שם את המדינה על המסלול

גיא ניב, הישראלי הראשון שהגיע למרוץ האופניים “הטור דה פרנס”, עבר להתגורר לפני חצי שנה בקיבוץ דן. אחרי שעשה היסטוריה מדהימה, זה הזמן שלנו לארח אותו לראיון ולהעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.

*. צילום: נועה ארנון – יחסי ציבור קבוצת ישראל סטארט אפ ניישן

“הטור דה פרנס” – תחרות רוכבי האופניים היוקרתית בעולם נערכה עד לשנה האחרונה 106 פעמים, באף אחת מהן לא הייתה נציגות ישראלית. השנה, עם כל מגבלות משבר הקורונה, שגרמו לדחיית התחרות מסוף חודש יוני לסוף חודש אוגוסט, סוף סוף הגיע הרגע המיוחל. קבוצת “ישראל סטארט אפ ניישן” – קבוצה שהוקמה ביוזמת איל ההון היהודי-קנדי, סילבן אדמס – שתורם משאבים רבים לקידום הענף בישראל, זכתה במקום הנכסף להשתתפות בתחרות היוקרתית – מקום שהושג רק לאחר שהקבוצה הצליחה לעלות לדרג הראשון באירופה. בקבוצה חברים מ-16 מדינות שונות. בסגל של 8 הרוכבים שייצגו את הקבוצה בטור דה פרנס והגיע עד לקו הסיום, בתום כשלושה שבועות של רכיבה ב-21 מקטעים למרחק כולל של 3,484 ק”מ במצבי שטח ומזג אוויר משתנים, היה ישראלי צבר אחד והוא משלנו – גיא ניב, בן 26, בן היישוב עצמון שבגוש משגב, שמתגורר למעלה מחצי שנה בקיבוץ דן – ולנו יש את כל הסיבות להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”, לאחר שסיים את הטור במקום ה-139 מבין 146 רוכבים שהגיעו לקו הסיום (176 החלו את המרוץ).

גיא ניב רוכב על אופניים מגיל ילדות והתמקד בסגנון רכיבת הרים. בשנת 2017 הצטרף לקבוצת סייקלינג אקדמי כרוכב אופני כביש. בשנת 2018 ובשנת 2019 השתתף בתחרות היוקרתית “ג’ירו דה איטליה”. בשנת 2018 התחרות נערכה בישראל וניב נאלץ לפרוש במהלך התחרות בגלל פציעה ואילו בשנת 2019 סיים את התחרות במקום ה-113 מבין 176 רוכבים. באותה שנה זכה באליפות ישראל ברכיבת כביש. מכאן נמשיך לראיון קצר שערכנו עמו.

גיא, ברכות על ההישג. איך זה מרגיש להיות הישראלי הראשון בתחרות האופניים היוקרתית בעולם?

“הרגשה מדהימה להיות חלק מדבר כל כך גדול. עבדנו מאוד קשה כדי להגיע לדרג הראשון באירופה.  הקבוצה שמה לעצמה מטרות לא רק ספורטיביות, אלא גם מטרות לאומיות. ידעתי והאמנתי שאני מוכן לאתגר הזה, התכוננתי אליו לאורך שנים – ובמיוחד בשנה האחרונה. היה קשה קצת יותר ממה שציפיתי. מבחינת הקבוצה עמדנו במטרות – לסיים בהצלחה את התחרות במלואה. היה חשוב מאוד לבעלים שהנציג הישראלי בקבוצה, אני, אגיע לקו הסיום – על מנת ליצור הד שהרוכבים הישראלים בדרך לרמות הגבוהות. לא היה לי יותר מדי חופש פעולה בתחרות הזו – התנהלנו בשמרנות כדי לחסוך אנרגיה ולהימנע מלקיחת סיכונים מיותרים. אמנם זה עולה באיבוד של זמן שהשפיע על התוצאה הסופית, אבל התוצאה לא הייתה משמעותית כמו ההגעה לקו הסיום.  לטופ 50 לא הייתי מגיע בכל מקרה, מה שהיה הכי חשוב שאני אגיע לקו הסיום – ובזה עמדתי. אני משוכנע שאני יכול לעשות תוצאות טובות וגדולות יותר בעתיד”.

הקבוצה שלכם נושאת את שם המדינה, אך אתה בעצם הישראלי היחיד שהיה חלק מהטור. ספר לנו על המבנה של הקבוצה ועל ההתנהלות שלה.

