בצה”ל החליטו לסגור לפי שעה את הנשקיות בישובים הכפריים בגליל העליון ובגולן, זאת עקב הסיכון שגורמים פליליים ינסו לפרוץ לנשקיות ולגנוב נשקים. אורי הייטנר מקיבוץ אורטל, טוען שזהו מהלך תבוסתני, אך בצה”ל אומרים שמדובר במהלך כולל שייתן בסופו של תהליך מענה בטוח לאיחסון הנשקים ביישובים.
בשבוע שעבר פרסם אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, מאמר בבלוג שלו תחת הכותרת: “מחדל ביטחון הפנים”. הייטנר דיווח במאמר שלו על מכתב שנשלח לרבש”צים (רכזי ביטחון שוטף צבאיים) ביישובים הכפריים, ובו נאמר שהצבא יאסוף את כלי הנשק מהנשקיות היישוביות, כשהסיבה לכך היא תופעה של גניבות נשק בידי גורמי פשיעה בגליל.
הייטנר תקף במילים קשות את ההחלטה הזו. הוא טען שמדובר בכניעה לכנופיות גנבי הנשק, וכך כתב: “יש לציין, שמעולם לא נפרצה נשקיה ביישוב בגולן וככל הידוע לי, גם לא בגליל. לעומת זאת, גניבות נשק מבסיסים של צה”ל שכיחה מאוד.
“רק בשבוע שעבר הייתה גניבה של עשרות אלפי כדורים מבסיס צאלים. בגניבה נוספת מאותו בסיס, לפני כחצי שנה, קצין שרדף אחרי הגנבים הותקף בידיהם והתוקפים, בני הפזורה הבדואית, הפיצו בגאווה את תמונות התקיפה ברשתות החברתיות. גניבות כאלו הן חזון נפרץ, למרבה הבושה, ואנו מתבשרים עליהן לעתים תכופות.
“איני מציין את מכת גניבת הנשק מבסיסי צה”ל רק כדי להצביע על האבסורד שבדרישה להעביר את כלי הנשק לבסיסי צה”ל, אלא בעיקר כיוון שההוראה הזו והקלות הבלתי נסבלת של גניבת הנשק מן הבסיסים מבטאים אותה תופעה – הרפיסות של מדינת ישראל, של צה”ל ושל המשטרה, במאבק בפשיעה”.
ומה אומרים בצה”ל על הדברים האלה? בתגובה שהתקבלה מדובר צה”ל נאמר: “לאור הערכת מצב מתמשכת, המאזנת בין האיום הביטחוני לאיום הפלילי, פיקוד הצפון בעיצומו של תהליך שדרוג אופן אחסנת כלי הנשק ביישובים כמענה לסכנה הגוברת לגניבתם.
“כחלק מתהליך זה, חברי כיתות הכוננות ביישובים מאפסנים את הנשקים בביתם במנעולי נשק ייעודיים שסופקו על ידי פיקוד הצפון בהתאם לכללי הבטיחות ופקודות הצבא. לאחר תהליך השדרוג של מרכיבי הביטחון במחסני הנשק בחלק מהיישובים, הנשקים יוחזרו למחסנים אלה.
“תהליך השדרוג מתקיים על פי סדר עדיפויות פיקודי המשקלל את מידת האיום הביטחוני. יישום המענה נעשה תוך שיח שוטף עם ראשי המועצות והיישובים והרבש״צים. עד להספקת כלל המתקנים היעודיים, חברי כיתת הכוננות אשר אין ביכולותם לאחסן את כלי הנשק בביתם בצורה בטוחה ובהתאם לפקודות הצבא, יקבלו מענה ביניים על ידי צה״ל”.
על פי מה שעולה מתגובת דובר צה”ל, מדובר במהלך כולל שבסופו ישודרגו הנשקיות ביישובים ולכל חבר כיתת כוננות יהיה מתקן ייעודי לאיפסון הנשק, כך שהוא יוכל להחזיק אותו בביתו באופן שיקשה מאוד על גניבתו. מנגד, אורי הייטנר טוען שהתשובה של דובר צה”ל היא סוג של כסת”ח.
ההוראות שקיבלו הרבש”צים ביישובים היו לדבריו שונות. לא נאמר שום דבר בנוגע לאיפסון בטוח של הנשקים בבתים של חברי כיתות הכוננות, ומכיוון שסגרו את הנשקיות היישוביות, אין לחברי כיתות הכוננות פיתרון לאיפסון בטוח של כלי הנשק שלהם.
אחרי בירור נוסף עם דובר צה”ל עולה כי נכון לעכשיו ההוראה שניתנה היא שחבר כיתת כוננות שיוצא מן היישוב, יכול לקחת את הנשק עמו, כמו חיילים בחופשה, או להפקיד אותו אצל הרבש”צ, או להפקיד אותו בבסיס של החטיבה המרחבית.
שלושת האפשרויות האלה מאוד בעייתיות ברמה המעשית. זה לא סביר שאזרח יצטרך להסתובב עם נשק בכל פעם שהוא יוצא מן היישוב. אם אותו חבר בכיתת הכוננות עובד מחוץ ליישובו, הוא יצטרך להסתובב עם רובה 16 M בכל יום במשך רוב שעות היום, או שהוא יצטרך לחפש את הרבש”צ, שאולי גם הוא יצא מן היישוב באותו יום, או לבזבז זמן יקר בנסיעה לבסיס החטיבה המרחבית.
לפי דובר צה”ל קיימת עוד אופציה, והיא שחבר כיתת כוננות ישאיר את הנשק בביתו כשהוא יוצא מן היישוב, אך יפרוק את המכלול מתוך הנשק, ויחביא אותו בנפרד מהנשק עצמו. כך לכאורה לא ניתן יהיה להשתמש בנשק, במידה והוא נגנב, כי ללא המכלול הנשק לא יכול לירות.
אורי הייטנר סבור שכל האמצעים האלה מעידים שמקבלי ההחלטות במערכת הביטחון ובמשטרה שבויים בתפיסה הגנתית במקום התקפית: “במקום לרדוף את הפושעים, לגרום להם להיות במנוסה ולחוש נרדפים, אנחנו מתקפלים בפניהם”, אומר הייטנר. “קו ישר עובר בין הטרור החקלאי המכה בשדותינו, במטעינו ובמכלאות הבקר שלנו, לפשיעה הגואה במגזר הערבי, שהמדינה אינה יודעת כיצד להתמודד אתה, ועד גניבות הנשק. ישנם אזורים שלמים בארץ, בעיקר בנגב ובגליל, שמדינת ישראל איבדה את ריבונותה בהם ופורעי חוק מטילים עליה חתתם”.
