זה הזמן לגלות עולם ומלואו בעבור חיות המחמד שלכם. אביזרים, ציוד ומכירת דגים. צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים.
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
האיש שירגיש, יקפיץ וילהיב את הקהל שלכם. מי שידאג להרים את האירוע שלכם לגבהים חדשים. DJ אילון ישראל – תקליטן הבית של הצפון!
view counter

ראיון עם אברהם "זמבו" גלייכמן

מאת: 
ינאי שחם
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
29.01.09
זמבו גלייכמן – מר טניס
 
אליפות הטניס WimbleDan מתקיימת בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות והפכה למסורת בקיבוץ דן. באליפות השנה השתתפו 10 שחקנים וכל אחד שיחק שני משחקים בשלב המוקדם. שמונת השחקנים עם המאזן הטוב ביותר עלו לשלב ההצלבה וכרגע אנחנו נמצאים בעיצומה של האליפות, בזמן שגבע אהרון העפיל למשחק הגמר לאחר ניצחון על פלג גונאל (הצעיר בחבורה), שם יפגוש את זיו בן-צבי, לאחר שניסן פתחה פרש מהטורניר עקב פציעה.
בינתיים אפשר לקחת פסק זמן ולהעלות זיכרונות עם מי שייסד את הטניס בקיבוץ דן – זמבו גלייכמן. תשעה מתוך עשרת המשתתפים באליפות התאמנו אצלו בעבר ועוד רבים למדו אצלו במשך 40 שנות אימון.

לכתבה על טורניר הטניס 2008 לחץ כאן
זמבו נולד בהונגריה בשנת 1926 ועלה ארצה בהיותו בחור צעיר בן 22, בשנת 1948. תחילה הגיע לקיבוץ בית אלפא והצטרף לגרעין "במאבק". לאחר שנה הצפין יחד עם הגרעין לקיבוץ דן ועם הזמן הכיר את אסתר, רעייתו, שהגיעה מגרעין מקיבוץ עין שמר, להם היום שני בנים. בן נוסף נפטר כשהיה בן שנתיים.
זמבו החל ללמוד טניס בגיל 20, עוד כשהיה בהונגריה, אבל מאז שעלה לארץ היה בתחום הכדורגל ולא נגע במחבט עד גיל 35. מאז ועד לפני מספר שנים כל הילדים בקיבוץ עברו תחת הדרכתו של זמבו. גם היום, כאשר הוא מתקרב לגיל 83, ניתן לראותו משחק מידי פעם עם הנכדים. זמבו: "היום כבר קשה לי לשחק מכיוון שיש לי בעיות ברכיים וגם לא מזמן עשיתי ניתוח בעיניים, אבל אני עוד מסוגל. לפעמים אני הולך בבוקר ומתמסר עם הקיר או משחק עם הנכדים. עד לפני שנה עוד הייתי משחק פעמיים בשבוע עם אלי קרטיס, אבל היום הוא גם כן לא בכושר, כך שהפסקנו לשחק".

 
מתי הכל התחיל?
אחד השחקנים איתם שיחק בקבוצת הכדורגל בליגה האזורית בעיר הוידונאנאש שבהונגריה היה גם מאמן טניס. השניים נעשו חברים וזמבו החל ללמוד אצלו במשך שנה וחצי עד שעלה ארצה. זמבו כבר ידע אז פינג-פונג כך שזה היה "דומה" לטניס. כשהגיע לדן חזר לשחק כדורגל, מהר מאוד נהפך גם למאמן ושכח לגמרי מהטניס. זמבו: "בגיל 35 (שנת 1961) נזכרתי שפעם למדתי טניס וחשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן להקים ענף טניס בקיבוץ". המהלך הראשון של זמבו לקראת פתיחת שיעורי הטניס הראשונים בדן היה נסיעה למועדון הטניס של מכבי תל-אביב, שם רכש שלוש רקטות עץ (זה מה שהיה בזמנו) וכמה כדורים ישנים. זמבו: "הרקטות היו קצת קרועות, אבל הן היו שוות את הכמה לירות הבודדות שהשקעתי בהן. החצרן של מכבי סיפר לי שהילדים הקטנים במועדון אוספים את הכדורים מהמשחקים ומוכרים אותם ככדורים ישנים בחנות ספורט שהיתה ברחוב אלנבי, ובהמשך הייתי נוסע לשם לקנות עוד כדורים ישנים. חוץ מזה, קנינו רשת וסידרנו מתקן לרשת באולם הספורט, ושם היינו מתאמנים". דרך אגב, עד היום המתקן הזה עובד.
 
 
הקמת מגרשי הטניס בדן
לאחר שישראל ארזי ז"ל נהרג בקרב כראמה שבירדן בשנת 1968 הקיבוץ קיבל תמיכה כספית ממשרד הביטחון והוחלט להקים מגרש טניס בדן. באותן שנים היה רק מגרש טניס אחד בכל הגליל העליון, בקיבוץ נאות מרדכי. זמבו לקח אחריות על הפרויקט והכין תוכנית כלכלית מצומצמת, של 40,000 לירות. הוא הכין בעצמו את הגדר בעזרת בזנטים של הביטחון, התיידד עם הקבלן ובכך הוזיל מאוד את המחיר, יחסיו הטובים עם המועצה האזורית סייעו בטרקטורים לפיתוח השטח, וחברת סולל בונה היתה אחראית על פיזור החיזרה והאספלט. זמבו: "בסופו של דבר המגרש עלה 40,000 לירות ועמדנו בתקציב. זהו אחד המגרשים הותיקים באזור והוא עדיין מחזיק מעמד, וממשיך לשרת את הציבור. רק ציפוי חסר לנו. המגרש מאוד פעיל בתקופה האחרונה ובגלל שאני גר די קרוב אני מרבה להציץ מהחלון בשביל לראות מי משחק".
"הקיבוץ אפשר לנו לקנות כמה רקטות לילדים ולמבוגרים וגם כמה כדורים. הייתי קונה הכל בזול במרכז הפועל ובגלל שהיינו בליגה קיבלנו גם קצת כסף עבור הוצאות אלו. בזמנו לא היו מכשירים לתיקון רקטות, אז היינו מתקנים ביד. בתקופה שהייתי נוסע לתל-אביב מטעם העבודה, הייתי לוקח איתי את הרקטות לתיקון. עם הזמן קיבלתי איזשהו מכשיר והייתי מתקן בעצמי את הרקטות בדן. אז היו מחליפים רק את החוטים שהיו קרועים, אבל היום כאשר חוט אחד נקרע יש מכשירים חדישים המחליפים כבר את כולם".


עמרם אשוח, שאול זוהר, זמבו גלייכמן, יוחי כהן, אבנר עמיחי ולן ווינטרוב באליפות הגליל העליון

 
 
 
בנוסף למגרש הטניס זמבו היה אחראי במשך שנים גם על מגרש הכדורגל
זמבו החל את הכדורגל בדן ובזמנו היה מאמן כדורגל והקים בקיבוץ שני מגרשים. זמבו: "זאליג אבישי היה מרכז המשק באותה התקופה ועשינו סיור בשטח. בסופו של דבר הסכים שנקים את המגרש מאחורי בית אוסישקין, אזור שהיה מלא באבנים (שטח שאינו מתאים לחקלאות). לאחר מכן השתדרגנו ועשינו מגרש חדש בין המערכת לכביש המוביל לכיוון תל דן (במקום בו קיים היום פרדס). זה היה מגרש טוב בהרבה מקודמו. הצלחתי לארגן אדמה נקייה מברכות הדגים הישנות של קיבוץ דפנה. היו לי גם יחסים טובים עם אנשים מקואופרטיב גליל עליון, שהסכימו לעזור לנו ללא תשלום עם שתי משאיות ושופל. דאגתי להשקיה, אבל לא שתלנו דשא, אלא צמחה לנו יבלית. היבלית גדלה יפה והייתי מכסח עם מכסחת שאספו איתה את הירק לרפת. עם הזמן זה נהיה דומא לדשא אמיתי וזה נהפך למגרש טוב מאוד.
פעם שחקנו בבית מול איזה קבוצה מליגה א' במסגרת גביע המדינה ובאותו היום ירד גשם, אבל לא היה בכלל בוץ במגרש. הם ראו את המגרש שלנו ואמרו שהיו רוצים מגרש שכזה גם אצלם. הם לא יכלו להאמין איזה קבוצה טובה יש לנו. הם ניצחו אותנו בקושי והמשחק הסתיים 1-2".
 
