השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מייסטר שיווק פירות
view counter
חוזרים ללימודים עם דף חלק - למשרד, ללימודים, לאומנות...
view counter

רצועה מהחיים

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
08.01.16

בגיל 24 הכדורסלנית רז שועה נאלצת להודיע על פרישה, בשל פציעה נוספת ברצועה הצולבת. החברות מהמגרש לא חוסכות בשבחים וכך גם אנחנו, שנזכור תמיד לטובה את שחקנית הנשמה הזו, שמתארחת אצלנו לראיון בפינת "ספורטאית החודש".

זה קרה לפני שנתיים פחות שבוע: במהלך שיחה עם עינת קורן – המנהלת לשעבר של קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון בכדורסל, התבקשתי להעניק את תואר "ספורטאית השבוע" לרז שועה ולערוך עימה ראיון. את רז שועה לא הכרתי עד לאותו רגע, ההסבר של קורן היה משכנע: "היא הייתה עונה שלמה בחוץ בגלל שקרעה את הרצועה הצולבת, וזה קרה מיד לאחר הזימון שלה לנבחרת העתודה. היא עבדה מאוד קשה לחזור לשחק, היא לרגע לא נטשה את הקבוצה והמשיכה לעודד ולפרגן, היא הכי ראויה לפרגון מכם". השתכנעתי. עשינו ראיון טלפוני שהתנהל באווירה כייפית, מאוחר יותר זכיתי להכיר אותה באופן אישי ומעת לעת נפגשנו במשחקים ובמהלך עבודתה בפיצה "נירו".

לפני קצת פחות משנתיים אירחתי את שועה לראיון בפינת "הכר את הספורטאית", גם זה היה ראיון מהנה. בכל אחד מהראיונות לא קשה היא להיווכח שמדובר כאן בהרבה יותר מעוד כדורסלנית, אלא בנשמה גדולה, כזו שהקבוצה שלה זורמת לה בדם. תמיד מפרגנת לחברותיה, תמיד מדרבנת את האוהדים והאוהדות להגיע ולתמוך בקבוצה. חלף לו הזמן והנה אנו ניצבים בפני ראיון שמסתמן כראיון פרישה, והיא רק בת 24. הסיבה: שועה קרעה בשנית את הרצועה הצולבת. שועה, שבעונה שעברה היא החליטה קצת להתאוורר, עברה לשחק בקבוצה התל אביבית מכבי תל כביר מהליגה הלאומית. העונה הזו היא הייתה אמורה לשחק בקבוצת אליצור ת"א – בעלת השאיפות לזכות באליפות הליגה, אך שוב פעם הגיעה אותה הפציעה, שמצריכה אותה בשיקום ארוך, שכלל ניתוח וכולל פיזיותרפיה ועבודה בחדר כושר. הפעם שועה כבר מעדיפה שלא להסתכן ולהודיע על סיום דרכה כשחקנית. ביום רביעי האחרון, נפגשנו לראיון בבית קפה במרינה בהרצליה. לא קשה להבחין באכזבתה של שועה מהפרישה המוקדמת, אך אם זאת, שועה עדיין שומרת על אנרגיות חיוביות, מרבה לחייך כתמיד, מגלה אופטימיות בנוגע להווה ולעתיד.

 

מביטה קדימה ומשתדלת להיות אופטימית. רז שועה, במשחק אליפות הלאומית בשנת 2012.
מביטה קדימה ומשתדלת להיות אופטימית. רז שועה, במשחק אליפות הלאומית בשנת 2012.

 


רז, איך עוברת התקופה האחרונה?
"כמובן שזה לא נעים שלמציאות יש תכניות אחרות מאשר לנו. תכננתי שזו תהיה עונה שבה אהנה מכדורסל בקבוצתי החדשה – קבוצה שיש בה בנות מדהימות, הנהלה שדואגת ועוזרת לי בימים האלה של השיקום, אך אני משתדלת להיות חזקה וריאלית. אני בוחנת אפשרויות שונות בנוגע לעתידי. הכדורסל היה ויישאר חלק ממני, ומאמינה שאמצא את דרכי בענף שאני כה אוהבת".

איך החיים במרכז הארץ?
"אין ספק שהגליל זה הבית האמיתי והבית החם שלי. זה מקום שבו גדלתי, זה המקום שבו משפחתי וחברותיי גרים בו, זה מקום שתמיד היו ויהיו לי זיכרונות טובים ממנו, ואני מאמינה שאת המשפחה שלי אני אקים בגליל. בכל פעם שאני חוזרת הביתה, אני משתדלת למצוא את הזמן לפגוש חברות ששיחקו איתי. אני בקשר טוב עם הרבה מהבנות ששיחקו איתי. בהתחלה היה לי קצת קשה להתרגל לחיים במרכז הארץ, אבל השתלבתי בצורה די טובה בחיים כאן מבחינה חברתית ומבחינות נוספות".

