די ג’יי קובי לוי, שמוכר במרחב כ”קובי דה שואו”, שהוא גם כדורגלן מצטיין בותיקי קרית שמונה מצא את עצמו בימים הקשים של ההתמודדות מקורונה מתמודד עם אובן גדול של הכנסות, אך למרות זאת נרתם לעשות שמח לתושבי קרית שמונה וכפר בלום. שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי השבוע”.
תקופה מאוד מורכבת עוברת על העולם כולו בהתמודדות עם נגיף הקורונה. הרבה מאוד אנשים מוצאים את עצמם מתמודדים בתקופה הזו עם חוסר וודאות כלכלי, לא כולם מצליחים להתעלות ולעשות למען אחרים בזמן הזה. דוגמא טובה לאדם שעשה את זה בגדול בתקופה האחרונה הוא די ג’יי קובי לוי, המוכר במרחב כ”קובי דה שואו”.
קובי לוי, בן 46, נשוי לאושרת ואב לארבעה, שמתגורר בשנים האחרונות בהרחבה שבקיבוץ כפר בלום, מצא את עצמו מתמודד עם גל של ביטולים של הזמנות לאירועים ועם סגירת בית הקפה “אל” בקניון נחמיה – המצוי בבעלותו ובבעלות אחיו הצעיר, נתנאל. למרות הסיטואציה הלא פשוטה, קובי לוי – שלצד העיסוקים האלה נחשב גם לשחקן הגנה חשוב במערך של קבוצת הכדורגל של ותיקי קרית שמונה, מצא את עצמו נרתם למען הקהילה בקרית שמונה ובכפר בלום – ואנו שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי השבוע”.
אז איך עברו ימי הסגר על קובי לוי? בתחילת ימי הסגר קובי לוי נרתם לקריאה של עיריית קרית שמונה להנחות תוכנית אינטרנטית בעמוד הפייסבוק של העירייה יחד עם דורון שנפר – דובר העירייה ויו”ר מחלקת הנוער של עירוני קרית שמונה, בהמשך קובי לוי נרתם יחד עם אמנים מקומיים מקרית שמונה ובהם שלומי חן, כפיר דנו ונתנאל לוי לעלות לקבינה של המשאית של האחים דודו וכפיר בן חמו – שעברה בשני ימי שישי ברחובות העיר ועשתה שמח לתושבי העיר – שיצאו מהמרפסות, הריעו, רקדו ושרו, וביום העצמאות קובי לוי חבר בכפר בלום לדי.ג’יי אבי מיכאלי, יפתח דהדי, אורי רובין, יאיר ביאלי וששון – שתחזקו בר משקאות ונשנושים – ויחד הם יצרו חגיגה משמחת לתושבי ההרחבה והקיבוץ, זאת לאחר שקודם לכן ארגן קובי לוי ערב שירה שמח יחד עם הזמרת הצעירה והמוכשרת מיקה משה – שעליו אתם עוד תשמעו.
מכאן נעבור לראיון שערכנו עם קובי לוי על ההירתמות למען הקהילה, על כדורגל, על החיים במרחב הגלילי ועוד.
קובי, אנחנו רגילים לראות אותך בפייסבוק מקפץ בסרטונים מאירועים בשעות הקטנות של הלילה. איך עוברת התקופה הזו?
“יש שני צדדים למטבע. מבחינה כלכלית זו תקופה מאוד קשה, תקופה שמתאפיינת באובדן גדול של הכנסות. הצד השני והטוב של המטבע הוא זמן לרגיעה ולהתמסרות למשפחה. פתאום יותר זמן למשפחה, שיחות נפש עם האישה – מה היא רוצה, מהי אוהבת. הרוטינה של החיים מטורפת, מלאה בעשייה, הצורך לפרנסה הוא מאסיבי – והוא בא הרבה פעמים על חשבון זמן עם המשפחה. התקופה הזו עוזרת לי לגלות יותר את המשפחה שלי וגם להירתם למען קהילות שאני מאוד מחובר אליהן ומאוד אוהב”.
הגעת בסוף שנות התשעים לקרית שמונה, בעקבות הכדורגל. נגיע לזה בהמשך. התקופה הזו חיברה אותך מחדש לעיר?
