מור אליסי-שדה מקיבוץ שדה נחמיה התחברה בשנה האחרונה לעולם הריצה. ההשתלבות המוצלחת שלה בקבוצת ריצה גליל עליון מזכה אותה בתואר “ספורטאית החודש” שלנו.
קבוצת ריצה גליל עליון ממשיכה לספק לנו סיפורי הצלחה נשיים, שכובשים את פינות המצטיינים שלנו. אחרי שבחודש שעבר רינת סער כבשה את פינת “ספורטאית השבוע” ואחרי שלפני חודשיים כבשה סיגל אושרי את פינת “ספורטאית החודש”, הפעם זוהי העת של מור אליסי שדה לכבוש את פינת “ספורטאית החודש”. מור אליסי שדה, בת 40 מקיבוץ שדה נחמיה, נשואה ואם לשלושה, שעובדת למחייתה כיועצת חינוכית, הצטרפה לפני שנה וחודשיים לקבוצת ריצה גליל עליון ומאז הריצה תופסת מקום מרכזי בחייה.
כשביקשנו משי בית הלוי – המאמן הראשי של קבוצות מועדון ריצה גליל עליון, המלצה לבחירה לפינת “ספורטאית החודש”, הוא סיפק המלצה חמה ומנומקת:”מור הגיעה לקבוצת המתחילים של המועדון ומיד הבנו שיש לנו פה מישהי רצינית. היא התחילה להתאמן בהתמדה ובמסירות יוצאים מן הכלל, מקפידה על תוכנית האימונים ומתקדמת בנחישות. עם ההתמדה באו הפירות : מרחקי ריצה הולכים וגדלים, קצב ריצה מהיר יותר ובעיקר ניכר שמור נהנית מהריצה. היא הולכת ומשפרת את שיאיה האישיים ומציבה בפני עצמה אתגרים ויעדים חדשים ובעיקר משמשת לשאר חברי הקבוצה דוגמא להתמדה ונחישות. מנקודת מבטי האישית, לראות אנשים כמו מור שיש להם עבודה במשרה מלאה, ילדים, משפחה ועוד מיליון משימות , מחליטים להכניס לחיים שלהם פעילות ספורטיבית בצורה כל כך רצינית, זה לא מובן מאליו בכלל וראוי להערצה. בשקט ובהתמדה מור כבר מציבה יעדים חדשים ומאתגרים לסתיו הקרוב וכמובן מתאמנת אליהם במסירות רבה”. אחרי מילים כאלה, הבחירה שלנו במור אליסי-שדה הייתה מאוד קלה”.
ביוני 2019 החליטה מור אליסי-שדה להצטרף למועדון ריצה גליל עליון ולהתחבר לענף הריצה – ואלה היו מניעיה: “תמיד עסקתי בספורט. שיחקתי קודם לכן כדורשת, אבל רציתי משהו יותר מאתגר. רצתי באופן עצמאי ורציתי מסגרת מסודרת יותר. נודע לי על הקבוצה, הגעתי לאימון ניסיון ומשם התחברו דרכינו”.
את הפירות של החיבור לקבוצת ריצה גליל עליון מהר מאוד מור אליסי-שדה קטפה, לדבריה: “התחום המקצועי שלי הוא די מורכב. הספורט מספק לי גם אורח חיים ובריאות, אבל הרבה מעבר לזה – משהו מנטלי שעוזר לתפקד בצורה מיטבית גם עם המשפחה. לרוץ עם קבוצה זה גם מימד חברתי, שעוזר ודוחף קדימה ושומר על שיגרה, כי לבד קשה להתמיד. בהרבה מובנים זה פורקן שמגיע אחרי יום עבודה. הספקתי לפני הקורונה להשתתף במרוץ העגור ובמרוץ ים המלח. הייתה חוויה טובה, מעט מלחיצה, אבל כזו שסיפקה אדרנלין וסיפוק”.
תקופת הסגר והקפאת אימוני הקבוצה הציבה בפני מור אליסי-שדה אתגר גדול, שהיא צלחה והיא מסבירה כיצד: “המזל הגדול שאני גרה בקיבוץ. כשהיה סגר התאמנתי בקיבוץ. כשהשתחרר מעט רצתי בשטחים מסביב. היה קשה בלי הקבוצה, אבל שי המשיך עם תוכנית אימונים ושמר על קשר עם כולנו. היה לי חשוב לשמור על כושר. אין ספק שלרוץ לבד ולרוץ עם קבוצה זה שונה. אני אוהבת גם וגם, אבל המסגרת של קבוצה מאוד עוזרת. שמחתי מכל הבחינות לחזור לשיגרת אימונים. אני מקפידה גם באימונים וגם בריצת נפח לרוץ עם כולם”.
למור אליסי-שדה יש הרבה מילים טובות לומר על הקבוצה ועל מאמניה: “קבוצה מקסימה, שמורכבת מגילאים ורקעים שונים, כולם באים במטרה לעשות סטופ מהיומיום לעשות ביחד את הריצות, זה עוזר באופן אידיאלי מבחינת המרחק והמטרה האישית וגם עוזר לעבור את האתגרים בקלות. ריצה ביחד מעבירה את הזמן בכיף, בלי לחץ של מתי מסיימים. אני מתאמנת תחת הדרכתם של שי בית הלוי וסימה הנדריקסון. שי בונה את תוכנית האימונים הפרטנית לאימונים במשך השבוע, ואת ריצת הנפח רצים כולם יחד. שי מאוד מקצועי ומאוד איכפת לו מהיעדים והמטרה של כולם. הוא עושה התאמות של תוכניות אימונים והמרוצים למטרה ריאלית של כל אחד ואת באופן אישי. לי זה מאוד. סימה מקסימה, יש בה משהו איכפתי ורגיש, מצחיק, הומוריסטי, לצד המקצועית והאנרגיות שהיא מביאה. במרוץ בים המלח היא רצה איתי במקצה 10 ק”מ ותרמה רבות לביטחון שלי”.
בנוגע להמשך הדרך למור אליסי-שדה יש מפת דרכים מאתגרת: “אני שואפת לשמור על התמדה, לשמור על בריאות ולשפר את ההישגים האישיים, לאתגר את עצמי כמה שאפשר. התוכניות לטווח הארוך הן לרוץ חצי מרתון”.