מהם הדברים שאת הכי מתגעגעת אליהם בהווי הכדורסל בגליל?
"וואו, הרשימה ממש ארוכה. יש לך כוח להקליד? מי שלא היה חלק מההווי של מחלקת הנערות וקבוצת הנשים שלנו, לא יוכל באמת להבין איזה חיבור חברתי מיוחד ונדיר היה בקבוצות ששיחקתי בהן. קבוצות של בנות שאוהבות כדורסל ואוהבות להיות ביחד, ומנצלות כל הזדמנות להיות יחד. אני לא מכירה קבוצות, שגם במהלך פגרה יש יוזמה מצד השחקניות או השחקנים להמשיך להתאמן. אצלנו זה היה. היינו נפגשות באולם "הר וגיא" גם במהלך הפגרה לאימונים ולמשחקי כדור. הבילויים שלנו מעבר לאימונים במסעדות, פאבים וכמובן טיולים באזור ועלייה לרמת הגולן בימי שלג, המפגשים בבתים, הנסיעות הארוכות למשחקים וחזרה מהם, הפעילויות למען הקהילה. היינו הרבה מעבר לקבוצת כדורסל שבאה להתאמן ולשחק. הרי לא מדובר כאן על ענף שיש בו כסף גדול או תהילה בקנה מידה ארצי. אנחנו פשוט אהבנו לשחק, להיות יחד והרגשנו מחויבות גדולה לכך שאנחנו מייצגות מועדון ואזור שהחזירו לנו באהבה גדולה. מגיע קרדיט גדול לעינת קורן – שהייתה המנהלת המסורה שלנו ולעידן ביר – שהיה המאמן שלנו. שניהם היו בשבילנו דמויות להערצה, אנשים שעשו הרבה מעבר למה שצריך כדי שהקבוצות יצליחו. עידן עד היום הוא כמו אח גדול בשבילי, וחורה לי שהוא לא בקבוצה. את עינת אני מכירה מהגן, שנינו גדלנו בבית הלל, שיחקנו יחד. אני לא מכירה הרבה אנשים בספורט ובחיים בכלל, שישימו בסדר העדיפות שלהם אחרים לפני שהם שמים את עצמם. גם עינת וגם עידן הם כאלה. התרומה שלהם לתקומה של כדורסל הנשים בגליל היא עצומה".

איזו תקופה הייתה הקסומה ביותר שלך בכדורסל הגלילי?
"בעונה האחרונה שלי בקבוצת הנערות. זו הייתה עונה שבתחילתה שיחקתי בשלוש מסגרות: ליגת הנערות, ליגת הנשים וליגת התיכונים. היו שבועות שמצאתי את עצמי נוסעת פעמיים ואפילו שלוש למשחקים במרכז הארץ. לא ראיתי בזה עונש, ראיתי בזה פרס. היו עוד בנות שעברו את זה, ואני בטוחה שכל אחת מהן מתרפקת על התקופה הזו בחייה".

בסיומה של אותה עונה היה גם אחד הרגעים הכי עצובים בקריירה שלך...
"לא נעים להיזכר בהפסד שהיה לנו עם קבוצת הנערות במשחק גמר הפלייאוף מול אליצור חולון. זו הייתה הרגשה נוראית, שהזדמנות לאליפות היסטורית חמקה לנו מהידיים. בעונה שאחרי הייתי כבר בקבוצת הנשים, אבל כשקבוצת הנערות זכתה באליפות, התרגשתי ושמחתי בלי גבולות, למרות שהייתי ביציע. בדיעבד, הפסד האליפות עשה את ההצלחות שהגיעו לאחר מכן למתוקות יותר".