“תמיד אני מחובר לעיר הזו, אבל אין ספק שניתנה לי בימים האלה הזדמנות להחזיר מעצמי למען אנשים שעשו לי טוב, שהופעתי באירועים שלהם, שהם לקוחות בבית הקפה, אנשים שאתה נתקל בהם ביום יום בכל מיני סיטואציות. בתחילה הפקנו את תוכנית הפייסבוק “מקשקשים” כל יום בפייסבוק היה וויב מטורף. ביני לבין דורון שנפר היה שיתוף פעולה מצוין. הוא היה המבוגר האחראי ואני השתוטניק. עשינו 13 תוכניות בהתנדבות מלאה לטובת בני העיר. בהמשך עלינו עם מיזם “משאית השמחות”, עשינו שמח בהרבה שכונות ורחובות בעיר, זה המקום גם להודות לפעילים חברתיים כמו אהרון דמרי ושירי וקנין, שנרתמו מאוד לעניין. הייתי עושה את זה שוב באהבה. אנשים היו צריכים את הפיסת תרבות הזו כדי לעבור את הימים האלה, שבריר של שפויות. אני שמח שהרעיון שלנו זכה להשראה גם ביישובים אחרים. הזמינו אותנו לחצור ומאוד נהננו. עשו את זה גם בערים אחרות בצפון – זה אומר יותר מהכל שהצלחנו”.
במעבר חד למקום שבו את חי בשנים האחרונות – כפר בלום. גם שם כיכבת בתקופה הזו.
“כפר בלום זה סיפור מיוחד. עברתי להרחבה לפני 7 שנים. ההתקאלמות שלי במרקם חיים של הקיבוץ הייתה קצת קשה, עם השנים זה רק השתפר. לקח לשני הצדדים ללמוד אלה את אלה וגיליתי עם השנים הרבה אנשים מיוחדים. נכנסתי לועדת התרבות, אני מביא לשם תכנים שונים ממה שהיו רגילים אליהם – כאלה שגם החדשים והותיקים יאהבו וכך יכירו אחד את השני. מצאתי בועת התרבות הרבה אנשים טובים – אשר עמיר – חברי הטוב, יפתח נון, אורית ניב, טל לבנון, ענבל דהדי ויאנה מרגלית. תרבות מאחדת את כולם. עם אנשים כאלה אפשר להוציא לפועל הרבה דברים טובים ואני שמח להיות חלק מקבוצה כזו של אנשים”.
בכפר בלום לא היה משעמם בתקופת הקורונה.
“בהחלט. יזמנו בתחילה ערב מוזיקלי עם מופע של מיקה משה – ילדה פנומנלית, שאני עוזר לה בהכוונה ולקחתי תחת חסותי. אני מבטיח לכולם, שהיא תגיע רחוק ובקרוב מאוד ישמעו עליה בהרבה מקומות. לקראת יום העצמאות חשבנו איך נעשה שמח בקיבוץ. החלטנו לחבר לרכב עגלות של מוזיקה ועגלות עם מזון ומשקאות, שעברו בהרחבה ובקיבוץ. מצאתי את עצמי יחד עם ילד אחד מדהים בן 14, יובל ברק, נכנס לימים מטורפים שבהם ריתכנו, מסגרנו ןצבענו עגלות של עדרים, שיפצנו צמיגים ויצאנו לדרך. היה יום עצמאות שמח, שלא יישכח לעולם. בעקבות ההצלחה פנו אלי ממושב נווה אטי”ב, עליתי לשם ויחד עם חבר’ה טובים מהמושב עשינו מיזם דומה והיה שמח וכיף גדול”.
הרבה שנים שיחקת כדורגל לצד מוזיקה. איך זה הולך ביחד?
“גדלתי בעיר נצרת עיליתי, באתי מבית ספורטיבי ומוזיקלי. אבי הוא חזן בבית כנסת ושליח ציבור, בית עם 7 אחים ואחיות – מהם אחים ואחיות שעוסקים בספורט. אחי הצעיר, נתנאל, שותפי בבית הקפה, גם שיחק כדורגל וגם המשיך כזמר ובשנים האחרונות מכור לרכיבת אופניים כמו אחינו יניב. אני גדלתי ככדורגלן בהפועל נצרת עילית והייתי שחקן הגנה. היה לי את הפוטנציאל לשחק בליגת העל, אבל בגלל שידעתי שלא אוכל לשלב כדורגל בליגה בכירה עם מוזיקה, מראש כיוונתי לשחק בליגות נמוכות יותר, ואכן שיחקתי בליגת המשנה, בליגה א’ ובעונה האחרונה בבית”ר צפת מליגה ב’. אני לא מתחרט על הבחירה שעשיתי ונתתי מקום לשתי האהבות בחיים שלי”.
