השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter
זקוקים לחנות מחשבים איכותית עם שירות התקנות מקצועי ואמין? פתרונות מחשוב וסלולר לבית ולמשרד. LP מחשבים לאנשים שבאמת אוהבים מחשבים
view counter

צומת גיבור

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
06.10.16
הוא נפצע בהיתקלות עם מחבלים, כבר חשב שהוא בדרך לרע מכל, אך הוא החליט להילחם – זכה בעיטור העוז ולאחרונה שב עם הצלחה ממרתון רכיבת אופני ידיים בברלין. הצדיעו לשמעון יפרח – "ספורטאי החודש" שלנו.

הספורט חושף אותנו לא מעט פעמים לסיפורי חיים מדהימים, של אנשים שהצליחו כנגד כל הסיכויים. הסיפור הבא הוא לא על נער שגדל בפבלה בריו דה ז'נרו והפך לכוכב כדורגל עולמי, גם לא על כדורסלן שנזרק מקבוצת התיכון שלו והפך לגדול בעולם (מייקל ג'ורדן), הסיפור הבא בהחלט עשוי לסחוט ממכם דמעות ואנו מבטיחים לכם, שאחרי שתקראו את הכתבה הזו – ואולי אפילו במהלכה, תחושו צורך לקום ולהצדיע ללוחם מג"ב, רס"ר שמעון יפרח מקרית שמונה, שבעוד 3 חודשים יחגוג יום הולדת 29. בחודש פברואר האחרון נפצע שמעון יפרח בצורה לא קלה בהיתקלות עם מחבלים במחנה הפליטים קלנדיה, עת שנכנס עם לוחמי מג"ב לחלץ שני חיילים שתעו בדרכם ונכנסו למחנה. זה היה הלילה ששינה את חייו של שמעון יפרח, לילה שבו כבר חשב שהוא עומד לאבד את חייו, לילה שבו מצבו הגופני השתנה משמעותית. כתוצאה מאותו אירוע נפתח צוהר ספורטיבי בלתי צפוי. שמעון יפרח עסוק בימים אלה בשיקום אינטנסיבי. על אלה ועוד הרחבנו בכתבה זו.

 

גיבור אמיתי. רס"ר שמעון יפרח, בטקס קבלת העיטור יחד עם מפכ"ל המשטרה ומפקד מג"ב.
גיבור אמיתי. רס"ר שמעון יפרח, בטקס קבלת העיטור יחד עם מפכ"ל המשטרה ומפקד מג"ב.
 

"השקט" שלפני הסערה

את החלק הראשון של הכתבה אנו מייחדים למונולוג מפורט של רס"ר שמעון יפרח, על מה שעבר עליו ועל הלוחמים שפעלו לצידו כדי לאתר את שני החיילים שתעו בדרכם, ולשמחתנו חולצו בשלום. רשות הדיבור לרס"ר יפרח: "היינו במשמרת שגרתית לחלוטין וקיבלנו דיווח מהחמ"ל ששני חיילים נכנסו בטעות למחנה פליטים קלנדיה ולא יודעים מה עלה בגורלם. התחלנו בהתארגנות למוכנות ליציאה לשטח, לאחר מספר דקות הוקפצנו לשטח. התחלתי לצמצם טווח יחד עם הצוות שלי ועם צוותים נוספים, כדי להגיע לנקודת חבירה. הגענו לכניסה למחנה ושם נתנו תדריך קצר ועשינו תנועה פנימה. במקביל, קיבלנו דיווחים על מה שקורה במחנה הפליטים. במהלך הכניסה בוצע ירי ומטענים נזרקו אל הכוחות, היו היתקלויות עם מחבלים, ואז הגענו לכניסה למחנה ושם החלטנו על כניסה רגלית. ירדנו מהרכבים והתחלנו לנוע פנימה, בתחושה של שליחות כמו שחינכו אותנו בחיל - לא משאירים לוחם בשטח ונכסים לחלצו בכל מחיר. במהלך הכניסה למחנה הפליטים בוצע עלינו ירי והיו מארבים של מטענים. המשכנו לנוע תוך כדי לחימה, הגענו לרכב הנטוש של אותם חיילים, ואז זיהינו להבה שאוחזת ברכב. צמצמנו טווח והתחלנו לחפש את החיילים. אמרו לנו שאחד החיילים באזור שלנו, ואז החלטנו לבודד את הזירה ולהתחיל לחלק את האזור, כל מפקד לקח אחריות ועשה סריקות באזור שלו. לקחתי איתי לוחם ותפסנו פינה, ותוך כדי סריקה באחת הסמטאות זיהינו תזוזות באחד השיחים, איזו דמות קופצת ממנה. צעקנו לשכב על הרצפה, תוך כדי זיהינו שזה החייל שאנחנו מחפשים, ואז דיווחנו שאחד החיילים נמצא. עשינו תחקור בשטח כדי לבדוק איפה החייל השני, במהלך החיפושים של החייל הנוסף, מילכדו את הרכב של אותם חיילים וזיהינו בלוני גז. היינו צריכים לעזוב את הזירה כשחייל אחד בידינו והתחלנו התארגנות ליציאה מהמחנה, במקביל נכנסו כוחות מיוחדים לאיתור החייל השני. יצאנו מהכפר והעברנו את החייל שמצאנו לכוחותינו במעבר קלנדיה, שם קיבלנו משימה נוספת לחזור לאותו מחנה".

