שי לעונה קצרה

שי זרצקי אימן העונה את קבוצות הנשים ונערות א’ של הפועל גליל עליון והצליח למרות לא מעט קשיים להוביל אותן לעונה טובה. אנו שמחים להעניק לו את תואר “מאמן החודש”.

עונת כדורסל קצרה עבר על הכדורסל הגלילי – ובפרט על מחלקת הנשים והנערות של הפועל גליל עליון. בקיץ שעבר הגיע לגליל במעין עסקת חבילה המאמן שי זרצקי (50), נשוי ואב ל-3, מורה בתיכון האזורי בקיבוץ יגור שבעמק זבולון. שי זרצקי תפס פיקוד על קבוצת הנשים וקבוצת נערות א’, אחרי שהוביל בהצלחה בעבר את קבוצות הנשים והנערות של מכבי כרמיאל ואחרי ששימש כמאמן בליגות גברים נמוכות וגם שימש כעוזרו של אבי אשכנזי באימון קבוצת הגברים של מכבי חיפה, לפני למעלה מעשור וחצי. שי זרצקי ידע שהוא מגיע לאתגר גדול, שכן בקבוצת הנשים הוחלט להוריד הילוך ולהתוות קו של קידום שחקניות צעירות – גם במחיר של פגיעה מסוימת בהישגיות, בעוד שקבוצת נערות א’ – ששובצה לשחק במחוז הצפוני של הדרג הבכיר, התייצבה לעונה הזו עם סגל קצר.

למרות שקבוצת הנשים פתחה את העונה עם שלושה הפסדים וקבוצת נערות א’ מצאה את עצמה לאחר סיבוב אחד מחמיצה במעט העפלה לבית העליון של הליגה, הקבוצות של שי זרצקי הגיעו לקו הסיום עם הישגים נאים: קבוצת הנשים עם המאזן החמישי בטיבו בליגה הלאומית – שהיה מקנה לה מקום בפלייאוף העליון (מאחר ואקדמיית וינגייט לא הורשתה מראש להשתתף במשחקי הפלייאוף). קבוצת נערות א’, שצירפה לשורותיה שחקניות מקבוצת נערות ב’ הצעירה יותר. הייתה במקום הראשון של הבית התחתון בליגה והגיעה עד לשלב חצי גמר גביע המדינה – כשלמשחק הגומלין ברמת השרון היא התייצבה עם 6 שחקניות בלבד – בגין חסרון של שתי שחקניות. שי זרצקי יאמן בעונה הבאה את קבוצת הנשים וקבוצת נערות א’ של הפועל כאוכב, שישחקו גם בעונה הבאה באותן ליגות עם הגליל. רגע אחרי ההודעה על הפרידה מהגליל, אנו שמחים להעניק לשי זרצקי את תואר “מאמן החודש”.

הטביע חותם בתקופה קצרה. שי זרצקי ושחקניות קבוצת הנשים

לפני שנעבור לראיון סיכום שערכנו עם שי זרצקי, אנו מתכבדים להביא בפניכם את דבר הנהלת קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון, המצדיעה לפועלו של המאמן בעונה האחרונה. הטיב לתאר מנהל הקבוצה, עוז אוחנה: “שי התחבר למקום בצורה מאוד מהירה, החיבור שלו לנערות היה מדהים וזה לא מובן מאליו בכלל. הגיע מאמן חדש אחרי כמה שנים שיואב הלר אימן כאן את הנערות – והגיע עם דרישות אחרות ושיטת משחק שונה לחלוטין והבנות הצליחו להסתגל לכך. בגזרת הנשים הייתה לנו עונה של רכבת הרים של ממש, התחלנו רע מאוד את הליגה עם 2 הפסדים רצופים ומשם העלו הילוך ועשינו ניצחונות גדולים על קבוצות צמרת. מאוד נהנתי לעבוד איתו, הוא מאמן שמגיע לעבוד ולא להעביר את הזמן, מקצוען אמיתי. מאוד רצינו שיישאר וימשיך את העבודה איתנו, אך דרכינו נפרדו לצערי. המרחק והנסיעות הקשו מאוד על שי – ואנחנו מבינים את זה. אנחנו מאחלים לו בהצלחה בקבוצות הפועל כאוכב, בטוח שהן יהנו ממנו”.

עונה עם עליות וירידות. קבוצת הנשים ושי זרצקי


ועכשיו נעבור ל”מנה העיקרית” – ראיון שערכנו עם שי זרצקי.

שי, עונה קצרה ומלאה בהתרחשויות. איך אתה מסכם אותה?

“הייתה עונה שהתחילה לא קל. על פניו עמדנו במטרות שלנו. עשינו עונה מצוינת בקבוצת הנשים, בהתחשב בפציעות ובסגל הצעיר שלנו. סיימנו עם אותו מספר נקודות כמו של כאוכב, ששיחקה משחק אחד יותר. היינו כבר בסיטואציה של ההתחברות ואני בטוח שהיינו עושים פלייאוף עליון מוצלח. הקורונה גדעה את הכל. בקבוצת הנערות היה לנו חוסר מזל, המון פציעות – שקיצרו לנו את הסגל, ולמרות זאת הגענו לחצי גמר גביע ונהניתי מקבוצה עם בנות חרוצות, שרצו ללמוד ובאו לעבוד בכל אימון וכל משחק. אני  מקווה שבגליל ימשיכו לשמר את הרוח הזו ולהפוך את זה למשהו שונה בנוף בארץ. אני רוצה להודות לכל השחקניות, לאנשים היקרים שעבדתי איתם – בהנהלת קבוצת הנשים – יריב בן עמי, מיכל חן ועוז אוחנה, ובמחלקת הנערות – איתי ירושלמי – המנהל המקצועי ומשה רחמים – מאמן נערות ב’, אנשים שמאוד נהניתי לעבוד איתם, אנשים שמאוד מחויבים וגם כשהיו חילוקי דעות, תמיד ידענו לכבד אלה את אלה ולעשות סיעורי מוחות מפרים. אני מאוד מקווה שדרכינו ייפגשו בעתיד”.


איך עברה תקופת הקורונה על הקבוצות שלך?

“בגדול, הוצאנו לחל”ת, אז בגזרת הנערות מחלקת הנוער של הגליל קיימה אימוני זום – ולשמחתי, השחקניות התייצבו לאימונים והמשיכו לעבוד. בקבוצת הנשים הייתה סיטואציה לא פשוטה, מאחר ומרבית השחקניות סטודנטיות וחלקן איבדו את העבודות שלהן ונאלצו לעבוד בעבודות אחרות, כדי להמשיך ולהתפרנס. חזרנו להתאמן בתחילת החודש שעבר, תוך הקפדה על הוראות משרד הבריאות. אני כאן עד ה-30 לחודש. אנחנו עובדים בזהירות ומשתדלים ליהנות מהזמן שנותר לנו יחד. אנחנו מצדדים בהחלטת איגוד הכדורסל שלא לחדש את הליגות, כי באמת שלא היה ערך ספורטיבי לזה”.

התחלת כאן פרויקט בגליל. מדוע לא להמשיך?

“לצערי הרב, הזמן בדרכים השפיע. להגיע מביתי במשגב לגליל, עם כל השיפוצים ועומסי התנועה, זה לא סיפור פשוט. כאוכב קרובה יותר מבחינה גאוגרפית ומצאתי שם גם אתגר גדול עם אנשים מאוד טובים, שעובדים בצורה מקצועית כדי לקדם את כדורסל הנערות והנשים שם – ועבורי זה אתגר גדול”.

כאיש חינוך, איך עוברת עליך התקופה הזו?

“אני מורה בבית הספר “כרמל זבולון” בקיבוץ יגור. מעולם לא חוויתי תקופה כזו. התקופה מאוד מבלבלת. קשה ללמוד עם מסיכות בכתה, קשה לשמור על כללים שמשרד הבריאות דורש. לא פשוט לספוג את  ההתייחסות למעמד המורה בתקשורת ובמשרד האוצר. חוסר ההערכה כלפי ציבור המורים זועק לשמיים. אנשים לא מבינים את זה. עד שהם נמצאים במערכת. עבדנו קשה מאוד בתקופה שבתי הספר היו סגורים –  בכל המעבר ללמידה מרחוק, הקדשנו הרבה זמן לעזור להורים, לעזור לילדים ליצור אווירת לימודים, להקפיד לבצע מטלות של 4-5 שעות מהבית – אחרי זה להחזיר אותם למסגרת, להתמודד עם ילדים שאתה צריך להעיר בבוקר, ילדים שמתמודדים עם חרדות. למרות כל זאת מבקשים מאיתנו לתת מעצמנו ימי עבודה בלי תשלום. לא ראיתי במגזר הציבורי אף סקטור שנדרש לתת ימי עבודה בחינם. לאפס את הילדים. אני יכול להגיד מהניסיון הזה של הקורונה, שלמידה בקפסולות היא נכונה,  למידה מרחוק טובה לילדים. לקום בתשע ולהגיע רעננים ללימודים, זה הרבה יותר יעיל”.

מה תאחל לעצמך להמשך?

“מאחל לכולנו, שהקורונה תחלוף ושנוכל לחזור לחיות בלי אותן חששות שעוטפות את התקופה הזו, שנוכל לחזור וליהנות מעשייה בכדורסל ובמערכת החינוך”.

מעטות, אך מוכשרות ומחויבות. קבוצת נערות א’