בגיל 58 אילן בן שימול חבר קיבוץ גן שמואל, בן קרית שמונה, מקפיד שעולם הטריאתלון יתפוס חלק מרכזי בחייו. שמחים לארח אותו בכתבה הבאה ולהעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.
השנה האחרונה היא שנה מאוד מאתגרת לכל מי שעוסק בספורט. הסגרים וההגבלות שנכנסו לחיינו הקשו על רבים לשמור על מסגרת ספורטיבית, אך יש גם לא מעט אנשים שכן הצליחו ועמדו באתגר ומחכים כבר לחזרה לתחרויות. כזה הוא אילן בן שימול, בן 58 מקיבוץ גן שמואל, בן למשפחה ענפה וידועה בקרית שמונה, שהגיע לגן שמואל לפני 40 שנים מקרית שמונה במסגרת השירות הצבאי והקים בה את ביתו. בן שימול, נשוי ואב לחמישה, מנהל תפעול וייצור בחברת המזון הנסחרת בבורסה “גן שמואל מזון” – היצואנית הגדולה ביותר בתחום המזון במדינת ישראל, שמוכרת בארץ כיצרנית מותג המיצים “פרימור”, אך במקביל מייצאת לארצות רבות באירופה ולארצות הברית חומרי גלם לתעשיית המיצים ומחזור עסקיה נאמד בכמיליארד שקלים.
אילן בן שימול הכניס לחייו בהדרגה את ענף הטריאתלון לפני שש שנים, משך שנתיים התחרה בתחרויות, אך בשנה האחרונה נאלץ לעשות התאמות למצב. למרות הזמן הרב שנדרש ממנו להקדיש לעבודה ולחיי המשפחה ולמרות מגבלות התקופה, אילן בן שימול לא נתן לעצמו הנחות, המשיך להתאמן במרץ וכעת הוא מחכה לחזרת התחרויות. שבוע לאחר יום הולדתו ה-58, אנו מתכבדים להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש” ולארח אותו לראיון.
אילן, מה מביא אדם אחרי גיל 50 לעסוק בענף ספורט כל כך תובעני ומאתגר כמו טריאתלון?
“מצאתי את עצמי בשלב מסוים, שרציתי להכניס את הספורט לחיי. התחלתי לעסוק בספורט בהדרגה. הקמנו לפני 6 שנים קבוצה בתוך מועדון טריאתלון קבוצה קטנה של חסרי רקע ספורטיבי. שנה שלמה עבדנו רק פעמיים-שלוש בשבוע, ברמה בסיסית ביותר על תרגילי כח וחיזוק שרירי הליבה ברמה הבסיסית. שנה לאחר מכן, התחלנו להכניס במקביל לאימונים גם ריצות. אחרי שנה הוספנו גם אימוני רכיבה על אופניים. רק אחרי שנתיים וחצי של פעילות הוספנו את השחייה. הצטרפתי לקבוצת טריאתלון ניטרו רק אחרי 3 שנים של פעילות התחלתי להתחרות, זה כבר כשהלו”ז שלי החל למנות 9-11 יחידות אימון בשבוע. בתחילה הכושר הבסיסי היה ירוד ולא הייתי מסוגל לסיים תחרות. עם הזמן שיפרתי את היכולות שלי והתחריתי בתחרויות בסגנון אולימפי. אני שמח להיות חלק מקבוצה עם אנשים כל כך איכותיים וצוות מקצועי מצוין בראשותו של ניר בדולח – שהוא מאמן ברמות הגבוהות ביותר”.
מה הערך המוסף של פעילות הספורט לחייך?
“ערך מוסף מסוים. הספורט שינה אצלי את אורח החיים, אני מרגיש הרבה יותר טוב מבחינה בריאותית, מבחינת התנהלות סדר היום ומבחינת אנרגיות. אני בא לספורט בעיקר בשביל הדברים האלה ופחות בשביל הצד ההישגי”.
איך נראית מערכת האימונים השבועית שלך ואיך היא הושפעה כתוצאה מהמגבלות שהיו בשנה האחרונה?
