לחיים של חניכיו. אחרי שבעונה שעברה אימן את קבוצת הנוער נעם כהן תכנן לקחת פסק זמן מאימון, אלא שהתעקשותו של המאמן ברק פלג, שלבסוף הצליח לשכנע את כהן לשמש כעוזרו, היא זו שסללה את דרכו של כהן לצוות המקצועי של הקבוצה. לאורך העונה ברק פלג הרבה בשבחים לכהן, שכונה על ידו כ”משענת” ועליו אמר: “נעם הוא יד ימיני, האיש שמאחוריי ומלפניי ואני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות”. עכשיו נמשיך לראיון שקיימנו עם נעם כהן – בו בחרנו ל”מאמן החודש” שלנו.
נעם, כשתפסת פיקוד בשנת 2010 על הקבוצה בליגה א’, ראית בעיני רוחך את התסריט הזה שתחגוג עם הקבוצה אליפות וחזרה לליגת העל?
“לא הסתכלתי כל כך רחוק בשלב ההוא. הרצון היה בכלל להשאיר את הקבוצה בחיים, כי היה חשש אמיתי שברגע שהקבוצה תיסגר אפילו לשנה אחת, יהיה קשה מאוד לשכנע אנשים לפתוח אותה מחדש. הקבוצה מעוררת הרבה אמוציות, גם בהישגים שהיא מביאה וגם בתקציבים שהיא מקבלת מהמועצה. היה חשש אמיתי שאם זה ייסגר, אי אפשר יהיה לפתוח את זה שוב. הרצון היה להשאיר את זה בחיים, בתקווה שזה יוביל לימים טובים יותר. כשחתמתי בקבוצה לא ידעתי מה זה ליגה א’. מהר מאוד, כבר במשחק הגביע הראשון מול כרמיאל ראיתי שיש לנו קבוצה טובה. כשאחד כמו רז גל מעורב בזה, כבר התחילו דיבורים ומעשים של מה אפשר לעשות כדי להפוך את העונה להישגית. אני שמח שהצלחנו. כשלקחתי את הקבוצה לא ניתן היה לחשוב כל כך רחוק, בטח שלא ליום שהקבוצה תחזור בליגת העל. אני חושב שמגיע קרדיט גדול ליוסי ראוך ולרז גל, שהובא על ידו. יוסי עשה המון דברים טובים לספורט בגליל ולכדורסל בפרט. רז לא יודע מה זה בינוניות, הוא סחף את כל המערכת למקום שאנחנו משחקים על עליית ליגה. שניהם אנשים מיוחדים, שנותנים לאנשי המקצוע לעבוד ואני מוקיר להם תודה על השנה הזו ובכלל”.
והנה, 10 שנים אחרי שחגגת עליה לליגה הארצית אתה חוגג עליה לליגת העל. מה ההגדרה שלך לדברים?
“ההגדרה הכי טובה זה חלום שהתגשם. שילוב גם של להיות חלק מצוות מקצועי של קבוצה שאותה אוהד מילדות, וגם להצליח להיות שותף להישג כזה של להחזיר את הקבוצה לליגת העל אחרי הרבה שנים, גם להיות שותף לחוויה הזו שהייתה באולם – חוויה יוצאת דופן במיוחד בתקופת משחקי הפלייאוף, חלום של אוהד שהתגשם להיות חלק מזה בתוך המגרש. היה מרגש לראות את הקהל שלנו באנרגיות כאלה. אין ספק שיש לקהל שלנו חלק נכבד בעליה”.
אני לוקח אותך לדקות האחרונות של המשחק מול עפולה. מה עבר עליך ועל הקבוצות ברגעים האלה?כשהיינו בפלוס 7 זה הרגיש לי, שזה שלנו. כשהתהפך המשחק נכנסו לדקות יותר קשות בהתנהלות. קבוצה שנמצאת במומנטום לא טוב, מסתכלת למנהיגים שלה. כשאתה יורד לפסק זמן, הקהל ביציע לא יכול לראות את זה, אדריאן יוטר אומר את המילה הנכונה, אלון ספיר דוחף. על הספסל לא היה לחץ, לא היה רוגע – אבל הייתה ענייניות. איך עוצרים את המומנטום של עפולה ואיך מנצחים. ההתנהלות של ברק לא מאבדת פרופורציות, משרה רוגע ומה שתלוי בנו – נעשה הכי טוב. זה לא פתאום הופיע מול עפולה. לי כעוזר, למרות שאני בלחץ ומתח, מקל שאתה מסתכל על הדמות של המאמן יש מישהו עם קור רוח ועשה כמה דברים יותר מלחיצים ממשחק כדורסל מכריע. המוטו שלנו במשחקים האחרונים היה שמגיע לנו לעלות, עבדנו קשה ועשינו כל מה שצריך כדי להיות במקום הזה”.
מה הגורמים להצלחה הגדולה, כפי שאתה רואה את הדברים?
“החומר האנושי בקבוצה. בעונה שבה נכנסים לסגר אחרי שבועיים של פעילות, אחרי זה חוזרים לאימונים ומהר לשחק, ואחרי זה שוב סגר שמאפשר רק להתאמן מבלי לשחק – ואחרי זה חוזרים לשחק ואחרי זה 20 ימים של אימונים בלי לשחק בגלל מבצע שומר החומות. בין הסגר והמלחמה פתאום אתה משחק 3 פעמים בשבוע ו-6 פעמים בשבועיים, אתה צריך חומר מיוחד של אנשים. גם בתקופות שלא שיחקנו ורק התאמנו – החבר’ה באו ועבדו קשה, עשו אימוני כושר בקצב גבוה עם אור שוורץ גם בתוך חודש יוני. אתה מסתכל על חבר’ה מנוסים שעברו הרבה באים ועובדים קשה. הרבה פעמים הסתכלנו אחד על השני בצוות המקצועי ולא האמנו שזה קורה. האווירה הטובה ביניהם בלטה מאוד. אי אפשר היה לשרוד עונה כזו בלי חיבור כל כך מיוחד של אנשים. כשאתה הולך לפורמט של שלושה משחקים בשבוע יש פציעות, יש עייפות, אתה מפסיד משחקים שאתה לא אמור להפסיד על הנייר. ההתאוששות מהמשחקים – בלי לשקוע במרה שחורה אחרי הפסדים, זה גם עשה את ההבדל. היינו קבוצה עם יכולות טובות, היו לנו כלים טובים יותר מרוב הקבוצות – במיוחד בשלבי הסיום של העונה. להשאיר את המערכת שפויה זה היה הדבר המרכזי בעונה הזו. הפרופורציות, שגם אם מובסים בעפולה קמים מזה ולא שוקעים. ברק השרה המון שקט ומנהיגות, גם עלינו כצוות וגם על השחקנים, הוא ידע לקחת בפרופורציות את התגובות מצד אנשים שלא יודעים מה עובר על הקבוצה ביום יום. הרוגע, השקט והפרופורציות של ברק עזרו מאוד למערכת”.
איך הצלחת לשלב בין עבודתך כמנהל ארגוני בעמותת ספורט לבין תפקידך בקבוצה?
“זה בהחלט היה אתגר גדול. אני יכול להגיד שאני לא תכננתי לאמן השנה. בחודש יולי נולד בני הבכור ותכננתי לקחת שנה הפסקה מכדורסל והסיבה היחידה שבאתי היא השכנוע מצידו של ברק. באתי להיות העוזר שלו. זו הייתה נראית לי הזדמנות מדהימה. עבדתי בעבר עם אנשים שאני אוהב ומעריך כמו זיו ברתנא וליאור קרת. האתגר לעבוד עם ברק כאישיות קודם כל וגם כאיש כדורסל, זה קסם לי מאוד. אני מאושר מהבחירה הזו, לא רק מממבחן התוצאה אלא גם מהלמידה וממה שלקחתי ממנו. אני מקווה שנתתי גם קצת חזרה. אני מאוד רוצה להודות לאחיקם שושן – מנכ”ל עמותת הספורט, שאיפשר לי לעבוד במקביל גם בכדורסל תוך אמון מלא בכך, שעבודתי בעמותה לא תפגע בעקבות כך. אני מקווה שהצדקתי את האמון”.
איך בבית התקבלה ההחלטה שלך להמשיך לאמן?
“לרעייתי – הדר, לא היה קל עם ההחלטה שלי ללכת על האתגר הזה. היה ברור לנו שיש מחירים ברמה המשפחתית. היא מדהימה והיא מלווה אותי כעשור כמאמן כדורסל, היא נותנת לי את כל התנאים, את כל השקט ואת כל התמיכה לעשות את העבודה הזו. היא יודעת שזה מאוד מדרבן אותי, קורץ לי ועושה לי טובה בנשימה. הכדורסל הוא רכבת הרים של ניצחונות, הפסדים ועליות וירידות, לפעמים זה נכנס לבית. אני בטוח שזה לא קל לאף אישה של מאמן כדורסל. הדר גם אוהבת כדורסל ואוהבת לבוא למשחקים, היא מפרגנת לי ואוהבת. למרות האתגרים היא תמכה בי ואני מודה לה”.
איך זה לעבוד בצוות מקצועי כל כך רחב?
“אני שמח על הזכות לעבוד עם ברק פלג, עודד הנדלר ואור שוורץ. היינו צוות שעבד ביחד ובסנכרון כמעט בלי אגו והגדולה של הצוות הייתה היכולת להוציא מכל אחד את הטוב והמקצועיות שבו , והיכולת של כל אחד בתורו גם לזוז הצידה ולתת לאחרים להתבטא ולתרום. השלים אותנו מישל מויאל שבעונה כזאת התרומה שלו הייתה מדהימה להתאוששות של השחקנים. על כל הצוות הזה ניצח ניר וסרמן שהוא איש ניהול מדהים שתענוג לעבוד איתו. ניר היה שחקן שלי בקבוצת הנוער שזכינו באליפות ואין כמו סגירת מעגל שהוא המנהל שלי כשאנחנו זוכים באליפות השנה”.
להמשיך עם ברק בצוות בליגת העל, קוסם לך?
“זה בהחלט מעניין אותי. אני משתדל כל שנה בכדורסל לעשות משהו שעוד לא עשיתי. עוזר מאמן בליגת העל עוד לא הייתי. זה תלוי בהחלטה של המערכת ושל המאמן, מה הם חושבים שהערך שלי למערכת בסיטואציה החדשה. זה גם תלוי בתפקידי בעמותת הספורט ובחיי המשפחה. במידה ויהיה רצון מצד ההנהלה ומצד ברק, אני אשב איתו, כדי להבין ממנו איך הוא רואה את הדברים, מה יותר טוב ומה פחות טוב ומה הדרישות שלו ממני בעקבות העליה”.
