אורן עמיאל, מאמן נימבורק הצ’כית, בן להבות הבשן, בטור לרגל זכייתו כמאמן העונה בצ’מפיונס ליג.
ווינסטון צ’רצ’יל פעם אמר:”אופי יכול לבוא לידי ביטוי ברגעים הגדולים, אך הוא נוצר ברגעים הקטנים”היומיים האחרונים היו מרגשים עבורי. התואר הוא לא העניין. אלו הם כמה רגעי תהילה שחולפים די מהר, כנראה בכדי שנוכל לחזור להתמודדויות שאורבות לנו בקומת הקרקע. שום אבק כוכבים לא ינצח לנו את המכשול הבא. המשמעות הגדולה היא מה אנחנו בוחרים להיות. איך מנצחים את הסיטואציה. כמה אנחנו מוכנים להקריב, לסבול ולהתחייב לעמוד במילה של עצמנו. אנחנו יכולים להשקיע שעות, ימים, שנים, ועדיין לפגוש תסכולים ואכזבות בכל צומת. ולהחליט. מי אנחנו רוצים להיות. איך אנחנו רוצים להמשיך כל פעם מחדש.
בשבילי התואר הזה מסמל את הדוגמא שאנחנו נותנים לילדים שלנו. שהבנים שלי שמלווים אותי לאין ספור אימונים כבר לא שואלים למה זה נחוץ להגיע למשרד שעתיים לפני כל אימון. הם יודעים שאבא שואף להיות הכי הכי, אבל גם מבינים ש-“שאיפות אינן אסטרטגיה”. שצריך לתכנן, לפעול, לבקר ואז לשפר. ולהתמיד בזה. שלא מספיק לעשות את מה שנדרש או מצופה אלא לחפש עוד דרכים. שלא להצליח זה לא בגלל מישהו אחר ויש לקחת אחריות. שאפשר להצליח גם בלי לבטל אף אחד בדרך. שהטקסטים שלנו, גם אם נאמרים בהישח הדעת לא פוגעים, ואם בכל זאת מעדנו אז מתנצלים ומתאמצים יותר. שאנחנו לא שווים יותר מאף אחד, ואף אחד אחר לא שווה יותר מאיתנו. שאם זה לא מסתדר אז לא “זורקים” שחקן אלא “משחררים” אותו. שמשפחה תמיד לפני הכל! שהנסיכה שלי יודעת שאבא תמיד חוזר הביתה. שהילדים שלי רואים איך אמא תומכת באבא ויהי מה. ושזה לא מובן מאליו. שאפשר לריב ולכעוס, אפילו מאד, אך לעולם! לעולם לשמור לכבד. אני לא תלוש. התקופה האחרונה היא כמעט או אפילו בלתי אפשרית לאין ספור אנשים. וזה כואב. לפחות, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, התקופה הזאת היא הזדמנות לתת דוגמא לילדים שלנו. זו משמעות התואר בשבילי.אנשים טובים לאורך הדרך.
ובכל זאת, אמנם אני בחזית, אך מאחורי ישנו “צבא” שלם.המשפחות (הגרעיניות והמורחבות), העוזרים שלי סשה (סלובניה) וריצ’י (ליטא). קיבוץ גלויות של כל כך הרבה תוכן. הארגון השפוי (נימבורק) שמחבק אותי כבר שנה תשיעית!, ננו (גינזבורג) הגדול שלא עוזב אותי לרגע, האוהדים, וכמובן השחקנים.תודה לכולם על התמיכה,בריאות ואהבה.
