השתרשות השחייה בתוך ענף הטריאתלון

כתבה שניה בסדרת התפתחות ענף הטריאתלון – והפעם פוקוס על חלקו של ענף השחייה בתוך ענף הטריאתלון.

לפני שנגיע להתמקדות בתוכן של כתבה זו, חוב לקוראים מהשבוע שעבר: בכתבה הקודמת שעסקה בהיווצרות ענף הטריאתלון, הוזכר בהרחבה טריאתלון הראשון בהוואי וכדי להסיר את העננה סביב השאלה מיהו הטוב מבין הספורטאים: השחיין, הרוכב אופניים או הרץ. להלן התשובה. “טריאתלון הוא ענף ארובי בפני עצמו כך שלא ניתן לקבוע מיהו הספורטאי הטוב מכולם – השחיין, הרוכב או הרץ”. זו התשובה שניתנה 10 שנים אחרי אותה התערבות מפורסמת, על ידי קולינס (האיש שהגה את רעיון איש הברזל). בענף זה קיימת התמחות בשלושה ענפים שונים ומחיבת כישורים שאין בכל ענף ספורט אחר. לא בכדי מנצח תחרות הטריאתלון זוכה עד היום לתואר “איש ברזל”.

כדי ללמוד יותר על היסטוריית ענף הטריאתלון, אין מנוס מלבדוק כל תחום בנפרד. בכתבות הבאות נציג סיפורים ועבודות, חלקן משעשעות עד מאוד. כתבה זו תתמקד בתחום הראשון בטריאתלון – השחייה. תחום השחייה מוזכר לראשונה במקורות כאשר האדם הקדמון נאלץ לשחות באגמים ובנהרות לצוד את מזונו. האדם חיקה בשחייתו את חברו הטוב – הכלב וכך מצא את הדרך להתקדם במקום לא טבעי עבורו. לרבות השנים נמצאו עדויות על משחים בחצרות מלכי מצרים בנהר הנילוס.

השחייה נכללה במערך האימונים המפרך כחלק מתכנית החינוך היווני הקשוח. החיילים שחו וצללו עם בגדי צבא, לעיתים חמושים בחניתות וחרבות כבדות. שנים אח”כ למדו שחייה בחצרות אצילי העם. ידועים סיפורים אודות “בריכות בידור” לאנשי החברה הגבוהה ברומי. הסגנון שנלמד דמה לחתירה עם ראש מורם לפנים או בסגנון צד משופר. כבר אז היה ברור כי השחייה הוא תחום בריא לגוף ולנפש. יתרה מכך, הכומר ברנדלי מצא כי גוף האדם קל ב- 1/11 מהמים ולכן יכול האדם להחזיק עצמו מעל פני המים.

מי שהצליח לפתח את סגנון השחייה המודרני היה לורד בירון, יורד-ים ידוע, בו הוא שילב תנועת יד אחרי יד ורגליים העושות מספריים. במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה הוחלט כמובן על ספורט השחייה שיהיה חלק מתכנית המשחקים, אולם האתגר היה עצום. השחיינים נאלצו לשחות בטמפרטורה של כ- 11 מעלות במפרץ ים כשאזור השחייה תחום בחבלים (באותה עת לא היו בריכות שחייה). מאות חובבי ספורט צפו מסירותיהם או מחוף הים במשקפות. החשש הגדול לא היה מכת קור אלא מספר קילומטרים מאזור התחרות זוהתה להקת כרישים שהדאיגה את המארגנים ומאוחר יותר כשהשמועה התפשטה, הדאיגה גם את השחיינים. אך בכל זאת היו מנצחים והבולט מביניהם היה יהודי הונגרי בשם איוש שניצח בתחרות המרכזית למרחק 100 מטר בזמן של 1:22 דק’. אגב, איוש היה ספורטאי רב גוני, ב- 1902 לקח חלק במשחק בינארצי בין אוסטריה לבין הונגריה. הפעם ככדורגלן נבחרת הונגריה.

הכתבה הבאה, שתעלה במהלך השבוע הבא, יעסוק בהשתלבות ענף האופניים בתוך ענף הטריאתלון.