דניאל אבירם, שמוכר לרבים כמורה מהעבר בבית החינוך עמק החולה, עובד במרץ בימים אלה כדי להגיע לחגורה שחורה בקראטה בשנה הבאה – כשיחגוג יום הולדת 70. שמחים לארח אותו בפינת “ספורטאי החודש”.
אם תשאלו אדם ממוצע מהיישוב, מה הוא מאחל לעצמו בגיל 70, תקבלו מגוון רחב של תשובות. סביר להניח שבין התשובות הנפוצות לא תשמעו תשובה בסגנון: “חגורה שחורה בקראטה”. אם תשאלו את דניאל אבירם, בן 69 מהמושב בני יהודה, אב לחמישה ילדים וסב לעשרה נכדים, זו בדיוק התשובה שתשמעו. אבירם, שהיה מורה ומחנך למעלה 30 שנים בבית החינוך “עמק החולה”, הוא פנסיונר שנה שניה. אבירם לימד בעבר הנדסת מכונות, פיזיקה, ביולוגיה וכימיה לתלמידי כתות ז’-ט’ וריכז את מגמת רובוטיקה – שייצרה רובוטים שהשתתפו בתחרויות ארציות ובינלאומיות. דווקא בתקופה הזו החליט שזה הזמן לחזור לאהבה שלו מהעבר – הקראטה, יחד עם המאמנת סנסאיי מורן קויפמן – המנהלת המקצועית של “האקדמיה למיוזיק פורם”, שלפחות עד לאחרונה בתקופות שלא היו תחת סגר, העבירה בחודשים האחרונים אימונים לאבירם, במטרה שיגשים חלום בגיל 70 ויעבור בהצלחה את המבחן לחגורה שחורה.
מורן קויפמן – המנהלת המקצועית של “האקדמיה למיזיק פורם” בקיבוץ דפנה, משבחת את פועלו של דניאל אבירם: “אני מכירה את דניאל מגיל 20, כשהשתחררתי מהצבא. התחלתי לאמן את אשתו ז”ל, אותו ואת בניו, שייבדלו לחיים ארוכים, משך 4 שנים עד שהם עזבו לגולן. בספטמבר האחרון חודש הקשר. דניאל החליט שלכבוד יום הולדת 70 הוא רוצה להשלים מטרה ולהגיע לחגורה שחורה. בחודשים האחרונים עשינו אחת לשבוע עשינו אימונים מטורפים שעתיים כ”א ליד הנחל בקיבוץ. עבורי דניאל הוא משפחה, כמו אבא שני, אני קוראת לו אבא. אני מאחלת לו שייהנה מהדרך ויעמוד במטרות שהוא הציב לעצמו ומחכה לעוד אימונים”. אחרי שקראתם את כל זה, אין לנו ספק שתסכימו איתנו שדניאל אבירם ראוי לתואר “ספורטאי החודש” שלנו ומכאן נעבור לראיון שערכנו עמו.
דניאל, מה מביא אותך בתקופה כל כך מבלבלת ומאתגרת להיכנס לאתגר כל כך מאומץ?
“לפני 22 שנים, בתקופה שבה גרנו במטולה, מורן אימנה את רעייתי מרלן ז”ל, אהבת חיי שנפטרה לפני תשע שני. היא אימנה גם אותי ואת ילדיי הצעירים, שייבדלו לחיים ארוכים. התאמנו אצל מורן בסטודיו בכפר גלעדי. חזרנו בשנת 2002 למושב בני יהודה ולא מצאתי מדריך קראטה, שאוכל להתאמן איתו. עם הזמן הקראטה התרחק ממני, אך שמרתי על כושר ואפילו רצתי מרתונים. אני עד היום אוהב לרוץ. לפני הקורונה שאלתי את עצמי, איזה ענף ספורט יאתגר אותי. הגעגועים לקראטה היו התשובה. יצרתי קשר עם מורן, היא הזמינה אותי להתאמן בסמוך לנחל. הייתי בדרגת חגורה חומה ואז הצבנו מטרה באישור המנטור של מורן קויפמן – האני סאקס, שמחזיק בדרגת דאן 10, הבנו שאני יכול עד ספטמבר להתאמן, כדי להתייצב למבחן של חגורה שחורה בדרגת דאן 1. החלטתי שאני הולך על האתגר ואני שמח על הבחירה שעשיתי”.
באיזו נקודה את מצוי עכשיו במסע לעבר המטרה?
“חמישים אחוז מהתוכנית מימשתי, ההתקדמות מהירה. האתגר הזה הפיח בי חיים אישיים. אני מתאמן כל יום באופן עצמאי אחרי שעת מדיטציה ואני מתחיל שעה של אימון, מדייק את הפעולות, יש לי גם גיבוי של וידאו. כל מפגש עם מורן ליד הנחל עוזר לי. אני נהנה ומורן נהנית. תענוג עילאי, הנאה צרופה, הרבה שנים לא היה עצימות גבוהה והנאה בלתי רגילה. לפעמים אני מתאמן פעמיים ביום. דוחף אימון”.
לא קשה לך עם הנסיעות והזמן שצריך להקדיש לטובת העניין?
“אנחנו נפגשים ליחידת אימון מלאה, שבה אני מקבל שיעורי בית. אני נוסע שעה לכל כיוון, כמעט 80 קילומטר. אני נהנה מהנסיעה ומהאימון וזה שווה את המאמץ. מורן מאמנת מעולה, מאוד מדייקת אותי, לא מתפשרת על כלום. בתור מורה לשעבר, אני מזהה שהיא יודעת לפרק לגורמים את תהליך הלימוד, זה עוזר לי ללמוד את התנועות. זה עובד מצוין. יש בה את תשוקת הדרכה. אני מחכה לכל מפגש איתה. אני מקבל מחמאות מהסביבה. עבורי זו מדיטציה בתנועה. ברגע שאני מתמקד בתהליכים של הקראטה, אני מרוכז וזה מאוןד עוזר לרוקן מחשבות. אני יודע לדמיין כל שלב של אימון עוד לפני שהוא מתחיל, כך שאני מגיע לאימון הכל רץ בצורה מצוינת. זה עוזר לפתח אינטלגנציה של הגוף, התמצאות במרחב והדבר הכי חשוב – עזר לי להחזיר גמישות גופנית שאבדה עם הזמן. אני מרגיש הרבה שרירים שלא הרגשתי משך שנים. מרגיש רוח נעורים”.
דאן 1 זו מטרה עיקרית או מטרה בדרך למטרות נוספות?
“אני רוצה להמשיך להתאמן עוד הרבה שנים. רוצה להגיע גם לדאן 2 ודאן 3. קראטה דרך חיים”.
