הכדורסלנית נועה רודה נפרדת שוב מהפועל גליל עליון, הפעם לטובת הגלבוע – שם תשלב בין כדורסל ללימודים אקדמיים. שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית השבוע”.
קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון, שתודרך העונה ע”י זיו ברתנא, בונה את סגלה לעונה הבאה ועושה רושם שבגליל תהיה קבוצה שתיאבק חזק בצמרת הגבוהה. בגליל קיוו מאוד לבנות קבוצה עם צביון ביתי מובהק, ענבר לברון חזרה אחרי שנות נדודים בראשון לציון ובגלבוע . בגליל קיוו שניצן עמר תמשיך עונה נוספת בכרטיס כפול יחד עם הפועל פ”ת – אך הדבר לא הבשיל, דרור מייברג בחרה להישאר עונה נוספת בהפועל כפר סבא ובגליל קיוו מאוד ששחקנית הפנים המסורה והמחויבת נועה רודה תמשיך בקבוצה עונה נוספת, אך רצונה של רודה ללמוד לימודי תואר בעבודה סוציאלית במכללת עמק יזרעאל, הטו את הכף למעבר של רודה להפועל גלבוע.
נועה רודה – בת 25.5 מקיבוץ דפנה, שאחרי שנים רבות ומוצלחות במחלקת הנערות ובקבוצת הנשים, לקחה פסק זמן מכדורסל לטובת שירות משמעותי כקצינה בצה”ל. כשרודה חזרה לאזרחות היא חזרה לקבוצת הכדורסל של הגליל, יצאה להתאווררות של עונה אחת בהפועל זכרון יעקב/מעגן מיכאל, לקחה שוב פסק זמן לטובת טיול בדרום אמריקה ובעונה שעברה חזרה בגדול לקבוצת הנשים של הגליל ותרמה את חלקה על הפרקט ומחוצה לו – בעונה שבה הקבוצה עברה שינוי גדול בסגלה, עונה שבה שילבה הקבוצה שחקניות בית מקבוצת הנערות.
בגליל רצו מאוד שחיבור המחודש עם נועה רודה יימשך, כפי שמתאר מנהל הקבוצה, עוז אוחנה: “נועה היא נכס לכל קבוצה שתגיע אליה. בן אדם מדהים שתמיד דואג לרווחת השחקניות בקבוצה. בפן המקצועי, תמיד תיתן הכל למען הקבוצה ושחקנית מדהימה שקשה מאוד לשמור עליה בצבע. מאוד רצינו שתישאר בקבוצה, אבל לא תמיד הדברים מסתדרים כפי שאנחנו רוצים. אנחנו מאחלים לנועה המון בהצלחה בלימודים ובכדורסל וממתינים כבר לחזרה שלה”.
על נועה רודה עברה עונה לא קלה, עונה שהסתיימה מוקדם ועם פציעה טורדנית. רגע לפני המעבר לגלבוע, אנו שמחים לארח אותה לראיון ולהעניק לה את תואר “ספורטאית השבוע”.
איך את מסכמת את העונה האחרונה מבחינה אישית וקבוצתית?
“העונה האחרונה הייתה מאוד מאתגרת מבחינה אישית וקבוצתית, לכולם היה הרבה רצון טוב ועשו הרבה מאמצים להצלחת הקבוצה, אבל נתקלנו בבעיות וקשיים לאורך הדרך והיה לנו קשה להביא לפרקט את החיבור שמחוץ למגרש. אני בעיקר השתדלתי והשקעתי מאמצים בלהיות העוגן, הבורג המחבר והמקום היציב מבחינה חברתית ומקצועית”.
מה היה חסר לכן, כדי להיות חלק מהצמרת הגבוהה?
“הליגה הייתה מאוד הפכפכה וסיימנו במקום השישי – כשכאוכב מעלינו עם משחק אחד יותר, אקדמיית וינגייט הייתה במקום השני ואם הליגה הייתה מסתיימת כך היא הייתה מחוץ למשחקי הפלייאוף העליון בגלל מעמדה כקבוצת אקדמיה, ככה שלא היינו רחוקות מהצמרת וגם זכינו בניצחונות על קבוצות מהרביעייה הראשונה. אני חושבת שמה שהיה חסר לנו זה יותר חיבור על המגרש, בסופו של דבר היינו קבוצה שכמעט אף אחת לא שיחקה עם השניה לפני כן וגם המאמן היה חדש בליגה, אז הדינמיקה על המגרש והמשחק הקבוצתי לא היו תמיד מספיק טובים, אבל ככל שעברה הליגה היינו במגמת עליה ואם הליגה הייתה נמשכת לא בטוח שלא היינו נכנסות לפיינל פור”.
איך עברה עליך תקופת הקורונה מבחינת כל מה שקשור לשמירה על כושר ומסגרת?
“לצערי, נפצעתי באימון האחרון של העונה – לפני המשחק האחרון של העונה שבו לא שיחקתי, אז בעיקר הייתי עסוקה בלנסות להשתקם מהבית בכל התקופה ההזויה הזאת. בהתחלה לא יכולתי לעשות יותר מידי ולאט לאט הצלחתי לחזור יותר ויותר לפעילות. אבל השמירה על האחיינים שלי עזרה לי לפרוק אנרגיות”…
הגלבוע הייתה בעונה שעברה קבוצה מעל הליגה. מספר שחקניות מפתח וגם המאמן עזבו. איזו עונה את צופה שתהיה בגלבוע? מה המטרות שלך?
“זאת תהיה קבוצה עם שאיפות גבוהות, אני מאמינה שמה שיעשה את ההבדל שלנו מקבוצות אחרות זה האופי והחיבור על המגרש דבר שגלבוע השקיעה בו מאמצים ושמה עליו הרבה דגש. אני מאמינה וסומכת על המאמן שלנו , ניר קפלן, שיידע להוציא מכל אחת בנפרד ומכולנו ביחד את המירב. ברמה האישית המטרה שלי היא להיות משמעותית בקבוצה מבחינה מקצועית וחברתית, ובאופן אישי להתקדם, להשתפר ולהשתדרג ביכולות המשחק שלי”.