 
האימונים והתחרויות
בחוג הטניס הראשון היו כמעט 10 חברים ומכולם היחידי שהמשיך בתחום היה אלי קרטיס, שתוך זמן קצר למד במכון וינגייט והפך גם למאמן, ויחד עם זמבו הוביל את הטניס בדן במשך שנים רבות.
זמבו: "במשך כל השנים אלי ואני היינו מעבירים את האימונים לאחר שעות העבודה. בהתחלה זה היה שיגעון, היינו עושים אימונים אחד אחרי השני מ- 16:00 עד 23:00. אני רוצה להודות לאסתר, אשתי, על כך שהסכימה שאני העדר מהבית לכל כך הרבה זמן".
באותה תקופה היו שלוש ליגות טניס בארץ - ליגה לאומית, ליגה א' וליגה ב', ובה דן השתתפה. ליגה ב' היתה מחולקת למחוז דרום ולמחוז צפון ובליגה של דן שחקו קרית ביאליק, נהריה, חיפה, טבעון, עפולה ועוד...
החבר'ה מדן הגיעו לרמת טניס דיי טובה ואפילו התפרסמו בכל הארץ, (במיוחד הבנות, שהיו קבוצה יחסית גדולה). זמבו: "בתקופת הליגה היינו נוסעים רחוק בכל שבת. יצא לנו לשחק מול שחקנים מאוד רציניים, שרבים מהם הגיעו לנבחרת ישראל, והתמודדנו בליגה בצורה יפה ומכובדת".
באחד המשחקים של דן בצהלה שבתל-אביב הופתע זמבו לראות שהמגרשים צבועים בצבע ירוק. זמבו: "התרשמתי מאוד מהצבע והחלטתי לצבוע גם אצלנו את המגרש בירוק. אחרי ששאר הצפונים ראו שהמגרש שלנו ירוק הם גם כן התחילו לצבוע".


זמבו - הרקטה מתלבשת לו כמו "כפפה ליד"

 
 
 
בשביל להצליח בטניס צריך להתאמן הרבה
טניס זהו ענף ספורט קשה מאוד. צריך להתמודד לבד עם הכל והרבה מאוד נשברים בדרך. זמבו: "לא כולם בנויים לזה ומוכנים לעשות את המאמץ. בשביל להצליח צריך לשחק המון. גבע אהרון היה אחד כזה שהיה מוכן להתאמן כל יום, אפילו ביום שבת הייתי מאמן אותו". לעומת גבע, לרוב הילדים בדן הספיקו שלושה אימונים של חצי שעה במשך השבוע. זמבו: "באחת התחרויות בתל-אביב ניגש אלי אחד הילדים (אילון סיני) ושאל אותי: "מר גלייכמן, כמה פעמים התאמן הילד הזה השבוע?" אמרתי שבסביבות השעתיים-שלוש. הוא התפלא: "מה זה? אני כל יום מתאמן במשך שלוש שעות והוא בא ומנצח אותי ככה". אותו אילון סיני הגיע בסופו של דבר לנבחרת ישראל".
 
