נופר בנישו, שחקנית קבוצת הנשים של מועדון רוגבי גליל עליון, מצאה על כר הדשא לא רק אהבה לרוגבי, אלא גם את בעלה לעתיד וגם הרבה חברות לחיים. שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית השבוע”.
מועדון רוגבי גליל עליון, אשר מנוהל בצד הארגוני ע”י יניב גרטי ובצד המקצועי ע”י עופר המבורגר, ממשיך לספק לנו סיפורים מעניינים על ספורטאים וספורטאיות, שעושים חיל בקבוצות המועדון. היום אנו שמחים להפנות זרקור בפינת “ספורטאית השבוע” לנופר בנישו, בת 28, במקור מעמק יזרעאל, המתגוררת בקיבוץ עמיר יחד עם בן זוגה, והיא הגיעה צפונה למטרת ללימודי תואר בעבודה סוציאלית במכללת תל חי – אך בפועל מצאה בגליל העליון עולם ומלואו, בפרט מאז הצטרפותה למועדון רוגבי גליל עליון לפני שנה וחצי.
בשונה מחלק גדול משחקני קבוצת הגברים ושחקניות קבוצת הנשים, נופר בנישו נחשפה לרוגבי טרם הגעתה לגליל עליון, אך ההתנסות הראשונה שלה היא עשתה כאן: “הייתי רקדנית מחול מחוננת בילדותי.התנסיתי בענפים שונים במהלך השנים, לא בהתמדה ובאריכות. נחשפתי לראשונה לענף הרוגבי בגיל ההתבגרות. גדלתי בעמק יזרעאל והיו כמה חבר’ה מהשכבה שלי ששיחקו בקבוצת הנוער של יזרעאל. האמת שתפסתי את הרוגבי כספורט מאוד אגרסיבי, שמיועד בעיקר לבנים. לפני כשנתיים שתי חברות שהכרתי במהלך התואר ולימים נהיו חברות לחיים, פרח איתיאל ואפרת גרונסקי, שהן שחקניות הווה בקבוצה, הביאו אותי לאימון במטרה לגייס אותי גם. הן היו תמיד מדברות על הרוגבי בכזאת תשוקה והתלהבות אז הלכתי לבדוק מה כל הסיפור. הגעתי לאימון, ועוד אחד ועוד אחד ומשם היסטוריה. דרך הפעילות המשותפת הכרתי גם את בן זוגי, שחקן קבוצת הגברים, דניאל נוימן, בן קיבוץ עמיר, כך שהרוגבי בהחלט נותן ערך מוסף לחיי”.
הרוגבי תופס מקום מרכזי בחייה: “יש את האימונים פעמיים בשבוע, שעה וחצי כל אחד שהם חלק בלתי נפרד מהלו”ז השבועי שלי. בנוסף לזה, יש טורנירים כל שבועיים לערך ולפחות פעם בשבוע אנחנו משתדלות לערוך איזה מפגש חברתי, לשתות בירה אחרי אימון, חגיגות ימי הולדת, עושות מדורות ועוד רעיונות יצירתיים. אפילו בתקופה הזו, שאין לנו יכולת להיפגש אחת עם השנייה, יש הרבה שיח בקבוצת הוואטסאפ שלנו, שיחות בזום, כל זאת העיקר לשמר את המקום הזה. הרוגבי בהחלט מהווה חלק משמעותי בחיים שלי בכלל ובחיי היום יום בפרט. בשנה וחצי האחרונה בה אני משחקת בקבוצה, זכיתי לחוות להתאמן על ידי שני מאמנים שונים – בעונה שעברה שרון אורן-אהרון והעונה עופר המבורגר. זה מדהים לראות את הגישות השונות שלהם, הידע והניסיון של שרון בעונה שעברה ושל עופר העונה, ללמוד כל כך הרבה על אופיו של המשחק. הדגש והמוטיב אצלנו בקבוצה, לפי ראות עיני היא התקשורת ו’הסאפורט’ (התמיכה) על המגרש ומחוצה לו. זה הלב של קבוצת הנשים בגליל”.
את העונה הזו מסכמת נופר בנישו ברגשות מעורבים: “בפן הקבוצתי אני חווה שיפור משמעותי באופי המשחק שלנו, יישום של הדגשים מהאימונים בטורנירים, תקשורת יותר חזקה וטוטאליות. כמו כן בפן החברתי, אנחנו מתגבשות יותר ויותר והקשרים בינינו נהיים יותר אדוקים. בפן האישי, אני מרגישה שהביטחון והאמונה בעצמי עלה על המגרש משנה שעברה, זאת דרך הבנה רחבה יותר של כללי המשחק וההתנסות בטכניקות השונות. עם זאת, אני מאוכזבת שעקב נסיבות אישיות ותקופת הקורונה נגמרה העונה בשלב מוקדם”.
מכאן נעבור לפרק האסוציאציות:
רגע ספורטיבי שמח: “יש כל כך הרבה מאלו. בחרתי את המשחק שלנו מול רעננה בבית מהעונה הנוכחית. בעיניי זה היה משחק מוצלח מאוד, הרבה מוכנות, תקשורת, הגנה חזקה מאוד שלנו מולן, היה אפשר לראות את הלחץ על הפנים שלהן. שזה אגב, מה שהפך את הרגע הזה לכל כך משמח. היינו לוהטות”.
רגע ספורטיבי מאכזב: “באותה נשימה, התוצאה של אותו המשחק הייתה מאכזבת. היינו במרחק נגיעה מלנצח את המשחק הזה ולהיות במקום הראשון. אין ספק שזה היה עבורי רגע של מתוק- מר”.
החלום הספורטיבי שלך: “השאיפה היא להיות ביום מן הימים שחקנית רוגבי מחוננת. עד אז אני מייחלת לעצמי להמשיך לעסוק ולהתמיד בספורט. נפש בריאה בגוף בריא”.
ענפי ספורט נוספים שאת אוהבת: “אני נהנית לתרגל יוגה, פילאטיס, ריצות, צלילה והיד עוד נטויה”…
המקום שהכי עושה לי את זה בצפון: “הייתי מנסחת את זה מחדש ל’מה הכי עושה לי את זה בצפון’ וזה ללא ספק הזכות לצאת מהדלת של הבית או לצאת לרכיבה עם האופניים ולראות מרחבים כאלו פתוחים, צבעוניים שמשתנים כל הזמן ומפעימים אותי כל פעם מחדש. תחושה מתמדת של הכרת תודה”.
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי: “לבלות זמן עם הבן זוג והכלב שלנו, לבלות עם המשפחה, לטייל, לבשל, לרקוד, לחרוש את נטפליקס, להיפגש עם חברות, לשפץ ולחדש את הבית והגינה”.
מאכל אהוב: “בכללי אני מאוד אוהבת אוכל וכל מה שקשור בו. אם אני צריכה לבחור מאכל אחד שלא אוכל בלעדיו זה כנראה יהיה שניצלים”.
סדרת טלויזיה אהובה: “המדריך לרוצח”.
מוטו/משפט העצמה: “תמיד תהיי גרסה מהדרגה הראשונה של עצמך ולא גרסה מדרגה שניה של מישהי אחרת’- ג’ודי גארלנד”.
