עירוני קרית שמונה תחל הערב את משחקי הפלייאוף העליון. רגע לפני, זמן לטור מפרגן של אורי שמיר.
עירוני קרית שמונה העפילה לפני שבועיים לפלייאוף העליון, אחרי חמש עונות קשות מאוד של השתרכות בחלק התחתון של הטבלה – בשלוש מהן חרב הירידה הונחה על צוואר השחקנים עד לרגע האחרון של העונה – כל זה אחרי שהתרגלה בחמש העונות הראשונות של העשור הקודם להיות בצמרת הגבוהה של הטבלה, לזכות בתארים ולהגיע לאירופה. חוץ ממשאית אפשר להגיד שהכל עבר על עירוני קרית שמונה בעונה הזו: החלטות שיפוט על גבול המתעללות – שגזלו ממנה מספר לא מבוטל של נקודות, מכת קורונה – שהשביתה מפעילות רבים משחקני הסגל לתקופה לא מועט, כל זה בזמן שאין אפשרות לגיבוי מקבוצת הנוער – שהייתה מושבתת מפעילות בשל הנחיות משרד הבריאות. אף על פי כן ולמרות הכל – קרית שמונה בפלייאוף העליון, ובעמדה לא רעה בכלל להיאבק על כרטיס לאירופה. כמה כיף שלכל זה שותפים, כל אחד בחלקו, חמישה שחקני בית שורשיים בדמותם של אורי דהן, עידן נחמיאס, עבדאללה חליחל, אדריאן רוצ’ט וידין לוגסי ועוד כמות נכבדת של בוגרי קבוצת הנוער ובראשם סמואל בראון, זיו מורגן ואופיר מזרחי.
לאורך השנים לא חסכתי בביקורת על הנעשה בקבוצה, אך הפעם אפשר וצריך לומר שאפו גדול לכל העושים במלאכה: בעלים והנהלה שידעו לא לאבד עשתונות עם כל הטלטלות הללו – וכן, אפשר להבין את איזי שרצקי, כשאיים שהקבוצה לא תופיע עוד למשחקים, אחרי שוד הנקודה במשחק מול מכבי ת”א בבלומפילד. עוד שותפים בכירים להצלחה כמובן שהם השחקנים – שהצליחו להתעלות ברגעי האמת והצליחו להתגבר על עומסים גופניים ומנטלים אדירים, צוות מקצועי – שהצליח להוביל את הקבוצה לעבר “הארץ המובטחת” למרות הסערות שעברו על הקבוצה ובעונה שבה הרגישות של שחקנים לפציעות גבוהה הרבה יותר, כמובן שלא נשכח את הצוות הנלווה הכולל אנשי רפואה ואנשי לוגיסטיקה. שאפו ענק מגיע לכולם.
מקובל בסיום סיבוב ובסיום עונה לבחור שחקן מצטיין ושחקן מאכזב. בסיטואציה של העונה הכל כך מורכבת הזו, איני מוצא לנכון להגדיר שחקן כלשהו בסגל של קרית שמונה כמאכזב. קשה מאוד לשפוט לוחמרה עם כל התמורות שעברו על השחקנים. מה שכן, לבחור שחקנים מצטיינים זו משימה הרבה יותר פשוטה. הרבה שחקנים בסגלה של קרית שמונה ראויים לתואר “השחקן המצטיין”. לטעמי, שחקני ההגנה בראשות השוער דז’וגאס ברטקוש וצמד הבלמים מתוצרת בית, אורי דהן ועידן נחמיאס, לצידם המגינים דור אלו וזיו מורגן, היוו חמישיית הגנה שמתאימה גם לקבוצה שרצה לאליפות. ההגנה של קרית שמונה ספגה 28 משחקים, אך אלמלא מכת הקורונה שהיכתה בקבוצה והחלטות שיפוט שפגעו בקבוצה, קרוב לוודאי שזו הייתה חוליית ההגנה הכי פחות סופגת בליגה. אורי דהן הוא השחקן שחתום על הכי הרבה תיקולים וחילוצים מוצלחים מקרב שחקני הליגה, דור אלו סיפק את כמות כדורי הרוחב הטובים ביותר בליגה. בחוליית הקישור ראוי לתואר מצטיין הקשר האחורי יואב הופמייסטר – בוגר מחלקת הנוער של מכבי ת”א, שהגיע מרמת השרון בליגת המשנה, שהתגלה כקשר אחורי יעיל וחרוץ מאוד, יחד עם סמואל בראון שגילה יכולת טובה גם הוא בהרבה משחקים, הם היוו קישור אחורי שעשה עבודה שקטה ויעילה במשחקים רבים.
בחלק הקדמי קרדיט מגיע למוחמד שאקר – השחקן המשתפר של הסיבוב השני, שכבש את השער החשוב במשחק מול הפועל כפר סבא והכפיל את מאזן השערים העונתי שלו לשניים, אך סיפק חמישה בישולי שערים – מרביתם בסיבוב השני. גם עבדאללה חליחל – שכמעט ולא שיחק בסיבוב הראשון, החל לפרוע יותר שטרות וכהרגלו כבש שערים ששווים נקודות – בהם הצמד במשחק הניצחון מול מ.ס אשדוד ושער השוויון הדרמטי במשחק החוץ מול הפועל ת”א – שהסתיים בתוצאת שוויון 1:1. עוד שחקן שראוי לקרדיט בחלק הקדמי הוא יוג’ין האנסה – שאחרי סיבוב ראשון אנמי בו כבש שני שערים, כבש חמישה שערים ותרם גם בישולים, שבהחלט היו שווים נקודות לקבוצה -ולטעמי הוא השחקן המצטיין בחלק הקדמי.
נעבור לצוות המקצועי. לא הסתרתי את דעתי בעניין קובי רפואה, גם כשמונה למאמן הקבוצה וגם כשהוחלט להמשיך את ההתקשרות עמו העונה. באופן אישי ראיתי באנשי מקצוע אחרים מתאימים יותר ממנו לאימון הקבוצה. עם זאת, קובי רפואה ואנשי הצוות שלצידו עמדו בענק במבחן התוצאה בעונה כל כך קשה ומטלטלת, הצליחו להוציא המון מקבוצה עם סגל לא עמוק במיוחד בסיטואציה מאוד קשה – ועל כן, אין ספק שקובי רפואה ראוי להתחרות בתום העונה על תואר מאמן העונה בליגת העל. רפואה לא ימשיך בקרית שמונה. לטעמי, טוב תעשה קרית שמונה אם תחתים במקומו מאמן מנוסה ועתיר ניסיון כמו אלישע לוי, שאמנם מאז פרק הנבחרת לא ידע הצלחות גדולות, אך בהחלט יש לו את היכולות ואת הניסיון הדרוש להוביל את הקבוצה להצלחות. לוי, איש בית שאן ביסודו, יוכל לבצע מהר מאוד את ההתאמות הדרושות להתאקלמות בקרית שמונה.
והמספר הנוסף – אדריאן רוצ’ט. משך שנים זעקתי מעל במה זו את מה שזעקו רבים ברשתות החברתיות ובשיחות בתי קפה, שעירוני קרית שמונה עשתה טעות ענקית עם אדריאן רוצ’ט, שלא החזירה אותו לסגלה. רוצ’ט אמנם לא הרבה לשחק, לרוב עלה כמחליף, לא סיפק בישולים ושערים, אבל החזיר שני דברים שהיו חסרים מאוד לקבוצה: חיבור לחדר ההלבשה ומזל. כן, זה היה חסר מאוד. מבחן התוצאה מוכיח זאת. כשאדריאן רוצ’ט הושאל כשחקן צעיר מעירוני קרית שמונה להפועל נצרת עילית מליגה א’ – קרית שמונה ירדה לליגה הלאומית. מרגע החזרה של רוצ’ט ועד העזיבה להפועל חיפה בעונת 2015/16, קרו לקרית שמונה בעיקר דברים טובים: עליית ליגה, שתי זכיות רצופות בגביע הטוטו, זכייה היסטורית באליפות המדינה ובגביע, הגעה עד סף ליגת האלופות ומשם לשלב הבתים של הליגה האירופאית. מאז שרוצ’ט עזב ועד שהוא חזר, קרית שמונה בעיקר נאבקה על חייה בליגת העל. רוצ’ט חזר והחיים לא הפכו לגן של שושנים, אבל קרית שמונה צלחה משברים קשים – שבעונות שבהן רוצ’ט לא היה, היו מפוררים אותה. אז כן, יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה ובקרית שמונה צריכים ללמוד מטעויות העבר ולהשאיר את רוצ’ט בקבוצה כל עוד ירצה בכך. זה משתלם.