“המערכת מונה 3 אימוני ריצה, 3 אימוני שחייה, 3 אימוני רכיבה ועוד שני אימונים בחדר כושר. חבריי לקבוצה ואני מתעוררים נורא מוקדם, קמים ב-4 וחצי לפנות בוקר, ולא משנה מה מזג אוויר ומתחילים פעילות. אין תירוצים. אם מזג האוויר לא מאפשר שחייה בים בגלל גלים גבוהים – שוחים באחת הבריכות בחוץ. אם לא מתאפשר לקיים רכיבה בחוץ, רוכבים על אופני הטריינר בבית – יש לנו אפליקציה שמסנכרנת את כל המכשירים לתשומת לב המאמן, כך שיכולנו גם בתקופות הסגרים להמשיך ולהתאמן בקרבת הבית ובתוך הבית. הדבר היחיד שהגביל אותנו מעת לעת היו אימונים בחדר כושר. המשכנו לעבוד ביחד ולחוד, קיבלנו תוכניות אימון מצוינות ושמרנו על כושר טוב”.
מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
“באיגוד הטריאתלון כבר פרסמו מועדים לתחרויות וכמי שלא התחרה מדצמבר 2019, בהחלט התגעגעתי לאתחרויות ואני מחכה לתחרויות בעמק המעיינות, באכזיב, בת”א ובאשדוד”.
כבן קרית שמונה מה הוביל אותך לחיים בקיבוץ?
“כשהתגייסתי לצבא השתייכתי לגרעין נח”ל. היינו מיועדים להשתלב באזור אחר, אמנם לא היה אז וויז – אך נוצרה סיטואציה של חישוב מסלול מחדש וכך מצאנו את עצמנו בקיבוץ גן שמואל. התאקלמתי מהר מאוד בקיבוץ, הכרתי את רעייתי, זוהר. בתחילה אמרתי בבית, שאני צריך כמה חודשים בקיבוץ ואני חוזר, כדי לדעת אם מצאתי את האישה של חיי, מסתבר שכן והנה אני כאן כבר 40 שנים, הקמנו משפחה לתפארת ואני שמח ומאושר להיות חלק מקהילה כזו”.
עד כמה אתה מחובר לקרית שמונה אחרי כל כך אחרי שנים שאתה לא מתגורר בה?
“קרית שמונה היא חלק ממני, אוהב מאוד את העיר, בה גדלתי ועד היום משפחתי הקרובה והמעגל הרחב יותר וחברים קרובים גרים בעיר. בתי, הילה, החלה ללמוד השנה במכללת תל חי, נהנית מהאוכל של סבתא ומהחמימות המשפחתית. אני מגיע הרבה לביקורים וכמובן שלא מחמיץ הזדמנויות לרכב ולרוץ במרחבים המדהימים של העיר וסביבותיה – וכאחד שעשה מסלולים גם בארץ וגם בעולם, אני אומר בביטחון מלא: אין כמו המסלולים בקרית שמונה וסביבותיה. מי שעוד לא גילה אותם, מוזמן לצאת לטבע ולהנות”.
לסיום, מה המסר שלך לקוראים, שמוצאים את עצמם צמודים לכורסא על חשבון פעילות ספורטיבית?
“אני ממליץ לכל מי שקורא להצטרף לקבוצת טריאתלון. יש בגליל קבוצה וכדאי לעשות את זה. אם אני מצליח לסיים מקצה אולימפי בקצב סביר, אני בטוח שכמעט כל אחד שיתחיל בצורה הדרגתית ורצינית יכול ומסוגל לעשות את זה. זה רק עניין של התמדה ורצון והשיפור יבוא. כמובן שצריך צוות מקצועי טוב עם סבלנות עם יכולת הדרכה. אני בדעה, שלא צריך לקפוץ מהר לאתגרים גדולים. אפשר להתחיל תרגילי כח וריצה, מה שצריך נעלי ריצה ומכנסיים קצרים. עם הזמן אפשר להוסיף עוד ועוד פעילות”.
