אופיר קן לי הוא האוהד הכי דרומי של עירוני קרית שמונה. מה מביא תושב אילת להחזיק אצבעות לקבוצה הצפונית במדינה? על כך בטור שכתב האוהד.
טור זה שותף מעמוד הפייסבוק “שקר הסוכן, הבל הפרשן” (מומלץ לעקוב)
אני רוצה לספר לכם את סיפור האהדה שלי לעירוני קריית שמונה. הכל התחיל בסוף 2005, כמה ימים לפני יום הולדתי השמיני, החלטתי שזה הזמן להתחיל להיות אוהד כדורגל. לא משנה מה. זה לא היה פשוט בבית שלי, אין אחים גדולים שמתעניינים בכדורגל – ויש אבא שזה הדבר האחרון שמעניין אותו, אך אני הייתי נחוש. הייתה לי משימה לא פשוטה, לבחור מי לאהוד.
מצאתי את התשובה כפתחתי את ערוץ הספורט בצהרי יום שבת, משחק מהליגה הלאומית מתחיל עוד כמה דקות. באותה עת גרתי בצפון הארץ, בכפר תבור, המשחק המדובר התחיל בחמש בצהריים והוא היה בין עירוני קריית שמונה להפועל באר שבע. ההחלטה נפלה עם שריקת הפתיחה – אני אוהד את קריית שמונה עכשיו ולנצח. (אגב הסתיים בתיקו 0-0 משמים). את אותה עונה קריית שמונה סיימו במקום השלישי, נגיעה מעלייה היסטורית לליגת העל. עונה לאחר מכן הסיפור של קריית שמונה השתפר ונהיה יותר מרגש, בניצוחו של רן בן שמעון כמאמן מתחיל ובזכות השחקנים הנהדרים: ברק בכר, סאלח חסארמה, גיא צרפתי והחלוץ הארמני האגדי איליה יברויאן, קריית שמונה עלתה לראשונה בתולדותיה לליגת העל ואני? אני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. כשקריית שמונה עלו לליגת העל משפחתי ואני ירדנו הכי דרומה שאפשר, לאילת. גם שם, מאז ועד היום, האהבה הלא תלויה בדבר לקריית שמונה לא פסקה.
חוויתי עם קריית שמונה רגעי שיא ושפל במהלך השנים שבאו אחרי: נגיעה אירופאית ב2009, ירידה ללאומית שנה לאחר מכן, עלייה מחדש ועונה חלומית ובלתי נשכחת בעונת 2011-2012 שהסתיימה עם זכייה באליפות. ויד סולארי הארגנטינאי ואדריאן רוצ’ט לצידו בקישור, אלעד גבאי על צד ימין, שיר צדק ואיתן טיבי במרכז ההגנה, שמעון אבוחצירא וברק בדש בהתקפה ודני עמוס שומר על השער. אלו הם הגיבורים שלי, הגיבורים של עונת האליפות הסינדרלה שלעולם לא תשכח. לסטר למדו מקריית שמונה איך עושים את זה נכון. את האליפות חגגתי במסדרונות בית ספר “רבין” בעיר אילת, בין רגע הפכתי להיות “מי שחזה את האליפות, האוהד של האלופה” וכבר אף אחד לא זכר שבמשך כל השנים בעיר צחקו עליי שאני אוהד את הקבוצה הצפונית הלא רלוונטית. קריית שמונה הפכה להיות הכי רלוונטית. הייתי בעננים. הייתי באצטדיון קריית אליעזר בהתמודדות מול ליון בליגה האירופאית, אומנם הקבוצה הפסידה 4:3, אך איזו גאווה הייתה לי. הקבוצה שלי, קריית שמונה, מבקיעה 3 שערים לליון הצרפתית. שנה לאחר מכן כבר צפיתי באחמד עאבד כובש בדקה ה-97 בגמר גביע המדינה מול נתניה. יש לנו אליפות, השתתפות בליגה אירופית וגביע מדינה. קריית שמונה הפכה מהקבוצה שאהדתי בלאומית לקבוצה מובילה בישראל
קריית שמונה כמובן ממשיכה להלהיב אותי עד היום, על אף כמה שנים פחות מוצלחות, עונה שעברה האמנתי עד הרגע האחרון שנשרוד בליגה, וכל הבניין באילת שמע את צעקות השמחה שלי בגול הניצחון של עבדאללה חליחל על נס ציונה במשחק על ההישארות. אין גאה ממני להיות אוהד של קריית שמונה, היא חלק מהזהות שלי, מה DNA, לא משנה איפה אני גר- אפילו אם אני אילתי.
מוזמנים להצטרף לאתגר “ליגת הבלהות” נושא הפרסים, מבית עמוד הפייסבוק “שקר הסוכן, הבל הפרשן”
https://www.facebook.com/nightmare.league
מוזמנים/ות להצטרף אליי לפורום אוהדי/ות קריית שמונה:https://nightmare-league.com/d/20