התופת, החיים שכמעט נגמרו והתקומה

התפנית הדרמטית והמטלטלת בחייו של הרוש מתחילה מיד לאחר חזרת הכוח למחנה קלנדיה: "במהלך הפעילות הזאת בוצע עלינו ירי מאחד הסמטאות. קצין מהצוות ואני נפצענו מאותו ירי. הקצין נפל ואמר שהוא פצוע, ואז שאלתי אותו מה קרה? הוא אמר שירו עלינו. עניתי לו שאני יודע, יריתי 3 כדורים למקור הירי. בשלב הזה הייתי פצוע, אבל לא ידעתי שנפצעתי. הרגשתי מכה ולא ייחסתי לזה חשיבות. לאחר מספר דקות החבר'ה אמרו: "יפרח, אתה רטוב ברגליים". אחרי 5-6 דקות הרגשתי חום מטורף ברגליים ואז הלכתי לאחור ונשענתי על אחד הקירות, ואז התחלתי לקרוע את המכנסיים. פתאום אני מזהה ארבעה חורים באזור המפשעה ודם שנשפך החוצה. לא הצלחתי לעצור את הדם, חובשים הגיעו וגם לא הצליחו. החליטו לפנות אותי מחוץ למחנה, כשתוך כדי זרקו על הכוחות בלוקים, משטחי קרמיקה וכל דבר אפשרי. לאחר מכן, מצאו את החייל השני על גדר המערכת. הוצאתי באלונקה ועליתי על אמבולנס. צעקתי למ"פ שאני הולך למות. הגעתי לבית חולים "הדסה הר הצופים" ובדרך אני בדיאלוג עם החובש, כל האמבולנס התמלא דם וראיתי איך כל החיים עוברים מול העיניים, חשתי כאב שלא הספקת לעבור הרבה בחיים. זוועה אמיתית. כאב לי על כל הדברים שלא הספקת לעשות בחיים. כשהגעתי לבית החולים עשו לי בדיקת סי.טי וזיהו עורק ראשי פצוע. החליטו להעביר אותי לבית חולים "הדסה עין כרם". עשו לי ניתוח ועברו עשרה ימים עד שהשתחררתי הביתה. אמרו לי טרם הניתוח לעדכן את ההורים והמשפחה, סירבתי בתוקף. כל זה היה בשעה רבע לשלוש לפנות בוקר, לא רציתי להטריד ולהדאיג, אמרתי לצוות: אתם לא מעדכנים אף אחד. דיברתי עם אחי אחי הבכור, אשר, שיחה קצרה. אמרתי לו שנפצעתי, לא משהו רציני, שאדבר איתו בהמשך. בינתיים הגיעו חבריי לכוח, שלמרות לילה כל כך קשה הגיעו לתמוך בי". בנקודה הזו רמת הדרמטיות עולה משמעותית: "הרופא צעק להכניס אותי באופן מיידי לחדר הניתוח, הדופק היה חלש, בקושי הצלחתי לנשום. סיימתי את השיחה הזו, נכנסתי לחדר ניתוח ושם עבדו 7 שעות כדי להציל את חיי. הייתי ארבעה ימים לאחר מכן במחלקת טיפול נמרץ, ואחרי זה עברתי למחלקה רגילה. אחרי שראו שהשתל של החלפת העורק הראשי הצליח. הייתי כמעט 11 ימים בהדסה, כל הזמן הזה זכיתי לתמיכה של חברים ומשפחה, משם השתחררתי הביתה והמתנתי לתור בבית החולים "שיבא" בר"ג. שיירת מג"ב ליוותה אותי עד הבית בקרית שמונה".