בכל זאת, לא מרגיש החמצה מסוימת עם הכדורגל?
“היו לי הרבה חוויות יפות בכדורגל ורכשתי משם חברים לכל החיים. בנצרת עילית שיחקתי לצד שחקנים שעשו קריירה יפה בליגת העל – כמו אבישי ז’אנו ויניב כהן, אפילו הספקתי לשחק תקופה קצרה עם דודו אוואט – לפני שהוא נמכר להפועל חיפה. בהמשך שיחקתי במכבי אחי נצרת, בני סכנין, הייתי עם הפועל בית שאן בעונה האחרונה שלה בליגת העל. בזכות הכדורגל נוצר החיבור שלי עם קרית שמונה. הפועל קרית שמונה רכשה אותי עונה אחת לפני שאיזי שרצקי הגיע, בזכות החיבור עם קרית שמונה הכרתי את אשתי ואם ילדיי, עברתי לגור בעיר עם אנשים מדהימים שהם חלק מרכזי ושמח בחיים שלי. באמת שאין מקום לתחושת החמצה, ולו הקלה ביותר”.
מה החוויה הכי מצחיקה שהייתה לך בכדורגל לאורך השנים?
“היו המון, אבל הזכורה ביותר היא מהעונה הראשונה שלי בקרית שמונה. היינו בליגה א’, היה לנו משחק חשוב בטמרה. באותה תקופה ניר דוידוביץ’ נפצע ומכבי חיפה חיפשה שוער נוסף. לפני המשחק מקור מודיעני הדליף לשוער שלנו, אייל וקראט, שמכבי חיפה שלחה נציג לעקוב אחריו. אייל ביקש ממני לפני המשחק: “תעשה שני פנדלים, באים לראות אותי ממכבי חיפה. מבטיח לך שאני לוקח”. נוצר מצב שבאמת ביצעתי עבירות, שגרמו לפסיקה לבעיטות פנדל – ואת שתיהן וקראט התותח לקח. ניצחנו את המשחק 2:3, וקראט עבר למכבי חיפה”.
איזה מקום הכדורגל תופס בחיים שלך?
“מקום גדול. אני מאלה שלא אוהבים לראות כדורגל – אבל אוהב מאוד לשחק. בכדורסל זה הפוך, לכן בהשראת השכן שלי, אבישי גורדון, אני מגיע למשחקים של הפועל גליל עליון כשמתאפשר לי ואפילו מצאתי את עצמי בעמדת הכרוז. אני משחק בקבוצת ותיקי קרית שמונה כבלם וכמגן, אוהב מאוד את המסגרת, את החברים, את המאמן איציק מנחם – מקצוען בכל קנה מידה, שמבחינתו משמעת היא הכל. אנחנו עושים הרבה דברים יפים, כיף לנו יחד. עשינו עונה מדהימה ללא הפסדים, אבל לא הצלחנו לעקוף את חצור. מקווה שהליגה תחודש ונעשה את זה”.
כשרואים אותך באירועים, זה נראה שאתה סוג של ילד נצחי. איך שומרים על אנרגיות כאלה?
“אנרגיות לא חסרות. אני כל הזמן ממציא את עצמי מחדש. כל מי שמכיר אותי יודע, שאני עושה דברים מקורים, כניסות מיוחדות לאירועים, הנחיה באירועים של סלב’ס ועוד. אני בתעשייה הזו מעל 20 שנה. תמיד דואג לדברים מקוריים, משתכלל ומוציא דברים חדשים לטובת האירועים. די מסודר בראש, יודע מה אני הולך לעשות, איך לעשות”.
לסיום, מה אתה מאחל לעצמך?
“מאחל לכולנו חזרה מהירה לשיגרה, שנדע לשמר את הערבות ההדדית ושנחזור בקרוב לשמוח יחד ברחבות הריקודים ונחזור שמחים למגרשים”.