 
נסיעות ארוכות הקשו על הילדים
המרחק הגדול הקשה מאוד על הספורטאים הצעירים מהקיבוץ, אבל זה לא מה שעצר את זמבו מלקחת חלק בתחרויות. זמבו: "הנסיעות היו מאוד מתישות, אבל באותה התקופה היינו משוגעים. הייתי יוצא עם עוד שישה ילדים באוטובוס של שעה 05:00 ואיך שהגענו למרכז הילדים היו צריכים לעלות למגרש ישירות. אז לא היה לילדים כסף להישאר לישון בתל-אביב ולא רציתי לבקש מהקיבוץ יותר מידי, אז חסכנו היכן שאפשר וחזרנו לדן באותו היום".
בפעמים שכן החליטו להישאר לישון בתל-אביב, זה לא היה בבית מלון, אלא זה היה כרוך בטיול קצר במרכז. זמבו: "בסוף היום הייתי נוסע עם הילדים באוטובוס ומפזר אותם לקרובים שלהם. פעם אחת לקחתי ילד אחד לקרובים שלי בגלל שלא היה לו לאן ללכת. השתדלתי להוציא את המינימום האפשרי, רק על אוטובוסים וקצת שתייה ואוכל לילדים. לו הייתי מתחיל היום עם הטניס בדן יכול להיות שזה היה הרבה יותר קל".
עקב הנסיעות המתישות הרבה חבר'ה צעירים נשברו ולאט לאט עניין הליגה דעך, אבל החוגים הפנימיים בקיבוץ נמשכו עד לפני שמונה שנים. עד היום ישנם מספר שחקנים הממשיכים לשחק טניס וישנם כאלו שיצאו גם מאמנים. "היו כמה כישרונות צעירים בדן שלא המשיכו לשחק וזה היה חבל בשבילי, אבל בכל זאת אפשר להגיד שהיה לי סיפוק מהם", אומר זמבו.


איתן שטרן מעניק גביע לזמבו באליפות הגליל העליון

 
 
 
היו גם הישגים יפים
"פעם ארגנתי בקיבוץ אליפות טניס עד לגיל 12 ומדן השתתפו בסביבות ה- 12 טניסאים. מבחוץ הגיעו שחר פרקיס, שהיה אז אלוף ישראל, עמוס מנסדורף, גלעד בלום ועוד טניסאים מוכרים. השניים האחרונים הגיעו עם המאמן, שלמה צורף, שבימים אלו מאמן במועדון של הפועל תל-אביב וגם היה פרשן בגביע דייוויס האחרון. הילדים מדן השיגו תוצאות טובות באליפות הזו אבל בסופו של דבר פרקינס לקח את האליפות.
באליפות הארץ לגילאי 10 שנערכה בתל-אביב אבי גרין הגיע לגמר מול הבן שלי, אביב, וכבר הוביל 1-5. אבל בסופו של דבר אביב ניצח אותו 5-7 וזכה במקום הראשון בטורניר (בגיל הזה היו משחקים רק מערכה אחת)".
 
 
חבר הנהלת איגוד הטניס בישראל
"האנשים ממרכז הפועל שכנעו אותי שאני צריך להיות חבר בהנהלת איגוד הטניס ובמשך שש שנים הייתי חבר הנהלה. בתקופה הזו עבדתי בפורלים והייתי עושה הובלות עם המשאית למרכז. הייתי מתאם בין העבודה לפגישות וכך חסכתי כסף".
 
 
סירב לנהל את מרכז הטניס בקרית שמונה
לפני שהקימו את מרכז הטניס בקרית שמונה הציעו לו לנהל את המקום, אבל זמבו סירב מכיוון שרצה להמשיך לעבוד בקיבוץ. זמבו: "גם כשהתחלפו שם המנהלים במשך השנים, תמיד כולם הכירו אותי. פעם עשיתי חוג בקרית שמונה ואחד התלמידים שהיו אז הוא מי שמנהל היום את המרכז, שאול זוהר, שעושה זאת בהצלחה מרובה ואני גאה בו".


זמבו עם הבנים זאבי ואביב והנכדים איתי ומיכאל

 
 
 
"מאמני טניס צחקו אלי שאני מנקה בעצמי את אולם הספורט"
"את האחריות על אולם הספורט לקחתי באופן מיקרי לגמרי. פשוט לא יכולתי לראות את ההזנחה שהיתה שם. המאמנים ברחבי הארץ ששמעו שאני הוא זה ששוטף את אולם הספורט צחקו אלי. הם אמרו לי: "איך זה יכול להיות? מה אתה לא מרוויח מספיק כסף?". אבל עשיתי את זה בהנאה במשך כמעט 40 שנה".
 
 
"ווימלדון זה כאן?"
פעם אחת הגיע לקיבוץ מתנדב מארצות הברית וזמבו מיד קלט שיש לו רקטה בתיק. "הזמנתי אותו למשחק מול אחד הילדים בקיבוץ והוא נענה ברצון. מהפתיחה הוא הפסיד בפער גדול ובסיום הוא אמר לי: "לא ידעתי שכאן זה ווימלבדון", זמבו נזכר ומעלה חיוך רחב.
 
 
חזרתו למגרשים של זיו פתחה
אחד הטניסאים הגדולים שיצא מבית מדרשו של זמבו הוא זיו פתחה, בן קיבוץ דן. כשהיה בן 10, השתתף זיו יחד עם כל קבוצת ברושים בחוג טניס בדן. תוך זמן קצר גילה זמבו את הכישרון האדיר הטמון בג'ינג'י הצעיר ויחד עם בנו, אביב, החלו להשתתף בתחרויות בתל-אביב. כך במשך מס' שנים יצאו בכל קיץ לתחרויות של שבועיים.
"אחד הדברים שהיה לי קשה ביותר בתחום הטניס היתה התאונה של זיו. לאחר מכן יצא לי לאמן אותו כשהוא על כיסא גלגלים וזה תענוג לראות אותו משחק. עד היום אני לפעמים הולך לראות אותו משחק וזה עושה לי טוב", מספר זמבו.
זיו הגיע לרבע גמר ארצי בגילאים 12-14 ובגילאים 14-16 וכשהגיע לגיל 16 החל לשחק עם הפועל דן בליגה א', יחד עם זמבו, אביב ואלי קרטיס, עד אשר התפרקה הקבוצה כעבור 4 שנים.
זיו: "היינו קבוצה לא רעה בליגה א'. היינו משחקים בכל שבת וגם כאשר הייתי סוגר שבתות בתקופת הצבא, היו פעמים שהגיעו לאסוף אותי למשחק ולאחר מכן מחזירים אותי לבסיס".
"זמבו תמיד היה מעודד ומפרגן בצורה הרגועה שהוא יודע, שומר על הספורטיביות ועל השקט הנפשי של השחקנים, וכך הוא ממשיך עד היום. עברתי הרבה בטניס והוא נתן לי מתנה ספורטיבית לכל החיים", אומר זיו.
על האימון עצמו מספר זיו: "זמבו לימד אותנו טניס נכון ומאוד יפה – טניס קלאסי. אפשר לראות זאת עד היום בצורת החבטה של השחקנים. כאשר היינו משחקים בתחרויות ארציות, המאמנים משאר הנבחרות היו יודעים לזהות לפי החבטות מיהם התלמידים של זמבו".
בגיל 23 עבר זיו תאונת דרכים קשה, בה איבד את יכולתו ללכת ומאז נעזר בכיסא גלגלים. אבל גם התאונה לא מנעה ממנו להמשיך לשחק. "חצי שנה אחרי התאונה חזרתי להתאמן עם זמבו. היינו משחקים פעם-פעמיים בשבוע, עם עוד חבר נכה", אומר זיו. מהר מאוד זיו נכנס לכושר משחק והחל להשתתף בתחרויות טניס של נכים. גם על כיסא הגלגלים הוא השיג תוצאות יפות ביותר – 5 פעמים זכה באליפות ישראל, שנערכו אז ברמת השרון, יפו וירושלים. פעם אחת לקח את אליפות הפועל ופעם אחת את אליפות הגליל העליון. היכולות שהפגין זיו התפרסמו בכל הארץ והוא נענה בחיוב לזימונים להשתתף גם בתחרויות בחו"ל, כאשר השיא היה חצי גמר זוגות באליפות ארצות הברית.
"הטניס הוא חלק מימני. היו לי כל כך הרבה חוויות דרך משחק הטניס ודרכם יצא לי להכיר הרבה מאוד אנשים ומקומות בארץ ובעולם. זה פתח בפניי עולם שלא הייתי מגיע אליו ללא הטניס. חוויות שלא הייתי מגיע אליהם אף פעם", מסכם זיו את אהבתו לכדור הצהבהב.
עד היום מממשיך זיו לשחק באופן קבוע ואם תגיעו לאולם הספורט בקיבוץ דן בימי שבת בצהריים תוכלו לראות אותו משחק עם אשר ארזי.