ובמעבר חד, מה היו הרגעים הגדולים ביותר שלך?
"המשחק הגדול ביותר שלי, היה המשחק השלישי והמכריע בחצי גמר הפלייאוף מול אס"א ירושלים, בסדרת הפלייאוף בעונת 2011/12, שבסיומה עלינו ליגה. זה היה משחק מאוד עצבני וצמוד, משחק שבשלושת הרבעים הראשונים קלעתי 4 נקודות וברבע האחרון קלעתי 17. זה היה משחק שכל אחת מהבנות התעלתה ונתנה מאתיים אחוז. ניצחנו בסיום, עלינו לגמר הפלייאוף ולמעשה הבטחנו את הזכייה באליפות. הגענו לסדרת גמר מול אליצור ת"א, שלה הפסדנו פעמיים בליגה הסדירה, הפסדנו להן גם פעמיים בגמר גביע האיגוד. הגענו לסדרה ממקום שלא משנה מה יהיה, אנחנו לא נפסיד להן שש פעמים בעונה. ניצחנו אותן בשני המשחקים וזכינו באליפות הזו בסטייל. אין הרבה קבוצות נשים בארץ שנהנות מקהל כמו שיש בגליל. אנחנו זכינו בקהל תומך, בגרעין קבוע שהיה מגיע למשחקי הבית ובשלבי ההכרעה הייתה התגייסות של הרבה אוהדים שהפכו את האולם למבצר של ממש".

 

יותר מעוד קבוצת כדורסל. שחקניות וצוות קבוצת הנשים בעונת האליפות בליגה הלאומית.
יותר מעוד קבוצת כדורסל. שחקניות וצוות קבוצת הנשים בעונת האליפות בליגה הלאומית.
 

מה הרשמים שיש לקבוצות האורחות באולם "הר וגיא"?
"האמת שאני שמעתי מלא מעט שחקניות, שזו חוויה מיוחדת עבורן. הרבה מתלוננות על הנסיעה הארוכה, הרבה מספרות שבמשחקים שיש הרבה קהל – קשה לבוא לידי ביטוי".

אם היית עומדת בסיטואציה של משחק מול גליל עליון באולם "הר וגיא", כיצד היית מגיבה?
"האמת שכאן אני מרגישה פספוס גדול. מאוד רציתי לעמוד בסיטאציה הזו, לחוות את הדרך הארוכה לכאן, לשבת בספסל של האורחים, להתלבש בחדר ההלבשה של האורחים, להיות בצד השני במובן המלא של המילה. לא שאני חלילה נגד הגליל, ואני לא יודעת אם בכלל הייתי מצליחה לעמוד בזה מבחינה רגשית, אבל זה דבר שמאוד מסקרן אותי".

 

תישאר בת בית באולם "הר וגיא". רז שועה וצלחת האליפות.
תישאר בת בית באולם "הר וגיא". רז שועה וצלחת האליפות.

האם לדעתך העלייה לליגת העל הייתה צעד נכון, או לא?
"בדיעבד זה לא צעד שמינף את הקבוצה ולא הועיל לרוב השחקניות המקומיות, ואין ספק שפגם בצביון המקומי שהיה לקבוצה. עם זאת, אם היו מוותרים על עלייה, זה היה מוריד לנו את הרוח מהמפרשים. הייתה לנו קבוצה של בנות מקומיות, שמגיל נערות שמו לעצמן למטרה להחזיר את קבוצת הנשים לקדמת הבמה. אם היו מונעים זאת מאיתנו, זה היה פוגע מאוד בנו ובקבוצה. אני חושבת שגם המערכת הייתה צריכה לחוות את ליגת העל, כדאי לדעת אם זה נכון לקבוצה".

היכן את רואה בעתיד את כדורסל הנשים בגליל?
"יש פחות שחקניות מקומיות בקבוצת הנשים, ולצערי העונה היא מוצאת את עצמה בפלייאוף התחתון. אני באופן אישי עוקבת, מתעדכנת ומקווה להצלחות. אני מקווה שהעושים במלאכה יצליחו לשמור על הגחלת. אני מקווה שהדור שגדל היום בקבוצות הנערות והילדות יהיה דור שימשיך את המורשת של כדורסל הנשים בגליל".

ההורים שלך, מגי ועוזי, היו דמויות בולטות בקריירה שלך. לפני שאנחנו מסיימים את הראיון, הבמה שלך לספר עליהם ולהודות להם ולדמויות נוספות.
"ההורים שלי קיבלו מגיל צעיר בפרגון את זה שהלכתי לכיוון של כדורסל. מגיל נערות הם ליוו אותי למשחקי בית, תמיד תומכים בבית, נרתמים לארח שחקניות לארוחות, תמיד מרגישים בנוכחות שלהם. אבא עשה הרבה פעמים באמצע השבוע את הדרך הארוכה למשחקים שלנו במרכז הארץ יחד עם רמי לברון – אביה של ענבר. אני חייבת המון להוריי האהובים, שתמיד הם נמצאים בשבילי. תודה גדולה להם, לשחקניות ששיחקו לצידי, למאמנים והנהלות שעברתי במהלך הקריירה, לקהל המדהים שלנו ולכל מי שתמך ופרגן".