בקבוצה יש סגל של 4 רוכבים ישראלים וכל השאר זרים. יש בקבוצה רוכבים מ-16 מדינות. קבוצות בדרג שלנו מורכבות מרוכבים, מכונאים, מעסים, מאמנים שמתווים דרך. לנו יש גם שף צמוד לאורך כל התחרות. יש לנו קבוצת בת בדרג השלישי של אירופה, שמורכבת בעיקר מישראלים צעירים והשאיפה שיעלו ממנה לדרג הראשון ויגדילו את הייצוג הישראלי בתחרויות גדולות. אנחנו ביום יום רוב הזמן עושים אימונים עצמאים. אנחנו נפגשים במחנות אימונים במהלך העונה ובתחרויות. לפני מרוצים גדולים עושים מחנה לסגל. לפני הטור דה פרנס השתתפתי במחנה עם 12 רוכבים מהקבוצה באנדורה והתכוננו ביחד, כשמראש ידענו שארבעה מאיתנו ינופו ולא ישתתפו בטור דה פרנס. יש איזשהו מתח ותחרותיות במחנות כאלה, כי מתחרים על מקום בסגל וכולם רוצים להשתתף בתחרויות כאלה יוקרתיות. עם זאת, כל אחד עושה מה שהוא צריך ובסוף נבחרים השמונה. במרוץ עצמו יש מטרות אישיות ומטרות קבוצתיות”.

ענף האופניים הוא לא ענף שזוכה להרבה חשיפה כאן בארץ, אך זה מרגיש שההשתפות שלך בטור דה פרנס עשתה המון לחשיפת הענף. הופתעת מכך? 

“ידעתי שההשתפות בטור תיצור באז ענק, לא ידעתי כמה. זכיתי לכמות בלתי נגמרת של פרגון והמון אנשים עקבו וקיבלתי המון הודעות מרגשות גם מאנשים שאני לא מכיר. אנשים סיפרו לי שבתקופה הזו זאת הייתה נקודת אור באהבה שלהם לספורט. קצת חורה לי, שהחשיפה התקשורתית לענף האופניים נעה מאפס למאה וממאה לאפס. זה לפחות מה שהיה, כשהג’ירו דה איטליה נערך בארץ. במקרה האישי שלי, אני הרגשתי פתאום בשבוע שלפני הטור ובשבוע שלאחריו פנו אלי מכל מדיה אפשרית. אני מאוד מקווה שהחשיפה של הענף תגדל בקביעות, זה חשוב מאוד כדי לקדם את המעמד שלו”.

איך אתה רואה את העתיד של הענף?

“אני מקווה שאני פותח דלת לדור הצעיר, להאמין שהם יכולים לחלום בגדול, שזה אפשרי להגיע לרמות האלה, שאם הם יעבדו קשה השמיים הם הגבול. אנחנו בדרך לעליית מדרגה. אנחנו צריכים שנציגים שלנו ישתתפו בעוד תחרויות, שיקומו עוד מועדונים ויהיו תנאים טובים יותר להתפתחות הענף. הייתי בפגישה עם השר חילי טרופר ואני מקווה שאחרי הקורונה נצליח לקדם קמפיינים בנושא הזה”.

בטיחות בדרכים זוהי גם סוגייה בעייתית בכל הקשור לענף הרכיבה.

“אכן כן. אני מקווה שהמדינה תשקיע יותר תשתיות בטוחות לרוכבים. אני מאוד מקווה לשינוי תודעה בקרב הנהגים הישראלים, שלא כולם מצוידים בעודף סבלנות ורגישות לרוכבים. באירופה ובארצות הברית קיים חוק המחייב נהגים לשמור מטר וחצי מרוכבי אופניים – אני מקווה שגם אצלנו יהיה כך. בכל אופן, בצפון אני מרגיש יותר כבוד מצד נהגים ואני מקווה שזה יהיה גם בארץ”.

מה הביא אותך לגליל העליון ואיך התאקלמת כאן?

“בעקבות הקורונה מצאתי את עצמי תקופה ארוכה בארץ, בלי נסיעות לתחרויות. ידעתי שכדי לעשות הכנה טובה יותר בארץ, כדאי לי להגיע לאזור הזה. יש כאן את המסלולים הכי קרובים לאירופה מבחינת תנאי שטח. יש כאן גם פלוס מאוד גדול עם כל הנחלים בסביבה, שבהחלט נותנים בסיום אימון תראפיה מצוינת לגוף ולנפש. אני שוכר יחידת דיור בבית משפחת בן חפר – משפחה עם זיקה לענף הרכיבה, שהפכה להיות המשפחה השניה שלי. התקבלתי כאן בצורה מסבירת פנים בקיבוץ ובקרב קהילת הרוכבים בסביבה. אני מאוד אוהב את החיים כאן. מקווה שהשפעות הקורונה ידעכו, שאפשר יהיה למקסם עוד הנאות ממה שיש לאזור המדהים הזה להציע. אני פה בשביל להישאר גם בשנים הבאות”.

מה השאיפות שלך לעתיד?

“היעד הנכסף הבא הוא להשתתף באולימפיאדה – אני מקווה שזה יהיה בפריז 2024. כמובן שאני שוב מקווה להגיע לטור דה פרנס – עם תקווה לנצח באחד מהמקטעים היומיים. הקבוצה שלנו החתימה רוכבים בכירים ויש סיכוי שנוכל להיאבק על ניצחון יומי. ואם אוכל לקחת חלק בהישג כזה, אני מאוד אשמח”.