 

לא רצה להדאיג אותם. שמעון יפרח ובני משפחתו, בטקס קבלת העיטור.
לא רצה להדאיג אותם. שמעון יפרח ובני משפחתו, בטקס קבלת העיטור.
 

 
השלב הראשון של תקופת השיקום היה בהחלט לא פשוט מבחינה פיזית ומנטאלית ליפרח: "ארבעה ימים אחרי שהגעתי לביתי, זומנתי לבית החולים "שיבא" לשיקום אורטופדי. הייתי כמעט חודשיים שם, זה היה הזמן שהבנתי את חומרת הפציעה. פתאום אתה לומד לעשות הכל מאפס בגיל 28.5, ואיפשהו אתה מתוסכל. אתה אומר לעצמך: "ראבק, אני לוחם, אני חזק, חלק מלהיות לוחם זה בריאות תקינה ורגליים איתנות, יש לי שאיפות לעשות דברים בשירות שלי במג"ב, איך אני כאן? ואז קיבלתי החלטה: החלטתי לעשות שיקום בכל הכוח. המשכתי את השיקום במסגרת חופשית, אני עושה חמישה טיפולים על בסיס יומי, אצל הפיזיותרפיסט דרור שטיינברגר והמאמנת ההידרותרפית אסתי שני בבריכת מבואות החרמון, במקביל לבדיקות ומעקב רפואי. אני מודה לכל הרופאים והמטפלים שמסייעים לי ומודה לאנשי מג"ב, שהם תמיד בשבילי. גם בבדיקות שאני עושה בבתי חולים בארץ, תמיד אני זוכה לליווי, מצמידים לי שני שוטרים. אני נדהם בכל פעם מחדש מכמה העם שלנו הוא עם חם. בכל הטיפולים שאני מגיע אליהם בבתי חולים אני נתקל במתנדבים ומתנדבות, שבאים לעשות טוב על הלב למטופלים והם מצליחים במשימה הזו. מגיעה להם תודה ענקית, זה בהחלט לא מובן מאליו".

 

אנשים טובים באמצע הדרך. שמעון יפרח והמתנדבת יהודית כהן-חסון.
אנשים טובים באמצע הדרך. שמעון יפרח והמתנדבת יהודית כהן-חסון.
 

תנו לו קצב בידיים

חלק מתהליך השיקום שעובר שמעון יפרח עובר גם בקבוצת רוכבי אופני הידיים באגמון החולה, המודרכת ע"י דקר בן שאנן ומעוז ברוכי. המדובר בקבוצה של נכי צה"ל, כולם מבוגרים מכפי גילו של יפרח, שהפך מהר מאוד ל"אחד מהחבר'ה". יפרח מספר על החיבור לענף ולקבוצה: המת שנקלעתי לזה. לפני הפציעה אהבתי לרוץ להנאתי שלוש פעמים בשבוע במסלול הטיילת שליד נהר הירדן. אמרתי לעצמי: "אם אני לא יכול לרוץ, אני צריך למצוא אלטרנטיבה. בית הלוחם בחיפה הציעו לי להצטרף לקבוצת אופני הידיים. האמת שלא הכרתי את הענף, ומהקצת שראיתי בטלויזיה זה היה נראה מאתגר מאוד. הענף הזה נותן לי מענה ספורטיבי הולם: אני גם עושה מרחקים, גם אימון ספורטיבי ממצה וחווה גם מימד תחרותי. ענף שלא הכרתי ולא דמיינתי שאגיע אליו. יש הרבה אנשים מדהימים בקבוצה הזו, המאמנים דקר ומעוז וראש הקבוצה מוחי עושים מעל ומעבר כדי שיהיה לנו טוב. בקבוצה הזו יש אנשים שעברו דברים קשים ועושים דברים מדהימים. אני גאה להשתייך לקבוצה הזו".

