גרשון פרינץ בעוד מאמר חשוב מאוד למאמנים וספורטאים על החשיבות שבתכנון פעילות נכון, על מנת להקטין פציעות בקרב ספורטאים.
פציעות הספורטאים הן אחת מהבעיות המטרידות ביותר בענפי הספורט השונים. היערכות מתאימה מאפשרת לספורטאים, למאמנים ולבעלי הקבוצות מזעור הנזקים. אחת החוויות הקשות של כל ספורטאי היא פציעה המשביתה את פעילותו. כעוצמת הפציעה כך עוצמת התסכול.
בדרך כלל, תקופת האביב מקרבת אותנו להכרעות ספורטיביות במספר רב של ענפי ספורט. ככל שנתקרב לנקודת ההכרעה, כך הספורטאים ידרשו למאמצים גופניים ונפשיים גבוהים ביותר. אנחנו יודעים שרצי מרתון הקדומה התעלפו (מתו) כאשר הגיעו לשיא יכולתם. הרצון העילאי לנצח גבר על היכולת הפיזית להתמודד עם הרצון הזה והתוצאה הייתה אסון.
בענפי ספורט שונים הדרישות הפיזיו-מנטליות שונות. גם בסוגי הספורט שאין בהן מגע פיזי, יש להכין את הספורטאים לקראת ההתמודדות. החבישות הרגילות, החימום הפיזי והנפשי, השמירה על חום הגוף בזמן ההפסקות מהפעילות וההרפיה מיד לאחר ההתמודדות, הן רק חלק ממניעת פגיעות.
בכל ענף ספורט יש להכין את הגוף לקראת ההתמודדות בהתאם לרגישויות המיוחדות שלו.
לדוגמא: בכדורגל יש עומס גדול על מפרקי הרגליים ועצמותיהן. בכדורסל יש סיכון לפגיעה באזור הראש, מפרקי הרגליים ושרירי הניתור. בשחייה החשש המרכזי הוא מפגיעה בחושים שבראש (שמיעה, ראייה וריח). באגרוף ובשאר מקצועות הלחימה יש צורך בהגנות מיוחדות נוספות.
הגורמים האובייקטיבים לפציעות הם רבים:
1. גורמי אחזקה שונים: בורות או עקמומיות במגרשים, רצפה חלקה, חוסר ספוגים על עמודי הסלים, או סתם קירבה של ריהוט למגרש.
2. גורמי מזג האוויר: גשם, חום כבד, שלג ורוח, יכולים לפגוע קשות בספורטאים.
3. חוקים ותקנות לא ברורים, או לא רלוונטיים למצב החדש, שופטים, מאמנים וספורטאים שאינם מכירים את החוקים, שיפוט משתנה בין התמודדויות דומות.
4. מגרשים ומקומות לא מוכרים, יגרמו להפתעות לא נעימות.
5. התלבטתי לגבי חשיבות הקהל והכרוז במשחקים. להנהלות יש השפעה ישירה על התנהגות שמלבה אש בקהל או על התנהגות הקוראת להוגנות הקהל. גם לפגיעה בקהל יש חשיבות בכל התמודדות ספורטיבית.
גורמים סובייקטיביים התלויים במערכת ההכנה של הספורטאים:
1. הכנה לא מספקת לקראת עונת ההתמודדות.
2. הפסקות משתנות בין האימונים והמשחקים (חוסר שיגרה).
3. ספורטאים חולים על המגרש מסכנים את עצמם ואת היריב.
4. במשחקי כדור – ספסל קצר הגורם לעומס יתר על הספורטאים.
5. חימום “דליל” לפני התחרות ו/או בכניסה מחודשת למשחק.
6. התמודדות בין כוחות שאינם שווים בהתמודדות (גילאים שונים ו/או רמות שונות בין המתמודדים).
7. חוסר הבנה של כל המתמודדים שהספורט הוא התמודדות חברתית וחברית ולא מלחמה. הבנה של המאמנים שתמיד חיי השחקנים שלך ושל היריב חשובים מהניצחון, כי כל פגיעה במתמודד יריב מחסלת לו קריירה וחלום חיים.
8. מניעת בדיקה רפואית מקפת ע”י רופא המכיר את העומסים העתידיים של הספורטאי, היא תופעה שאין עליה סליחה.
כאמור יש להכין תוכנית שנתית. תוכנית זו אמורה להגדיר את מסלול הקשיים במהלך העונה. ההכנה הפיזית והמנטאלית תסייע רבות במניעת תאונות (פציעות) קטנות וטיפשיות במהלך העונה.
למאמן יש תפקיד מרכזי במניעת הפציעות הקשות. אם ידע להתעקש על אורח חיים ספורטיבי של ספורטאיו, יעביר את ספורטאיו במסלול הקשה. המאמן חייב לדעת מה מצבו האישי של כל אחד מהם. מה הוא יכול לדרוש ממנו, מתי לתת לו מנוחה, אפילו בזמן קשה לקבוצה.
למאמן הקבוצתי יש תפקיד חשוב נוסף, תכנון כל משחק יחיד, שיכלול גם מידע על היריב ועל שחקניו, כדי להישמר משחקנים מסוימים הגורמים לפציעות.
על הספורטאי מוטלת אחריות ברורה כלפי גופו. אם הוא בקבוצה, האחריות גדלה פי כמה, כי פגיעה בו מורידה באחת את יכולת הקבוצה.
לדרישות הבעלים מהמאמן ולהישגים הנדרשים מהמאמן יש חשיבות רבה בהכנת הקבוצה לעונה.
הצוות המקצועי חייב להיות כל הזמן במידע על ספורטאיו, עליו לבדוק את כל אשר זקוק לבדיקה, החל מאחזקת המתקנים שיהיו במצב תקין ותקני ועד לתחבושות ההגנה על העצמות והמפרקים. ככל שההכנות תהיינה מקצועיות ומקפידות יותר, כך הספורטאי יגיע לרמה גבוהה יותר ללא פגע.
שמרו על עצמכם ועל יריבכם ובכך כולם יצאו נשכרים.
