פרח איתיאל מקבוצת הנשים של מועדון רוגבי גליל עליון היא הרבה יותר משחקנית עבור הקבוצה. שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית השבוע”.
*. צילום: עולם הצילום של עופר, עומר ששון ורויטל וולף.
עונת הרוגבי טרם התחילה, אבל במועדון רוגבי גליל עליון לא נחים לרגע. קבוצות המועדון עובדות באימונים ושומרות על מוראל גבוה ועל מרקם חברתי מיוחד. בתקופת הסגר, שבה שחקנים ושחקניות מקבוצות הגברים והנשים השתתפו בפינת “הכר את הספורטאי/ת” – שהתבסס על ראיון שנוצר כתוצאה משאלון למילוי עצמי, הגיעו אלינו גם התשובות של השאלון שמילאה פרח איתיאל בת ה-30, שחקנית ומנהלת קבוצת הנשים. קריאה של השאלון הבהירה לנו שיש כאן משהו שראוי לתואר של ספורטאית מצטיינת. פנינו ליניב גרטי, מנהל הקבוצה והוא חיזק את דעתנו, באומרו את הדברים הבאים: “פרח משחקת במועדון מ2017 ומשנה לשעברה הרמה והמעורבות שלה רק הולך ועולה ואלמלא פציעה לפני שנה וחצי,אין ספק שהייתה מצטרפת לשאר שחקניות הגליל בנבחרת ישראל. בסוף עונה שעברה היא חזרה מפציעה בכושר מטורף וחזרה עם טורניר מטורף בבאר שבע. חוץ מהיותה שחקנית מובילה, פרח מנהלת את קבוצת הנשים זו שנה שנייה והיא אחת מעמודי התווך של הקבוצה, מקצועית וחברתית. אני מאוד שמח לעבוד ולהיות במועדון שאני יודע שיש לי אחת כמו פרח לידיי והיא אחת השחקניות האהובות במועדון”. חוות הדעת הזו בהחלט מעניקה לנו חיזוקים לבחור בפרח איתיאל ל”ספורטאית השבוע” שלנו.
כמו רוב שחקניות ושחקני הקבוצות הבוגרות של המועדון, גם פרח איתיאל הגיע לקבוצת הרוגבי דרך הלימודים במכללת תל חי – וגם היא אינה גלילית בשורשיה: “במקור אני מקיבוץ שדה בוקר שבנגב. הגעתי לגליל במקרה, אחרי שגרתי באיזור ירושלים. הדירה בתל אביב והתוכניות לאוסטרליה כבר היו כמעט סגורות, יום אחד באתי לבקר חברה במעיין ברוך ונשארתי מאותו שבוע ללמוד בתל חי עבודה סוציאלית. סיימתי ללמוד כבר לפני שנה וחצי, אבל אני לא רואה סיבה לעזוב. אני בקבוצת הרוגבי כבר יותר משלוש שנים, ובתפקיד המנהלת בשנה האחרונה, שנה מאתגרת מאוד בגלל משבר הקורונה שעוצר את האימונים והמשחקים”.
פרח איתיאל הגיעה לעולם הרוגבי עם רקע ספורטיבי עשיר ועם אתגר מאוד גדול: “התחלתי לעשות ספורט בצבא. שירתתי ארבע וחצי שנים בתור לוחמת וקצינת חילוץ והצלה, במסגרת זו היתה הפעם הראשונה שבחרתי לשים בצד את מה שנחשב גברי או נשי – ולעשות את מה שאני אוהבת וטובה בו. זה מאוד מעצים להיות מסוגלת להתאמן יחד עם גברים ולעמוד ברף הזה. המוטיבציה להגיע להישגים גבוהים היתה בשמיים, במיוחד בתור לוחמת שמפקדת רק על חיילים בנים. בעשרות מבחני הכושר שעוברים במסלול, בקורסים, בבה”ד 1 ובתור קצינה, למדתי לפתח את השריר הכי חשוב לספורטאי- את המוח. מאז התאמנתי בעיקר בריצה ובקרוספיט, עד שחברה הביאה אותי לרוגבי”.
פרח איתיאל הובילה יחד עם חברותיה בחודשים האחרונים פרויקטים חברתיים חשובים להעצמה נשית, עליהן היא מספרת בהרחבה: “לפני כמה חודשים הספורטאית האולימפית ירדן ג’רבי נקראה “בחורילה” על ידי משתתפת “הישרדות”, ובעקבות זה ספורטאיות רבות פרסמו תמונה שלהן חושפות שרירים עם הכיתוב “ככה יפה לי”. גם אנחנו השחקניות של קבוצת הרוגבי גליל עליון חשבנו על דרך להעביר את המסר דומה, אבל דווקא ממקום שממחיש איך להיות חזקה משרת אותנו בחיים, מעבר לנראות הפיזית וליופי. בהובלתה של שחקנית הקבוצה נעמה בדיחי ובעזרתם הברוכה של הצלמים עומר ששון ורויטל וולף, צילמנו פעולות, “סצינות” שאנחנו מבצעות במשחק רוגבי ופעולות מקבילות מחיי היום יום, כמו דחיפה של רכב שקוע בבוץ, הרמת שקיות וארגזים כבדים, ועוד. הסלוגן שהשתמשנו בו היה I LOVE BEING STRONG. ובאמת, אנחנו כנשים חזקות אוהבות את הגוף שלנו שמאפשר לנו לעשות ולהצליח בענף הספורט שאנחנו עוסקות בו, כמו גם בחיי היומיום, ולבצע פעולות שלפעמים נראות קשות ושמורות למין הגברי בלבד. זה מאפשר לנו עצמאות, חופש עשייה ומפחית את התלות שלנו, ובעיקר מאוד מעצים כשאנחנו מגלות שאנחנו באמת יכולות לעשות הרבה יותר ממה שהורגלנו לחשוב”.
הפרויקט השני היה די מקרי, כשאחותי פתחה חנות יד שניה בשם “לילית” ביקב מייסטר והיתה זקוקה לדוגמניות בשביל פרסום הבגדים. מכיוון שהקבוצה שלנו היא אוסף של נשים זורמות ומגניבות, בין שאר היתרונות שלהן, התגייסנו למשימה. התלבשנו והצטלמנו במגוון שמלות ובגדים יפים, והתוצאה שיצאה בסופו של דבר היתה שילוב מוצלח של שני פרויקטים, שיחד יוצרים שילוב של כוח ויופי. היה לנו חשוב לפרסם את הפרויקטים האלה יחד מכיוון שהרבה נשים, בעיקר נערות מתבגרות, נרתעות מהמחשבה שיהיו להן שרירים, שחלילה ייחשבו לא נשיות, גבריות, חזקות מדי, מאיימות על המין הגברי. הן מפספסות את ההזדמנות ללמוד את הגוף שלהן ולמה הוא מסוגל, מה הוא יכול לאפשר להן לעשות בחיים. החשש הזה מונע מהן למממש את הפוטנציאל הפיזי והמנטלי שלהן. אנחנו מקוות שלאט לאט גם המודל של גוף אתלטי וחזק יהיה מקובל יותר בחברה, כי מעבר לטעם אסתטי, הוא ללא ספק הכי הכי”.
איך את מסכמת את העונה שעברה מבחינה קבוצתית?
“העונה האחרונה היתה פחות עונה של משחקים רשמיים ויותר אתגרה את היכולת שלנו להשאר קבוצה שמתאמנת ויוצרת הווי חברתי גם כשאין תחרויות באופק. עשינו אימוני כושר יחד, אימוני רוגבי כשהיה אפשר, היה מחנה אימונים שהכניס אותנו לקצת יותר “ראבק” אבל זה מבחינת הרוגבי. זה שכמעט לא היו משחקים אבל בכל זאת נשארנו קבוצה של חברות ומשפחה וזה היה מאוד משמח”.
ממה את מרוצה וממה פחות בצד האישי בעונה שהייתה?
“לעונה האחרונה חזרתי אחרי פציעה שהשביתה אותי קרוב לשנה. יצא לי לשחק משחק ליגה אחד ולהשתתף במחנה האימונים, ולשמחתי גיליתי שבזכות הרבה אימונים הכושר והמהירות שלי מאוד השתפרו מהעונות הקודמות למרות הפציעה, וזה עזר לי בביצועים יותר טובים על המגרש. מצד שני, לא לחוות רוגבי כל כך הרבה זמן עיכב אותי מבחינת ראיית המשחק והובלת מהלכים שעדיין צריכים עבודה”.
איך עברה עליך תקופת ההכנה לעונה ואיך עברה תקופת הסגר? מה עשית כדי לשמור על כושר ועל חדות?