יום של עיטורים ופריצת גבולות

בשליש האחרון של החודש שעבר, היה זה יום מיוחד מהסיבות הנכונות לשמעון יפרח. יום שבו זכה לעיטור העוז של משטרת ישראל, מיד לאחריו המריא לברלין – על מנת להשתתף במרתון ברלין, בו השתתפו עוד שלושה מחברי הקבוצה. בטקס העיטור, אותו כיבדו בנוכחותם נשיא המדינה – מר ראובן ריבלין, השר לביטחון פנים – גלעד ארדן מפקד מג"ב – ניצב יעקב (קובי) שבתאי, מפכ"ל המשטרה – ניצב רוני אלשיך. רס"ר שמעון יפרח זכה לצל"ש מיוחד, לעיטור זכו גם פקד שי אוחיון ורס"מ זוהדי חשאן. שמעון יפרח על היום המיוחד: "הרגשת גאווה וכבוד, הרגשה שאתה גאה להיות שייך לחיל וגם בפעילות שעשינו. אתה לא ממש מבין את גודל המעמד ומנסה לעכל. זה איפשהו נטע בי פרופורציה מחודשת - מה שהייתי לאחר הפציעה - במצב הכי שפל שיש, והיום אני עומד על שתי רגליים, אמנם נעזר בקביים ועדיין לא מאה אחוז, אבל במצב הרבה יותר טוב".

 

הצדיעו לגיבור. תעודת עיטור המופת שלה זכה רס"ר שמעון יפרח.
הצדיעו לגיבור. תעודת עיטור המופת שלה זכה רס"ר שמעון יפרח.
 

במרתון ברלין לרוכבי אופני ידיים, זכה שמעון יפרח במקום ה-60 מבין למעלה מ-300 משתתפים. יפרח חזר שבע רצון מברלין ועם טעם של עוד: "נסעתי לשם כדי לפרוץ גבולות. רציתי לרדת משעתיים וחצי, עשיתי שעתיים ו- 33 דקות, וזה גם מספק אותי. עצם זה שסיימתי 43 קילומטרים של רכיבה זו גאווה.אני מרגיש שסיימתי עוד שלב בשיקום. ההרגשה שם הייתה מדהימה: אתה מסתובב עם אנשים מארגון נכי צהל, עם דגל ישראל, שלחתי תמונות לגדוד ולחיילים, כדי להשריש לאנשים שזה לא סוף העולם, שאפשר להגיע ליעדים ולאופקים חדשים ולהצליח בהכל. זה הציב לי הרבה יעדים להמשך. ב-21 לחודש ייערך את חצי מרתון ת"א. יהיה גם מסלול מרתון והפנים לשם. החלום הגדול שלי הוא להעלות על המדים, לשים אפוד קרמי ולהמשיך להילחם על המדינה ולייצג את החיל בכבוד".