 

האוהדים השרופים שלה. ההורים עוזי ומגי והאיש והגרגירים - מוטי חומוס.
האוהדים השרופים שלה. ההורים עוזי ומגי והאיש והגרגירים - מוטי חומוס.
 

את הכתבה הזו אנו מסיימים במפגן הצדעה, שנערך ביוזמתן של מספר חברות של רז שועה מהכדורסל הגלילי. כל אחת מהשחקניות סיפרה על רגעים מיוחדים עם שועה וקינחה בברכת הצלחה להמשך הדרך.

ענבר לברון: "הזיכרון המרכזי שלי מרז הוא ממחנה של הקבוצה בשדות ים כשאני הייתי בכיתה י' והיא ב י"א. עידן לקח אותי ואת רז באחד האימונים, הסביר לנו על הפיקאנרול ואמר שנעבוד עליו כצמד וזה יהיה נשק התקפי נדיר בשבילנו. הוא לגמרי צדק, התפתחה בינינו כימיה מדהימה על המגרש, עד היום לא מצאתי את השחקנית שתעשה איתי פיקאנרול בצורה כל כך מושלמת כמו רז. אמרתי לה לא מזמן שגם בלי רצועות בברכיים, אני לוקחת אותה מחר לקבוצה שלי ומשחזרת את הימים היפים שלנו. עצוב לי שזה לא יקרה יותר, אבל מי יודע, אולי בעוד 10 שנים נאחד כוחות בקבוצת ה 30+ של הגליל".

דרור מייברג: "הזיכרון הראשון שעולה לי מרז זה משחק הפיק אנד רול שלה עם ענבר. ללא ספק הן היו עושות את הפיקאנדרול הכי טוב בארץ. רז הייתה יודעת לבוא במהירות הנכונה ולהסתובב מהר וזה תמיד היה מסתיים בסל או ביצירת מצבים לבנות במגרש. רז הייתה נותת את כל כולה בכל דקה שלה במגרש וזה תמיד היה מדהים לראות. אני מאחלת לה הרבה בהצלחה בדרך החדשה שאליה היא תלך".

מיה בן אהרון: "הזיכרון הראשון שלי מרז היה במשחק של הנערות א׳ נגד חולון, במשחק הגמר שהקבוצה של שנתונים 92-95 זכתה באליפות, עונה אחרי שהקבוצה של רז הפסידה את האליפות לאותה חולון. רז הייתה כאילו היא חלק מהסגל רק בקהל. היא צרחה בכל הכוח, עודדה את הקבוצה ולא הפסיקה להאמין שהאליפות של הגליל. מאותו רגע הבנתי שהיא שחקנית עם נשמה, דואגת, מייעצת, נותנת מילה חמה, מפרגנת ותמיד מעודדת.אני מאחלת לה בהצלחה בכל דרך בה היא תלך, ואני יודעת שהכדורסל תמיד יהיה חלק ממנה לא משנה אם היא במגרש או לא".

עמית חן: "מה שלי זכור מרז - שמבחינה חברתית הקבוצה הייתה מאד חשובה לה, ועד היום בעצם תמיד היא זאת שמעודדת מפגשים של הקבוצה מפעם, וגם תמיד הייתה מקבלת יפה את השחקניות החדשות בקבוצה ועוזרת להן להתאקלם' גם מזמינה אותן לארוחות ערב אצל ההורים שלה, כולל בעונת ליגת העל עם הזרות. דבר נוסף שאני לא אשכח, שאחד ממשחקי השיא שלה - אם לא הטוב ביותר, היה המשחק על העלייה לליגת העל בסידרה מול ירושליים, בחצי הגמר שבו ניצחנו ועלינו לליגת העל. היה לה משחק שיא, שעזר לנו מאד לנצח. ניצחנו 1:2 את הסדרה, רז קלעה 21 נקודות – רובן ברבע האחרון המותח. מאחלת לרז המון הצלחה בהמשך דרכה ומודה לה על כל הדברים הטובים שנתנה לנו".

עינת קורן: "רז שיחקה במחלקת הכדורסל של הגליל שנים רבות והייתה חלק בלתי נפרד וחשוב מההצלחות והרגעים הכי גדולים של המועדון. אני שמחה שעשינו את הדרך הזו ביחד, חבל לי בשבילה שהדרך שלה בכדורסל הסתיימה בגלל פציעה לא פשוטה, אבל אני בטוחה שהיא תמצא לעצמה כיוון חדש ותגיע בו הכי רחוק".

 

רגע בלתי נשכח. רז שועה שותה מבקבוקי השמפניה בחגיגות האליפות.
רגע בלתי נשכח. רז שועה שותה מבקבוקי השמפניה בחגיגות האליפות.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital