שופט הכדורסל שגב הראל היה הנסיין הראשון של החיסון נגד נגיף הקורונה. יש לו הרבה מה לספר בראיון הבא בפינת “ספורטאי השבוע”.
*. כל התמונות בכתבה זו צולמו ע”י דוברות בית החולים שיבא ודוברות משרד הביטחון
פינות המצטיינים שלנו לא מפסיקות להפתיע. רק לפני פחות משנה וחודשיים, בימי האתר הקודם שלנו, ראיינו את שגב הראל מקיבוץ שדה נחמיה בפינת “ספורטאי השבוע” שלנו – לאור העובדה שהשיל ממשקלו 34 ק”ג, הודות לעבודה מאומצת יחד עם הצוות המקצועי של מועדון “בי אקטיב” ולאחר שסיים בהצלחה קורס מדריכי חדר כושר – והנה היום אנו מארחים את אותו שגב הראל באותה פינה – הפעם בזכות היותו אחד מהאנשים הכי מדוברים במדינה בשבוע האחרון, זאת לאחר שביום ראשון האחרון היה לישראלי הראשון שהתנסה בבית החולים שיבא בר”ג בחיסון נגד קורונה, שמפתח המכון הביולוגי בנס ציונה.
אז כן, אנחנו יודעים ששמעתם ו/או קראתם ראיונות תקשורתיים קצרים שנעשו עם שגב הראל במדיות השונות, אבל אנחנו מבטיחים כתבה בסגנון רחב יותר, עם יותר ירידה לפרטים ושאלות שמסקרנות וגם דגש על פרמטרים ספורטיביים – שכן שגב הראל הוא גם שופט כדורסל מזה 4 שנים ואדם שחי ונושם ספורט מדי יום. מבטיחים לכם שלא יהיה משעמם.
שגב, מעין התעוזה?
“אני לא מרגיש גיבור לאומי או משהו בסגנון. אני אמנם הראשון שהתנסה, אבל יש עוד אנשים יקרים שהתנסו ויהיו עוד עשרות אלפים שיתנסו בחיסון – כדי שאפשר יהיה להגיע לממצאים, כך שצריך לשים פרופורציות לעניין. אני סומך על מערכת הבריאות שלנו ולא רואה סיבה לפחד. סבתי, פרופסור אלה מנדלסון, היא מנהלת מעבדה בבית החולים שיבא – המעבדה שקיבלה את הדגימות הראשונות מ”ספינת הקורונה” ביפן. קיבלתי גם ממנה את הביטחון לגשת לעניין. גדלתי בגליל העליון, בבית ובבית הספר “עמק החולה” ספגתי ערכים של נתינה, של מחשבה על הכלל, כך שאני רואה בזה שליחות וגם זכות גדולה. באותו יום התקבלו 300 פניות מצד אנשים שמעוניינים להשתתף בניסוי, כך שמבחינתי עזרתי במשהו”.
חוץ מהרמטכ”ל הבאת את כל צמרת המדינה לחדר שבו היית. איך זה מרגיש?
“אין ספק שזה מרגש. ידעתי שבני גנץ יבוא. בשבת אמרו לי שגם נתניהו. הפמליה שהגיעה כללה גם את שר הבריאות – יולי אדלשטיין, את סגנו – יואב קיש ועוד אנשים נכבדים. צחקתי עם הצלמים והמאבטחים שהיו בחדר והצעתי שאולי נעשה ישיבת קבינט. רבע שעה. שוחחתי אישית עם נתניהו ועם גנץ ובהחלט היה מעניין וזו זכות גדולה עבורי”.
איך זה לעמוד בפרונט מול כל כך הרבה כלי תקשורת?
“אני בוגר מגמת תיאטרון ובאיזשהו מקום הרגשתי פתאום על הבמה הכי גדולה שיכולה להיות. ציפיתי להד תקשורתי, אבל לא ציפיתי להד כזה. לא מדובר רק במדיות ישראלית, גם מדיות מרחבי העולם. מצאתי את עצמי כמה ימים עם הרבה התעניינות תקשורתית. עזרו לי בהכוונה אנשי הדוברות של בית החולים שיבא. עבורי זו הייתה במה להעביר מסר, שחשוב להירתם במאבק למציאת פתרון לקורונה”.
איך אתה מרגיש כעת?
“מלבד רגישות קלה ביותר בשריר כמו שיש אחרי חיסונים – דבר שאני משער שזה גם קשור לעניין פסיכלוגי, אני לא מרגיש שום דבר חריג”.
מה הלך הרוח של התגובות שקיבלת מהציבור?
“רוב התגובות שקיבלתי היו אוהדות. קיבלתי תגובות מאוד מרגשות, למשל – מאדם שעבר השתלת כליה וכתב, שמאז שהחל משבר הקורונה הוא לא יצא מהבית למעט קצת בחצר הבית עם ילדיו, ועבורו כל העניין של הניסוי נותן לו תקווה. קיבלתי הודעה מאיש עיוור מירושלים, שחיזק אותי בדבריו. היו עוד הרבה תגובות מרגשות, ששכנעו אותי שעשיתי את הדבר הנכון. היו כמובן גם תגובות עוקצנית, של כאלה שחשבו שהתעשרתי מהסיפור הזה, של כאלה שחיפשו קאטש כזה או אחר”.
אז גם לנו יש כמה שאלות קשות: מדוע לא היית עם מסכה בזמן החיסון ומדוע לא נראה מזרק בחיסון שצולם בכלי התקשורת השונים?
“שאלה מצוינת. ראשית, כפי שאמר הפרופסור שמנהל את הפרויקט הזה, מדובר בעניין רפואי לפני שרואים בזה אירוע תקשורתי. את החיסון עברתי 20 דקות לפני שאפשרו לאמצעי התקשורת הרבים להגיע לחדר החיסון, מהסיבה של חשש מהתרגשות שתפגום בפעולה החשובה – עד כדי כך, שהייתי עם וריד פתוח, למקרה שאם חלילה משהו ישתבש, ניתן יהיה לחבר אותי באופן מיידי לאינפוזיה. מאחר ומדובר בחיסון ראשון הכל נעשה בצורה מאוד רגישה, לכן התבקשתי לעשות את החיסון ללא מסכה. מאחר והדברים נעשים בצורה מאוד חסויה, לא ניתן היה לצלם את המזרק שבו עברתי את החיסון – כי יש עליו מדבקה עם המספר הסידורי שלי מקרב הנסיינים. הדגימות נשלחות לפענוח במעבדה ללא שמות, רק עם מספרים. במידה והיו מאפשרים לכלי התקשורת השונים לצלם, המידע הזה כבר לא היה חסוי והיה פוגע בסודיות הנדרשת לקיום המחקר – דבר שהיה פוסל אותי מלהשתתף במחקר”.
לא חסכת בביקורות על עניין הקורונה בפוסטים ששיתפת או פרסמת – דבר שגורם לאנשים מסוימים לפקפק בעניין ההירתמות שלך לחיסון. מהי עמדתך?
“אין שום סתירה בין ביקורת עניינית ולגיטימית על איך שלדעתי הדברים צריכים להתנהל, בכל הקשור למגבלות ולעוול שנעשה לכל מיני אוכלוסיות ומגזרים, לבין החשיבות שיש למציאת מענה רפואי לנגיף הקורונה. זה שיש לי דעות איך הדברים צריכים להיעשות, זה לא אומר שאני מכחיש קורונה או קונספירטור”.
מה התהליכים הנוספים, שצפויים לך במסגרת הניסוי?
“ביום ראשון אני אגיע לביקורת, אחרי שבוע אגיע שוב לעוד ביקורת, אחרי חודש מיום החיסון הצוות ייקח ממני דם. המידע לא עובר לרופא שמנהל את המחקר. המידע עובר ללא שם לחברה שמנהלת את המחקר. אם היו מצלמים את המזרק, היו רואים במדבקה את הפרטים האישיים. בזמן ההזרקה אחות שהזריקה, אחות שנשארה צמודה וכמה רופאים שאחראים על הניסוי, פרופסור – יו”ר ועדת הלסינקי ומאבטח של ראש הממשלה, צלם וידאו שיב”א. רק אחרי 4 פעמים שמדדו דופק ואז עשו הזרקה של הבקבוקון עם החיסון, אחרי 20 דקות היה שחזור לצורך המחשה. שלא ידלו מידע מהמדבקה, הנסיין מתרגש”.
נעבור לספורט. בשנה שעברה כבשת את פינת “ספורטאי השבוע” שלנו, בזכות פרויקט אישי שביצעת על הצד הטוב ביותר. הצלחת לשמור על הקיים?
“בגדול, זה לא קל ולא פשוט בתקופה שבה האנרגיות הן לא בשמיים והיו גם סגרים, אבל אפשר להגיד שהצלחתי לשמור על מסגרת ודי שמרתי על גזרה. במהלך הסגרים עשיתי פעילות ספורט עצמאית ויחד עם המשפחה בשבילי הקיבוץ ובסביבה הקרובה. עברתי להתגורר בכפר יונה לפני כחודשיים, לאחר שהתגוררתי במעונות של מכללת רופין – שם אני לומד לשנה אחרונה בתואר במנהל עסקים ומערכות ספורט. למזלי, בבניין שאני מתגורר יש חדר כושר, אז זה גם עזר לי. כמובן שבימים שהייתי בגליל ומועדון הכושר “בי אקטיב” היה פתוח, לא החמצתי הזדמנות להגיע. הצוות המצוין שיש שם עזר לי מאוד ואני כבר מחכה בכיליון עיניים לפתיחה של המועדון החדש”.
עונת הכדורסל בפתח. אתה כבר מוכן?
“מוכן ומזומן. כל כך התגעגעתי לשפוט. אני שופט מגילאי ילדים ועד ליגות בוגרים נמוכות. אני כל כך מחובר לזה וכל כך קשה לי ההפסקה הכפויה והארוכה משיפוט. העונה הזו כבר הייתה אמורה להיפתח, הייתה תכונה גדולה בקרב ציבור השופטים ובקרב מאמנים ושחקנים – ולצערנו הסגר והנחיות משרד הבריאות עיכבו את פתיחת העונה. עדיין קיים החשש, ששוב יהיה עיכוב בפתיחת העונה וכמובן שיש את החשש מהפסקה כפויה של העונה. עד שאני לא אוציא את המשרוקית מהמגירה שבחדר שלי ועד שלא אעלה למגרש ואקפיץ כדור, אני לא אהיה רגוע. אני מאוד מקווה שנחזור לפעילות רצופה וששום דבר לא ימנע מאיתנו להתחבר מחדש לאהבה הגדולה שלנו”.