דקר בן שאנן, מאמנו של יפרח בקבוצת רוכבי אופני הידיים, לא חסך בשבחים לפועלו של יפרח: "שימי בחור מדהים. הגיע אלינו ילדון במונחים של הקבוצה, מהר מאוד אימצנו אותו כילד של כולנו. מדובר בבחור עם יכולות מנטליות מדהימות. היום, כשאני כבר מכיר אותו, לא מפתיע אותי שהוא קיבל צל"ש והתנהל בגבורה בשדה הקרוב. הוא מאוד חזק בראש, אין אצלו מחסומים, אין משהו שעוצר אותו בעשייה ובהתנהלות, הוא לא אומר לא לשום דבר. הוא חמד של בחור, ילד טוב, מאוד מקצועי באימונים. תוך זמן קצר מרגע שהגיע אלינו הוצאנו אותו למרתון ברלין, יש לו את היכולות הכי גבוהות בקבוצה". ובכל זאת, דקר בן שאנן לא רואה כמובן מאליו את ההצלחה בברלין: "אני מופתע מכמה סיבות: להרבה נכי צה"ל יש מחסומים רבים, קשה להם לעכל את זה שהם במצב הזה. הרבה פעמים הם מסרבים להשלים עם זה. שימי הפתיע בזה שהוא מוכן לקבל את המצב שלו. ברגע שהוא מבין את זה וחושב איך נוציא עם המקסימום. הוא יצא עם אופניים לא אידיאליות, זה כמו לגשת עם אופני כביש לתחרות רכיבת הרים. האופניים שהוא יצא איתם לא מתאימות למרתון, כך שזה כבר הישג בפני עצמו. אני בטוח שאם ייצא בשנה הבאה לתחרות כזו, הוא ייהנה מציוד טוב יותר שאנחנו עובדים להשיגו. אני צופה לו הצלחה בזירה הישראלית - הוא יכול להגיע להישגים גדולים".

 

כבש את בירת גרמניה. רס"ר שמעון יפרח, לפני תחילת המרתון.
כבש את בירת גרמניה. רס"ר שמעון יפרח, לפני תחילת המרתון.
 

אחרונה חביבה

את סיום הכתבה מקדיש שמעון יפרח לאחת שלו - ענת צ'רני: "היא אור גדול בחיים שלי. אני מאמין שעד היום היא לא סולחת לי שלא התקשרתי להודיע לה שנפצעתי. היא כעסה שלא עדכנתי אותה. היא איתי לאורך כל הדרך. כשהייתי מאושפז בבית החולים, היא עזבה את לימודי התואר במכללת תל חי, כדי לשהות לצידי ולעשות כל דבר קטן וגדול עבורי. היא דאגה לי להכל, גם ברגעים שלא יכולתי לקום מהמיטה. היא מאוד חזקה, לא נשברת וחלק גדול מהכוחות שיש לי הם הרבה בזכותה. אני הרבה פעמים צוחק ואומר לה שאני אחלה מושא לסטאז' לעבודה סוציאלית, שזה המקצוע שהיא לומדת. מעבר לזה, מגיעה תודה גדולה למשפחה, לחברים מהחיל ומחוץ לחיל. כולם מלווים, תומכים, נמצאים מסביבי. לא שוכחים אותך וכולם בשבילך. נותנים את הכוחות. מצדיע לכם".

 

מלאכית אמיתית. שמעון יפרח ובת זוגו, ענת צ'רני.
מלאכית אמיתית. שמעון יפרח ובת זוגו, ענת צ'רני.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".
כל המשקאות עליהם אתם רק חולמים במבחר עצום ובמחירים ממש נמוכים. כולם זורמים ליין בעיר קריית שמונה!
view counter
הסטפר מקרטע? ההליכון נשבר? אופני הכושר לא עובדים? פנו אלינו ותחזרו להתאמן כמו אלופים. קובי - הדרכה וציוד ספורט
view counter
שווארמה יוסף אקספרס קריית שמונה
view counter
מבצע על חימום מים בגז. הגיע הזמן להתקדם למערכות גז המתקדמות בעולם! דור אלון גז גליל עליון - אנרגיה חכמה בגליל
view counter
ברק מערכות
view counter
בטניס הילד שלך כוכב. המרכז לטניס בישראל - קריית שמונה מעצבים אלופים לחיים כבר 40 שנה!
view counter
הרפתקה בראש פינה
view counter
מחפשים מכבסה אמינה ואיכותית? בואו ליהנות משירותי כביסה, גיהוץ ותפירה ברמה הגבוהה ביותר. מכבסת ורד - מקצועיות ללא פשרות
view counter

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital