ממצאי מחקר שהתקיים במכללת תל חי, בשיתוף בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, מצביעים על ירידה בחוסן הלאומי שנובעת מירידה באמון במערכות השלטון.
מחקר חוסן לאומי מתמשך בימי קורונה, שמתבצע במכללת תל חי, בוחן את תחושות הישראלים במהלך תהליך היציאה מהסגר, בעקבות משבר הקורונה. המחקר מתבסס על שתי מדידות חוזרות שנעשו על אותו מדגם משיבים בפרקי זמן שונים.
נתוני המדידה הראשונה נאספו בשיא משבר COVID-19 בישראל, במסגרתו הוטל סגר כללי על החברה הישראלית, למעט עובדים חיוניים (מרץ 19-20, 2020). המדידה החוזרת נערכה כחודשיים לאחר מכן, בשלב הראשוני של הסרת הסגר במסגרתו הותר לחלק ניכר מהאוכלוסייה לשוב למקומות העבודה (מאי 5-7, 2020). גודל המדגם היה 300 איש. ההשפעה השלילית של מגפת COVID-19 על המשתתפים נבחנה באמצעות שני אינדיקטורים: רמת תסמיני דחק ותחושת סכנה.
את המחקר ערכו פרופ’ שאול קמחי, ראש המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללת תל-חי, פרופ’ יוחנן אשל וד”ר הדס מרציאנו, מהמכללה האקדמית תל-חי בשיתוף עם ד”ר ברוריה עדיני, מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון, בית הספר לבריאות הציבור הפקולטה לרפואה, באוני’ תל-אביב. המחקר בחן את המשתנים הבאים: תחושות סכנה, תסמיני דחק, שלוש רמות של חוסן (אישי, קהילתי ולאומי), רמת מיטביות (הערכה סובייקטיבית של איכות החיים), והערכה של הקשיים הכלכליים כתוצאה ממשבר הקורונה.
ממצאי המחקר מצביעים על ארבעה הבדלים משמעותיים בין המדידה הראשונה והשנייה: תחושת הסכנה ותסמיני הדחק פחתו באופן משמעותי, ישנה ירידה מובהקת בחוסן הלאומי ואילו המיטביות (well-being) הנתפסת עלתה באופן מובהק בין המדידה הראשונה לשנייה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין שתי המדידות בהתייחס לחוסן האישי והקהילתי.
ההבדל הגדול ביותר בין שתי המדידות הוא הירידה בתחושות הסכנה: במדידה הראשונה 37% מהמשיבים דווחו על תחושת סכנה גבוהה וגבוהה מאד לעומת.18% מהמשיבים במדידה השנייה שדיווחו כך. בנוגע לתסמיני הדחק: במדידה הראשונה דיווחו 20% מהמשתתפים על רמה גבוהה או גבוהה מאוד של תסמיני דחק לעומת 15% במדידה השנייה.
הממצא הבולט והפחות צפוי בין שתי המדידות היה הירידה המובהקת בממוצע החוסן הלאומי. פגיעה זו ברמת החוסן הלאומי נבעה במידה רבה מירידת האמון של המשיבים בהחלטות שהתקבלו על ידי הממשלה וכן בירידה ברמת האמון בכנסת במהלך משבר הקורונה.
משתתפי המחקר התבקשו לענות עד כמה הם מסכימים עם ההיגד: אני מאמין שממשלת ישראל תגיע להחלטות נכונות בעתות משבר לרבות בנוגע לניהול משבר נגיף הקורונה. 27% טענו כי הם אינם מסכימים עם היגד זה במדידה הראשונה לעומת 33% שטענו כך במדידה השנייה.
לגבי מידת האמון בכנסת: 61% טענו כי אין להם אמון במוסדות הכנסת במדידה הראשונה ו- 63% טענו כך במדידה השנייה.
במדידה הראשונה 61% מהמשתתפים טענו כי אינם מסכימים עם ההיגד שבשעת משבר לאומי, כמו משבר נגיף הקורונה, תעמוד כל החברה הישראלית מאחורי החלטות הממשלה והעומד בראשה, ובמדידה השנייה 68% טענו כך.
אך למרות התחושות הקשות רוב מכריע של תושבי המדינה אינם מתכוונים לעזוב את ישראל. במדידה הראשונה 86% הסכימו עם ההיגד כי ישראל היא ביתי ואינני מתכוון/ת לעזוב אותה, ואילו במדידה השנייה 84% טענו כך. כלומר, גם בהתייחס להיגד זה הייתה ירידה מובהקת.
לדברי פרופ’ שאול קמחי: “חשוב לציין כי המדידה השנייה נערכה בתקופה שבה נראה היה כי משבר הקורונה מאחורינו. מאז חלה עליה רבה בהידבקות במה שקרוי “הגל השני” והחמרה במצב הכלכלי של רבים מתושבי המדינה. עם זאת, נראה כי הירידה ברמת החוסן הלאומי צריכה הייתה כבר בשלב מוקדם זה “להדליק נורה אדומה” בקרב מקבלי ההחלטות”. התוצאות שקבלנו מצביעות על ירידה בחוסן הלאומי שנובעת מירידה באמון במערכות השלטון. להערכתנו ירידה זו נובעת מהמשבר הכלכלי ומהתחושה של אנשים רבים שהמדינה לא עוזרת להם לשרוד משבר זה. נבחן הערכה זו במדידות נוספות בעתיד”.