זמבו ואסתר עם הנכדים - נועה, מיכאל, איתי ושחר

 
 
 
הפסדתי 6-0 למנחם אהרון והייתי מאוד מרוצה מעצמי
בשנת 1980 זמבו שכב בבית החולים במשך חודשיים, לאחר שחיידק אלים (סטרפטוקוקוס) תקף אותו. חלק מתופעות הלוואי לאחר הניתוח שעבר בעורף היו שיד ימין היתה משותקת לגמרי. זמבו: "יד ימין לא תפקדה כלל, ממש היתה תלויה באוויר. גם יד שמאל לא תפקדה ב- 100% אבל איתה עוד הסתדרתי איכשהו. לאחר שחזרתי הביתה התחלתי טיפול פיזוטרפיה בקרית שמונה ולא הייתי מרוצה מקצב ההחלמה. החלטתי ללכת בשקט לאולם הספורט, בלי להגיד לאף אחד, ועשיתי בעצמי כל מיני תרגילים לחיזוק היד. תחילה הייתי נעזר ביד שמאל שתרים את יד ימין ומחזיק בסולם שהיה תלוי על הקיר. עד שלאט לאט הצלחתי להחזיק את הרקטה בשתי הידיים וניסיתי לעשות את התנועות של הטניס. לאחר כשנה הזמנתי את מנחם אהרון למשחק. הוא ניצח אותי 0-6 והיה מאוד מבסוט, אבל אני הייתי עוד יותר מבסוט, מכיוון שחזרתי לראשונה למגרש. לאחר כמה משחקים חזרתי לעצמי וכבר ניצחתי אותו".
 
 
רוז'ה פדרר מספר אחת!
זמבו עוקב בהתלהבות אחר הטניס הארצי והעולמי ובעזרת מסך הטלוויזיה והוא מכיר את כל השחקנים! "פעם אחת הייתי ב- US Open בניו-יורק וראיתי את ביורן בורג וג'ון מקנרו ונהניתי מאוד ממשחק מצוין. לפי דעתי לא היה שחקן כמו רוז'ה פדרר. הוא בלתי רגיל והוא השחקן המועדף עלי בכל הזמנים".
 
 
עד היום הולך כל יום לעבודה
היום לכל חברי הקיבוץ בני גילו יש פנסיה וביטוח לאומי אבל זמבו עדיין הולך לעבודה במרץ רב. בכל בוקר, יותר נכון באמצע הלילה, הולך זמבו לעבודה למשך 6 שעות ונותן את כל כולו. זמבו: "אני מאוד מרוצה מהשינוי שהקיבוץ עבר לפני חמש שנים. הקיבוץ נמצא היום במקום אחר לגמרי מאשר שהיה לפני לכן. היום אני מרכיב פחיות במסגרייה של דנפלון ויש לי הכנסה נחמדה. אני כבר לא ישן טוב כמו בחור צעיר, אז שעות העבודה הטובות שלי הן בלילה. אני מתעורר בדרך כלל בסביבות השעה 02:30 ויוצא לעבודה. אבל אני לא הבחור המבוגר ביותר במפעל. אריה תלמי יותר מבוגר ממני והוא עובד בבית המשרדים, כך שאני "המשוגע" השני במפעל. אני נהנה מעצם העבודה וגם נהנה להרוויח כסף בפעם הראשונה בחיים שלי".


