דוד הכי טוב

דוד ליפין סוגר כבר 4 שנים בקבוצת מועדון רוגבי גליל עליון, מגלה הצטיינות בקביעות ואוהב את החיים בצפון. אנו שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש” ולארח אותו לראיון. 

*.כל התמונות צולמו ע”י תומר סרוק

מועדון רוגבי גליל עליון, ששב לאחרונה לפעילות בקבוצות הגברים, הנשים והנוער, שוב כובש את פינת המצטינים שלנו. הפעם זהו התור של דוד ליפין, שלפני כשלוש שנים כבש את פינת “ספורטאי השבוע” שלנו. ליפין היה אז עם פז”מ של שנה אחת בקבוצה, אליה הגיע בעקבות מעבר למגורים בצפון בקיבוץ גונן לצד סבתו. דוד ליפין מתגורר בתקופה האחרונה במטלה.

מאז עברו הרבה מים בירדן וגם בנחלים, דוד ליפין סוגר 4 שנים בקבוצת הגברים של המועדון הגלילי, שיוצרים פז”מ של שנות רוגבי, שכן ליפין, ירושלמי במקור, שיחק בקבוצה מהבירה במשך שנתיים לפני שעבר צפונה. החיבור עם הרוגבי הוביל את ליפין גם לעבר תחום האימון והוא מאמן קבוצה במושב בני יהודה שבגולן ובבית הספר מצפה גולן, זאת בנוסף להדרכה במועדון כושר מהמרחב הגלילי. החיבור ההדוק שהתהווה בין דוד ליפין לעולם הרוגבי, בנוסף לשביעות הרצון ההדדית בין ליפין לבין אנשי המועדון ולעובדה שמדובר בשחקן חשוב במערך של קבוצתו.

יניב גרטי, מנהל מועדון רוגבי גליל עליון ושחקן קבוצת הגברים, הטיב לבטא את ערכו של דוד ליפין לקבוצה: “דוד אחד השחקנים המשקיעים בקבוצה, מגיע לכל אימון ולכל משחק, נותן תמיד 200 אחוז ונלחם בכל דקה לטובת הקבוצה. דוד לקח אחריות על תחום הכושר בקבוצה והאימונים מתחילים לרוב בהובלה שלו. דוד הוא אחד השחקנים הניידים בקבוצה ונמצא בכל מקום במגרש,בכל רגע נתון ושומר על הגב של כולנו”.

כמו רבים מחברי הקבוצה, גם דוד ליפין מצא את עצמו מתאהב ברוגבי בהדרגה ועבורו הרוגבי תופס חלק ניכר משיגרת חייו: “אחרי הצבא עבדתי וגרתי בקיבוץ צובה על יד ירושלים, שם בזמנו היה המרכז של הקבוצה הירושלמית . נורא חיפשתי לעשות ספורט ולהזיז את הגוף. זיגי הזמין אותי לאימון ואז התאהבתי. עבורי זה הספורט המושלם לאופי שלי. הרוגבי בעיניי הוא דרך חיים: go forward, ליהנות, לקחת יוזמה, לשפר קבלת החלטות תחת לחץ, קבוצתיות, ספורטיביות. אני משתדל לקיים את הפרמטרים האלה כמה שיותר. בתקופה שלפני הקפאת הפעילות בגלל הקורונה למדתי את הערכים האלה לתלמידים בבית ספר או מתאמנים החדר כושר. עבוריח השייכות למסגרת הזו של המועדון היא פלוס גדול. המועדון שלנו מאוד יחודי בהווי שלו – בין אם זה לחגוג ביחד דברים משמחים יום הולדת , הולדת ילד חדש, חתונות, כמעט תמיד יתלווה לארוע כזה גם הרוע החיובי של הרגבי בין ערב של בשר ובירה לבין ישיבה על בירה אחרי אימון. יש לנו קבוצת ווטסאפ ששומרת על השפיות ע”י חידות יומיות וצחוקים. אף פעם לא משעמם לנו ביחד, גם כשאנחנו פיזית לא באותו מעגל”.

את העונה הזו מסכם דוד ליפין עם שביעות רצון די גבוהה: “באופן אישי אני מאוד מרוצה מכושר משחק שלי ורוח הלחימה שלי, שלא נפלה באף משחק העונה. אני חושב שיש לי הרבה מה ללמוד על הדרך שתעזור לי לשמור את המשחק ספורטיבי ומהנה. ברמה הקבוצתית, אני חושב שהצלחנו להגיע לאיזה מקום מנטאלי שבו כל מי שעולה על המגרש נותן את כל מה שהוא יכול וכולם מכבדים את זה אחד בשני. מה שכן, לדעתי אנחנו צריכים להעלות את רמת המחוייבות באימונים. הייתה לי נקודה של תסכול בעונה הזו ברמה הקבוצתית, כשניצחנו את רעננה בשני המשחקים הראשונים שלנו – ובמשחק השלישי הפסדנו. לי היה מאוד קשה עם ההפסד הזה כי הרגשתי שעלינו מדרגה ואז חזרנו אחורה, וגם הייתה לנו כקבוצה תחושה של שברנו מנטאלית במשחק הזה”.

אם חובבי הכדורגל מתלבטים בין מסי לרונאלדו, כששואלים את דוד ליפין על שחקן הרוגבי האהוד עליו בעולם, תקבלו תשובה שרק עכברי רוגבי יבינו: “שחקן בשם טי.ג’יי פארנה משחק בנבחרת ניו זילנד ובקבוצת הוריקנס בליגה המקומית שם – קבוצה עם המון כישרון הקבוצה תמיד יהיה משו חדש שהם ינסו לעשות תמיד יהיה מעניין לראות אותם.. הוא יחסית קטן לשחקן רגבי ויש לו יכולות ספורטיביות ראיית משחק וחיוך כל הזמן על הפנים”.

לסיום, לדוד ליפין יש משאלת לב קטנה: “החלום הספורטיבי שלי – שהצפון יהפוך לממלכת רגבי וייפתח כאן בית ספר מקיף למקצועות הספורט”.