“לא היו הרבה אימונים קבוצתיים אבל אני משתדלת להתאמן יותר, התחלתי להתאמן לפי תוכנית הכושר של נבחרת הנשים ברוגבי וזה מכניס הרבה מוטיבציה לשיפור היכולות שמתאימות לרוגבי. חוץ מזה אנחנו נפגשות ומתאמנות יחד וככה מזכירות לעצמנו איך נראה כדור רוגבי ומה עושים איתו 🙂 . לאחרונה חזרנו להתאמן וממש בקרוב יתקיים הטורניר הראשון לעונה וכולנו מאוד נרגשות לקראתו”.
מהן השאיפות שלך לעונה הקרובה?
“העונה הזאת אני מתכננת להתאמן עוד פעם בשבוע עם נבחרת ישראל לנשים, אני מקווה שזה ישפר את היכולות שלי ויהפוך אותי לשחקנית טובה יותר, ואם יהיו משחקים בחו”ל ואתאים אז להגיע גם לזה. וכמובן כמובן שואפת שנגיע עם הקבוצה למקום ראשון בליגה. אנחנו לגמרי יכולות לעשות את זה העונה”.
מכאן לפרק האסוציאציות:
רגע ספורטיבי גדול – “במחנה האימונים האחרון העונה הכדור הגיע אלי ממש לפני קו הטריי שלנו, מצב מאוד מסוכן כי בכל רגע מישהי מהקבוצה הנגדית יכולה לקחת את הכדור ולעשות מיד טריי. בשניה שתפסתי את הכדור השחקנית לידי צעקה לי לבעוט, ולמרות שלא בעטתי תוך כדי משחק מעולם יצאה בעיטה יחסית סבירה… גם הייתי מרוצה מעצמי שהצלחתי להקשיב לשחקנית שלידי ולשנות את הפעולה הרגילה שלי, אבל התוספת הנחמדה היתה שאחרי שבעטתי הצלחתי לרוץ אחרי הכדור ולהגיע אליו ראשונה וככה להמשיך את המהלך הקבוצתי שלנו”.
רגע ספורטיבי מאכזב שלך – “בעונה הקודמת, באחד המשחקים הליגה שהתקיימו בקיבוץ עמיר שיחקנו מול קבוצה מאוד חזקה שתמיד קשה לעשות לה טריים. המשחק הלך טוב והצלחתי לעשות טריי, ואז קלטתי שהנחתי את הכדור מעבר לקו הטריי ובמקום “טרי” עשיתי “חוץ”… האשמתי כמובן את הסימון הלא הגיוני שגרם לעוד שחקניות לעשות את הטעות הזאת, אבל זה לא הוריד את הבאסה והאכזבה”.
חלום ספורטיבי גדול שלך – “לנסוע עם הקבוצה של גליל למחנה אימונים של שבוע בחו”ל! ולהשתתף בטריאתלון”.
הדבר הכי מצחיק שקרה לי בספורט – “שהנחתי טריי מעבר לקו הטריי, זה היה גם מאוד מצחיק בסופו של דבר. קיבלתי את תואר ה “פאק אפ” של הקבוצה באותו טורניר”.
ספורטאית ישראלי אהובה – “נעמה בדיחי. אני אוהבת את השרירים הבולטים שלה”.
ספורטאית אהובה בעולם – מיכל להק מהקבוצה שלנו, שמטפסת בכל העולם. היא חזקה מאוד, שחקנית רוגבי מוכשרת, מפתחת טכניקת האימון “טיפוס על הקירות בבית מרוב שעמום בזמן בידוד”.
קבוצת ספורט אהודה בארץ – “קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, אני אוהבת בה את זה שהשכן שלי שרוף עליה, לדבריו “מכבי זו דרך חיים”, ולכן יצא לי לראות לא מעט משחקי כדורגל בעל כורחי, הם אחלה קבוצה, בכושר טוב”.
קבוצת ספורט אהודה בחו”ל – “נבחרת הרוגבי של ניו זילנד, ה”אול בלאקס”, כי ynet אומרים שהם “הנבחרת המצליחה ביותר בכל תולדות ענפי הספורט”.
ענפי ספורט אהובים מלבד רוגבי – “אוהבת מאוד ריצה. התנסיתי קצת בטיפוס, טריאתלון וסנואובורד”.
אוהב לעשות בשעות הפנאי – “בקורונה גיליתי תחביבים חדשים כמו נגינה על פסנתר, טיפול בעציצים, מקרמה, עבודה בעץ… שהתווספו לתחביב של צפייה בסרטים סדרות”.
תכנית טלויזיה/סרט אהוב – הסרט “התחלה”.
המשפט שהכי מעצים אותך – “קטע שמיוחס בטעות לנלסון מנדלה, אבל הוא מתוך ספרה של מריאן ויליאמסון: “הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים”.