ארון הגביעים הפרטי של זמבו


 
 
תחביבים נוספים מלבד הטניס
"אני אוהב לקרוא את כל העיתונים, לשחק שח מול המחשב ולעשות את כל מה שאפשר בעזרה בבית".
 
 
מי המציא את הכינוי "זמבו"?
"לקרוב משפחה שלי, בינימין גל (גלייכמן), שחי בקיבוץ יחיעם, ניתן הכינוי זמבו, עוד מימי ההכשרה בהונגריה. מרים בינדר הכירה אותו וכשנפגשנו לראשונה וסיפרתי לה מה שמי ומהיכן הגעתי, היא שאלה אם אני אח של זמבו מיחיעם. אמרתי שאנחנו קרובי משפחה ואז היא אמרה: "טוב, אז מעכשיו גם אתה תהיה זמבו". ומאז השם הזה נדבק אלי ולא יכולתי להשתחרר מזה, למרות שפעם רציתי".
 
 
זיו בן-צבי מספר על זמבו:
מגיל 8 התאמנתי בטניס עד גיל 16 ובמשך 8 שנים אלה זמבו היה המאמן שלי.
אתחיל עם זה שאספר לכם על כך שלפני 15 שנים דן נחשבה למעצמת טניס בכל הארץ. השם של קיבוץ דן ושחקניו הטובים הלך לפניו, אך יותר מכל היה ידוע, שבדן נמצא אחד ממאמני הטניס הטובים ביותר. כשהיינו מגיעים לתחרויות כולם רצו להיות בקרבתו של זמבו וביקשו ממנו עצות. בנוסף, אני זוכר שהיו מגיעים מאמנים ממרכז הטניס בקרית שמונה כדי ללמוד מניסיונו של זמבו.
אך יותר מזה, מה שחשוב לי באמת לציין זה את היחס של זמבו אלינו, הילדים אותם אימן. האימון תמיד היה ברוח טובה עם דגש על ספורטיביות, השקעה והתמדה, ומה שהיה חשוב לזמבו יותר מכל הוא שנהיה אנשים ישרים ושנדע ליהנות מהמשחק, זאת על אף שמפסידים פה ושם בתחרות כזו או אחרת.
בחודשים האחרונים חזרתי לשחק טניס בצורה חובבנית לאחר שלא נגעתי במחבט 15 שנה. זמבו מגיע מדי פעם לאולם הספורט בקיבוץ ונותן לי עצות. הדבר החשוב ביותר מבחינתו זה עצם המשחק עצמו, ולא התוצאה. "העיקר שתשחק, כי אם תמשיך לשחק מובטח לך לשחק עד גיל 82 לפחות, זה הגיל בו אני הפסקתי לשחק...", כך אמר לי זמבו.
תודה רבה לך זמבו על אימון לחיים וגם לטניס.


זיו בן-צבי - (היום בן 31, בתמונה בן 14)
"מה שהיה חשוב לזמבו יותר מכל הוא שנהיה אנשים ישרים ושנדע ליהנות מהמשחק".

