בעקבות פסיקה של בית משפט השלום בצפת, שבה דחה השופט רונן פיין תביעת לשון הרע שהגיש ראש המועצה המקומית קצרין, דימי אפרצב נגד דני בן דוד, תושב קצרין, אמר אפרצב כי הוא מתכוון להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. אפרצב: “החלטת בית המשפט כי הצהרות גזעניות עשויות להיחשב ′מינוריות′ היא תקדים שנותן לגיטימציה לפרסומים מסוג זה ברשתות החברתיות”.
בשבוע שעבר פורסם פסק הדין במשפט בו הגיש ראש המועצה המקומית קצרין, דימי אפרצב, תביעת לשון הרע כנגד דני בן דוד, תושב קצרין, בעקבות דברים שכתב בן דוד ברשת הפייסבוק, שהתייחסו באופן שלילי למוצאו של אפרצב והטילו ספק בדבר היותו יהודי.
בכתב התביעה היו אזכורים של אמירות שונות שאותם פרסם בן דוד, חלק כפוסטים וחלק כטוקבקים. בהתבטאות החמורה ביותר מצידו של בן דוד, שהוצגה בתביעה, נאמר: “בחלומות הכי גרועים שלי לא תיארתי לעצמי שמאות עולים מרוסיה, לא יהודים, יהגרו לקצרין וידפקו לנו את קצרין, וימליכו עליהם גם רוסי חצי יהודי.
“אחרי 40 שנים בקצרין. מוכר את הבית ועוזב.. ואתה דימיטרי, ממליץ לך לחבור לרוסים שבצד הסורי ולאחד את העיר איתם. אתה אדם שנוא בקצרין. אין לך מנדט לנהל את העיר… תפרוש ותעשה טובה לאלפי ותיקי העיר ומקימיה”.
אפרצב טוען כי מדובר באמירה גזענית שפוגעת לא רק בו, אלא בכלל העולים מרוסיה וממדינות חבר העמים. בכתב התביעה נאמר: “יש הבדל גדול מאוד בין ביקורת כואבת וחריפה, לבין פסילה שלי של יהודי שעולה מברית המועצות. עולה לארץ כיהודי ואני פוגש גילויי גזענות שפוגעים בי ובהוריי, שהם ניצולי שואה”.
לגבי ההתבטאות הספציפית הזו השופט אכן הסכים שמדובר באמירה בעלת אופי גזעני וכתב: “השתכנעתי כי הביטוי ‘חצי יהודי’ מהווה ביטוי בעל גוון שלילי, מטיל ספק ביושרו של התובע ויוצר לו תדמית שלילית בעניין מהותי, כאשר בעבור התובע מדובר בפגיעה והשפלה אישית. משכך אני קובע כי האמירה שהתובע הוא ‘חצי 29 יהודי’ מהווה ביטוי לשון הרע”.
בעוד התבטאות שקשורה לעולים מברית המועצות, כתב בן דוד: “מתגעגע לשנים שלפני 1991. המבין יבין”. אפרצב טען בבית המשפט שהאמירה הזאת מעידה על שנאה תהומית שיש בין נתבע לבין יוצאי ברית המועצות, מכיוון שבן דוד מתגעגע לימים של לפני עלייה מבריה”מ לקצרין, שהחלה בתחילת שנות ה- 90 של המאה העשרים.
בן דוד אמר בדיון: “אני מתגעגע לשנים של שנות 90-91 . הייתה עליה לא רק של הרוסים, עלו גם אתיופים, כולם. לפני כן היו אנשי קבע, משטרה, והיינו כמו משפחה”.
לגבי ההתבטאות הזאת, השופט קיבל את עמדת הנתבע וכתב: “אין באמירה זו דבר מלבד הגיגי מחשבתו של הכותב, וניתן לפרש האמירה באופנים שונים”.
בן דוד אמר להגנתו כי: “יש להתייחס לפרסומים כ’זוטי דברים’ הנאמרים כחלק מדיון ציבורי המתעצב בתקופת בחירות. לטענתו, הפרסומים נעשו בתקופה של התלהטות הרוחות בשל מערכת הבחירות המקומיות בקצרין, כאשר אלפי תושבים ניהלו שיח ביקורתי ברשתות החברתיות, בנוסח שאינו עונה להגדרת לשון הרע”.
בסיכום הדברים השופט סבר שמדובר בהתנסחות מתלהמת אך אינה כזו שעומדת ברף של לשון הרע, והוא ציטט מפסיקה שבה נאמר: “לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב’לשון הרע’ תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן”.
עוד נימוק של השופט לדחיית התביעה היתה הטענה של בן דוד כי מדובר ב”תביעת השתקה”, שנועדה להרתיע תושב מלמתוח ביקורת על ראש רשות מקומית. השופט כתב שאפרצב הגיש תביעות לשון הרע לא רק נגד בן דוד, אלא נגד תושבים נוספים, ולכן יש להניח שהתביעה נגד בן דוד היא ניסיון של אפרצב למנוע ביקורת נגדו.
השופט טוען גם שישנם פערי כוחות בין הצדדים וכותב: “התובע, המכהן קדנציה שניה כראש המועצה המקומית קצרין, כאמור, הוא בעל ניסיון רב בהתנהלות ציבורית ובעל מעמד ציבורי גבוה כראש רשות מקומית; מן הצד השני, הנתבע – תושב קצרין פנסיונר שעוסק באומנותו ומתנדב למען הציבור. על פניו, קיימים פערי כוחות גדולים בין הצדדים”.
אפרצב לא מקבל את הנימוקים של השופט ומשיב: “אין בפרקטיקה המשפטית דוגמא לכך שגזענות זה דבר קטן, בית המשפט העביר מסר שגזענות מותרת, וזה עלול להרתיע אנשים שירצו להילחם נגד גילויי גזענות”.
לגבי טענת תביעת ההשתקה, אמר אפרצב: “זה שאני ראש רשות, זה לא אומר שאין לי את הזכות לפעול כנגד התבטאויות גזעניות שמופנות כלפיי. בן דוד לא כיוון את ההתבטאויות שלו רק אליי, אלא גם למעלה ממיליון אזרחים במדינת ישראל שעלו מברית המועצות וגם כנגד שליש מהאוכלוסיה בקצרין. אני אלחם על הדבר הזה, גם אם אצטרך להגיע לבית המשפט העליון”.
