מיכל הגדולה

מאמנת הכדורסל מיכל אהרון עושה חיל באימון של מספר רב של קבוצות. שמחים להעניק לה את תואר “מאמנת החודש”.

עונת כדורסל בהמשכים עוברת על עשרות אלפי שחקנים ושחקניות בגילאים שונים, אלפי מאמנים, מנהלים וכן על אוהדי הכדורסל הרבים בארץ. מי שמצאו את עצמם ב”שנת הקורונה” ובעידן שבא אחריה כשומרי הסף של הענף הם ציבור המאמנים, שהיו צריכים להמציא את עצמם מחדש ולגלות יצירתיות רבה, כדי לשמר את החניכים והחניכות שלהם במסגרת. אחת שעשתה ועושה את זה בגדול היא מיכל אהרון, בת 29 מיסוד המעלה, שהגיעה לגליל העליון לפני ששש שנים בעקבות מי שהפכה לרעייתה. מיכל אהרון שיחקה משך שתי עונות בהפועל גליל עליון ובעונות מאמנת כדורסל בגליל העליון, תחת מחלקת הנוער של הפועל גליל עליון וגם בתפקידה כעוזרת הוראה בבית הספר היסודי “נחשוני החולה” ביסוד המעלה.

העונה תפסה מיכל אהרון פיקוד על 6 קבוצות: קבוצת נערות ב’, קבוצת הקט סל של רמת כורזים, בשתי קבוצות בנות לחוגי כדורסל ביסוד המעלה  (א’-ג’, ד’-ו’) ולאחרונה תפסה פיקוד על קבוצה לנשים חובבניות, שנפתחה ביסוד המעלה. זיו ברתנא, המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה מעיד על מיכל אהרון כמאמנת מקצועית ומסורה מאוד לעבודה, שתורמת המון מזמנה וממרצה למען הכדורסל בגליל העליון וכמובן שהחלטנו לכבד את המלצתו להעניק את תואר “מאמנת החודש” שלנו למיכל אהרון, שאותה אנו שמחים לארח לראיון בכתבה זו.

מיכל, ספרי קצת על הרקע שלך בכדורסל ועל מה שהביא אותה לחיק הגלילי?

“אני בת העיר נשר במקור. בנעוריי שיחקתי במחלקת הנוער של א.ס רמת השרון ואף העתקתי את מגוריי לפנימיית הספורט של מרכז הטניס בעיר. בשירות הצבאי התנתקתי מכדורסל ולאחר מכן טסתי לטיול גדול באפריקה. כשחזרתי לארץ שיחקתי בהפועל נשר מהליגה הארצית ואימנתי בנות במחלקת הנשים של מכבי חיפה. הייתה לי תקופה של מגורים בת”א, בה הכרתי את מי שברבות הימים הפכה לרעייתי. כשהיא החליטה לפני שש שנים עלות לצפון ללמוד במכללת תל חי, הגעתי בעקבותיה והתחברתי לפעילות הכדורסל כאן, בתחילה כשחקנית בהפועל גליל עליון ובהמשך כמאמנת. נהנית מכל רגע בחיים כאן בגליל”.

ואיך את מצליחה לשלב בין כל כך הרבה מסגרות אימון?

“לאט ובזהירות. האמת שמאוד נהנית מהעבודה, אוהבת לאמן קבוצות שונות בגילאים שונים, בפן תחרותי ובפן חובבני. אני נהנית מהגיוון והשילוב. אני אוהבת לקחת על עצמי הרבה משימות. כשאימנתי במכבי חיפה שימשתי רכזת אתנה ואימנתי שתי קבוצות ליגה וארבע קבוצות בית ספר. סביבת העבודה כאן מדהימה. זיו ברתנא ואיתי ירושלמי – מנהל המחלקה, מאוד מקצועיים וכיף לעבוד איתם. עם זיו אני עובדת ארבע שנים. הוא אימן אותי בעבר. יש בינינו קשר טוב גם מקצועית וגם מחוץ למגרש”.

איך התמודדת עם האתגרים של תקופת הקורונה?

“האמת שזה לא פשוט. אני מאוד מאמינה בחינוך לא חד צדדי. צריך בשביל שיקרה תהליך, שכל צד יעשה צעד לכיוון הצד השני. ברוב המקרים זה מה שהיה. במסגרת עבודתי בבית הספר העברתי שיעורים בזום, הפעלתי את הילדים והילדות עם כסא, כדורים, מזרונים, קווים ישרים. זה עזר לי לפתח יצירתיות. עם כמה שקשה, כן להתקדם וללכת למגרשים ולהתאמן. שחקני קבוצות הקט סל שלי הלכו כל יום בראש פינה להתאמן.  בגזרת הנערות ערכתי יחד עם מאמנת קבוצת הילדות, היינו נפגשות לזום עם הבנות בעיקר כדי לפגוש אותן ולהתעניין בהן וכמובן לדרבן אותן להמשיך להתאמן. בקט סל לא הפסקנו להתאמן גם בערבי חגים ומצאנו זמן להשלים פערים עם חוברות עבודה. הילדים גילו כמה כיף לשחק וליצור אינטרקציה, זה עוזר להכיר חברים ולמצוא ערכים שהם מביאים לאימון ולמשחק. בנות שאימנתי בחוג כדורסל ראיתי אותן נהנות בשיעורי זום. הם שמחו והחיוך שלהם היה שווה הכל. אני שמחה שבכל הקבוצות חזרו עם רעב ותשוקה לכדורסל. מקווה שלא נעמוד עוד בסיטואציות כאלה”.

קבוצת הנערות שיחקה העונה בליגה המחוזית ולא הייתה בתמונת העליה. מה הציפיות ממנה לעונה הבאה?

“מדובר בקבוצה צעירה, המורכבת מתלמידות כתות ח-ט, שנבנית בעיקר לעונה הבאה. בעונה הבאה הקבוצה תהיה בגיל האידיאלי של השנתון, כתות  ט’ – י’. העבודה שהן עשו העונה תיתן פירות בעונה הבאה”.

ממש לאחרונה התחלת פעילות לנשים חובבניות. מה תוכלי לספר עליה?

“פעילות מדהימה עם חבורת נשים – שהן אמהות לילדים בכל מיני גילאים – חלקן אמהות של חניכים וחניכות שלי, הן מגיעות פעם בשבוע לעשות ספורט. מפגש נשי ספורטיבי. התחלונ עם שמונה נשים והיום אנחנו 10-12. הצעתי לאמהות של חניכים וחניכות לבוא, הסברתי להן שזה עוזר לתקשורת ולהבנה של ילדיהם. אחרי שמרגישים את הכדור ואת הדינמיקה, יותר קל להבין את הילדים. אני שמחה שיש היענות ומקווה שנגדל בכמות ובאיכות ונהנה מהפעילות”.

איזה כדורסל עושה לך את זה?

“אני בדעה שאנשי מקצוע צריך וכדאי שיראו כמה שיותר כדורסל, כך נחשפים ליותר וללמוד. אני אוהבת לראות כדורסל ישראלי גם בליגות גבוהות וגם נמוכות. אני מעודדות את השחקנים והשחקניות שלי לראות איך מקבלים החלטות. את סדרת הגמר סל של הליגה הלאומית לנשים מאוד נהניתי לראות. אני  מתעוררת לפנות בוקר לראות NBA, אוהבת לראות יורוליג. סטיב קר הוא המאמן שאני הכי נדהמת מיכולות האימון שלו ובמיוחד מקור הרוח שלו”.