 
 
 
נועה שפניר (שחם) מספרת על זמבו:
הגעתי אל זמבו בכתה א'. ילדה קטנה, בגובה הרשת.
התקבלתי עם חיוך גדול וסל מלא בכדורים צהובים.
זמבו לימד אותי מה זה טניס. אבל יותר חשוב מכך – לימד אותי מהי השקעה, התמדה, מאמץ, סבלנות, רוח ספורטיבית ואהבה למה שאתה עושה. וכל זאת ללא הרבה מילים, אלא על-ידי דוגמא אישית.
לאחר תקופה, עברתי לגור בגבעתיים והתאמנתי במרכז הטניס רמת-השרון.
הבסיס שנתן לי זמבו עזר לי רבות והוכיח שזמבו אמנם גר ומאמן בפרובינצה, אבל רמתו המקצועית שווה לזו של טובי המאמנים במרכז הארץ.
המשכתי להתקדם ולהתפתח ואחרי כשנתיים חזרתי הביתה, לקיבוץ. המעבר חזרה היה קל, המשכתי בשגרת אימונים טובה ומקצועית, עם זמבו. השתתפתי בתחרויות והגעתי להישגים.
בגיל 14 הפסקתי לשחק באופן פעיל ורק לעיתים רחוקות עליתי למגרש, לחבוט כמה כדורים...
אבל עוד שנים אחר-כך, בכל פגישה מיקרית עם זמבו, הוא תמיד שאל לשלומי והתעניין האם אני עדיין משחקת מידי פעם...
הטניס איננו רק ספורט אלא אורח-חיים והאהבה לטניס היא דבר שנולדים איתו.
כזה הוא זמבו – חי ונושם טניס ומעביר את המתנה הזו הלאה, במשך שנים.


נועה שפניר (שחם) במרכז הטניס ברמת השרון - (היום בת 35, בתמונה בת 9)
"הטניס איננו רק ספורט אלא אורח-חיים והאהבה לטניס היא דבר שנולדים איתו.
כזה הוא זמבו – חי ונושם טניס ומעביר את המתנה הזו הלאה, במשך שנים".

 
 
 
משהו לסיכום...
"אני רואה בצורה חיובית את השינוי שהקיבוץ עבר מאז ההפרטה, אבל כאשר הספורט היה בהתנדבות בקיבוץ של פעם, ללא התחשבות בכסף, זה היה נראה אחרת. פעם מי שהיה רוצה לתת מעצמו היה נותן בגלל שהוא רוצה ולא בגלל הכסף. זאת היתה הגדולה של הקיבוץ. בזמנו, כשהתלמידים רצו ללמוד יותר לאלי ולי לא היתה בעיה לתת להם שעות נוספות, למרות שזה היה לאחר שעות העבודה. החיים של חברי הקיבוץ היו אז מובטחים, לא היה חסר לנו שום דבר ויכולנו לתרום אם רצינו (40 שנה!). אבל היום, כאשר מדובר בכסף, אז הכל מתנהל לפי זמנים מדויקים. גם החבר שלימד אותי בהונגריה עשה את זה מרצון ולא תמורת כסף. לאלו שלמדו טניס בדן באותם הימים היה מזל גדול, מכיוון שכל מי שרצה ללמוד יותר, קיבל יותר, וכך יכל להתקדם יותר".
איטליה הקטנה
view counter
מדרסי העטלף
view counter
מחפשים מכבסה אמינה ואיכותית? בואו ליהנות משירותי כביסה, גיהוץ ותפירה ברמה הגבוהה ביותר. מכבסת ורד - מקצועיות ללא פשרות
view counter
ברק מערכות
view counter
הם מקצועיים, אמינים והשירות שלהם מדהים. החבר'ה האלה יודעים להזיז את כל הגלגלים. בייקרס אליפלט - רוכבים לשיאים חדשים
view counter
זה הזמן להתפנק במנה של שלווה ורוגע באגף הבוטיק של הגושרים מלון בטבע. ספא פיורינה - להתמסר לחוויה
view counter
הרפתקה בראש פינה
view counter
הרכב שלכם זקוק לפחחות כללית או לטיפול תקופתי? בואו להכיר צוות מיומן ואדיב במוסך פיאט מורשה. מרכז שרות פיאט החולה - המרכז רכב שלך
view counter

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital