האירוע הקשה בהילולה במירון מצריך הפקת לקחים נרחבת ויישומה המלא. אפשר ללמוד ממה שנעשה באנגליה בעקבות האסון באיצטדיון הילסבורו, שבו נהרגו 96 אוהדי כדורגל. הצעדים שננקטו בעקבות האסון הזה נועדו למנוע מצבי דוחק של המוני אנשים, כפי שהיה במירון, והפכו את איצטדיוני הכדורגל באנגליה לבטוחים הרבה יותר.
אחרי שהתבררו מימדי האסון בהילולת ל”ג בעומר במירון, נאמר בכל אמצעי התקשורת שהכתובת היתה על הקיר, והיו הרבה מאוד התרעות עוד לפני האירוע, שמשהו כזה עלול לקרות. אבל כפי שקורה לא פעם, רק אסון בקנה מידה גדול, יכול לאפשר שידוד מערכות, הפקת לקחים אמיתית, ויישומה בפועל.
האסון במירון דומה באופן מדהים לאירוע אחר שהסתיים באופן טרגי. מדובר באסון שהתרחש בשנת 1989 באנגליה. ב-15 באפריל של אותה שנה, התקיים משחק חצי גמר הגביע האנגלי בין קבוצות ליברפול ונוטינגהם פורסט. המשחק התקיים באיצטדיון הילסבורו, מגרשה הביתי של קבוצת שפילד וונסדיי.
כמו במירון, אחת הסיבות לאסון היתה לוח זמנים לחוץ. ל”ג בעומר השנה חל ביום שישי, וכדי להספיק לקיים את כל ההדלקות לפני כניסת השבת, צופפו את לוחות הזמנים של ההדלקות, וזה יצר צפיפות גדולה של חוגגים בפרק זמן קצר.
גם באסון הילסבורו, אוהדי ליברפול הגיעו באיחור לאיצטדיון. נוצר לחץ גדול בשערי הכניסה, שהיו שערי קרוסלה, שמאפשרים כניסה של אדם אחד בכל פעם. המשטרה החליטה לפתוח שערים רחבים יותר, כדי להקל על הלחץ.
בעקבות ההחלטה הזו, כל האוהדים שחיכו להיכנס, נכנסו לשני יציעים באיצטדיון, ולא התפזרו על כל היציעים. ביציעים 3-4 שהיו מוגבלים ל-2,000 אוהדים, נכנסו מעל 3,000. מדובר היה ביציעי עמידה, שגם במצב רגיל הם צפופים בהרבה מיציעי ישיבה.
כמו במירון, כך גם בהילסבורו, הצפיפות יצרה פניקה, ונוצרה מפולת אנושית, שתחתיה נמחצו אוהדים רבים. התוצאה היתה טרגית. 96 הרוגים ו-766 פצועים. האסון גרם לזעזוע גדול באנגליה, והלחץ הציבורי הוביל להקמתה של ועדת חקירה.
ועדת החקירה הגישה סדרה ארוכה של המלצות. מתוכן שתי המלצות חשובות, שיכולות להיות ישימות גם במקרה של הילולת הרשב”י במירון. מסקנה אחת היתה ביטול יציעי העמידה.
בכדורגל האנגלי היה מקובל שבחלק מהיציעים האוהדים אין כיסאות, והאוהדים עומדים במשך כל המשחק. באופן הזה ניתן היה להכניס לאיצטדיון מספר גדול יותר של אוהדים, והצפיפות ביציעים הללו היתה דומה למה שהיה מקובל גם בהילולת הרשב”י במירון. במצב כזה כל שינוי בכמות האוהדים, יכול להוביל לצפיפות יתר, ומשם קצרה הדרך לאסון.
המסקנה השניה שיושמה היתה ביטול הגדר שמפרידה בין היציעים לבין כר הדשא במגרש. הגדר הזו נועדה למנוע תופעות של זריקת חפצים לתוך המגרש, אך באסון בהילסבורו הגדר חסמה כל אפשרות מילוט של אוהדים לתוך המגרש. אלמלא הגדר הזאת, האסון היה יכול להימנע.
גם במירון היה סיפור דומה, משום ששפתח היציאה מתוך מתחם ההדלקה של חסידות תולדות אהרון, היה צר מדי. זה הוביל לדוחק רב, לפאניקה, ולמפולת האנושית שבה נמחצו אנשים רבים.
כשמשווים את שני האירועים, במירון ובהילסבורו, אפשר לומר כבר כעת, שכדי למנוע אסון נוסף צריך שבכל הדלקה יהיו יציעי ישיבה, עם מקומות מסומנים, כך שרק מי שהזמין מראש מקום יוכל להיכנס. המסקנה השנייה צריכה להיות שבכל מתחם הדלקה יהיו מספיק פתחי כניסה ויציאה, כך שניתן יהיה לפנות קהל במקרה חירום במהירות ובבטיחות מירבית.
כדאי לציין שמאז שיושמו המלצות ועדת החקירה של אסון הילסבורו, היה שיפור ניכר בבטיחות באיצטדיוני הכדורגל באנגליה, ולא התרחשו אירועי אסון נוספים, זאת למרות שבכל שבוע מתקיימים משחקי כדורגל בנוכחות קהל של עשרות אלפי אוהדים בכל משחק.
לאור כל זאת, המסקנה המתבקשת היא, שוועדת חקירה לאירועי האסון במירון, אם תקום כזאת, צריכה ללמוד גם ממה שאירע בכדורגל האנגלי, ובכלל לבחון אילו אמצעי בטיחות ננקטים ברחבי העולם בכל אירוע בו ישנם המוני משתתפים.
