דודי שבי – מאמן כדורסל ומנכ”ל חברת “ספורט סקילס”, במאמר על החשיבות שבלקיחת אחריות אישית מצד מאמן וספורטאי.
לקיחת אחריות על עצמנו במקרים בהם כשלנו לא מורידה או פוגעת בכבוד ובערך העצמי שלנו, להיפך! לקיחת אחריות על המעשים שלנו מראה שאנו מסיקים מסקנות ומעבירים ביקורת עצמית ומעוניינים ללמוד מהטעויות של עצמנו. ההתייחסות לספורטאי או מאמן, שיודע לקחת אחריות על המתאמנים שלו ולהודות שהוא טעה בשיקול הדעת היא סלחנית. בעצם, לקיחת האחריות מגדילה את האמון של המתאמנים וההורים במאמן, והיא מאפשרת את המשך תהליך האימון בו כל אחד ניתן לביקורת, ולכל אחד יש חלק מרכזי בהצלחה וגם בכישלון!
מי אני באמת?
כולנו מכירים את האימרות והמשפטים שמאפיינים את קו המחשבה של מאמנים ושחקנים לאחר כישלון. המאמן יאמר “השופט היה נגדנו” או “יש לו משהו אישי נגדי כבר שנים”, “השחקנים לא באו מוכנים” שחקנים מסויימים יעדיפו להאשים את הסביבה בכדי להעביר את האשמה “אבל המאמן זה הוא שלא מסר לי טוב”, “הוא בכל מקרה היה קולע – לא הייתה סיבה לרדת להגנה”, “איך אני אמור לשמור עליו? הוא יותר מהיר ממני”, “אתה מלחיץ אותי! אני לא יכול לשחק ככה”.
נדיר לשמוע מאמנים שלוקחים אחריות מלאה על הטעויות שלהם. לקיחת אחריות לאו דווקא אומרת שהם צריכים להתפטר מתפקידם. בכל תאום ציפיות בין מאמנים לאגודות ובין מאמנים למתאמנים ברור שכולם עלולים לטעות בדרך, אבל כשטעינו אנו נמדדים על האופן בו בחרנו להגיב! ואלו ערכים אימצנו כשכל העיינים מסתכלות עלינו באצבע מאשימה? האם בחרנו בערך של ביקורת עצמית וחשבון נפש, או שבחרנו לגלגל את האחריות כפי שהיטיב לעשות האדם הראשון.
להתחיל מבראשית
אחד מהילדים שהשתתף בקורס ‘ספיד סטאקס’ בבית הספר, תמיד הצליח לסבך את עצמו עם הסביבה גם כשהוא השתדל להימנע מבעיות ולהיות ילד טוב, הצרות והבעיות רדפו אחריו כל הזמן. כששאלתי אותו למה הוא בחר להתנהג ולהגיב כך הוא לא היה מדבר, היה מתכנס בעצמו ושותק. יום אחד ניגשתי אליו ואמרתי לו שינסה מיד כמתחילים להאשים אותו, לענות “טעות שלי, סליחה אני לא יעשה את זה יותר” ולאחר מיכן שיחשוב על מה שהיה, קודם כל שישנה גישה ויקח אחריות. תירגלנו את זה במהלך השיעורים הבאים מספר פעמים, והוא למד שלא קרה לו כלום לאחר שהודה בטעותו ולהפתעתו הביקורת התקצרה ובקושי הושמעה, קשה לצעוק על מי שלקח אחריות והבטיח לתקן. היכולת להתחיל מחדש צריכה להיות לנגד עיננו, וחשוב שהילדים ידעו שבכל יום ניתן לבחור התנהגות חדשה ולאמץ ערכים שיעזרו לנו להיות הכי טובים. לקיחת אחריות על המעשים שלנו מאפשרת גם לילדים ללמוד איך רצוי להתנהג כשטועים.
לקיחת אחריות בהוראה
מאמנים ומורים, משקיעים שעות מרובות בבית בהכנת תוכנית שנתית וכמובן מתכוננים לכל שיעור. הרבה פעמים קורה שלאחר הכנה מרובה של שיעור או אימון, הכיתה לא בעיניין והם לא מתחברים לנלמד. או שהילדים הגיעו לאימון קצת עייפים ואין להם את הגירוי והחשק, מה עושים? קחו אחריות ! אולי החומר הנלמד הוגש באופן משעמם ולא מעניין. אולי לא לקחתם בחשבון את סדר היום של התלמידים ואת העומס שזה עלול ליצור. אולי לא הצלחתם לגרות את הילדים ללמידה, אולי הגעתם לשיעור להוטים מידי בכדי להעביר את החומר הכל כך חשוב, אבל לא שמתם לב לאותם הילדים שעדיין לא סיימו את המריבה מההפסקה וכעט הם לא מרוכזים. אולי התעלמתם מהבקשות של הילדים הדחופות ולא נתתם זמן מספיק לשאלות כי אתם חייבים להספיק את החומר?
ברגע שנלמד את עצמנו להשתמש בכלי החשוב הזה של ביקורת עצמית וניקח אחריות, נגלה שאפשר גם באמצע האימון או השיעור לעצור ולהגיד- התרגיל הזה לא מתאים כרגע, אנסה באימון הבא. המורה לא צריך להתאכזב אם הכיתה לא בעיניין כפי שהוא היה רוצה, אפשר לקחת אחריות להתגמש ולעשות פרסה ולהגיע לשיעור הבא עם דרך חדשה ומעניינת יותר.
