השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
עדיין לא הגעתם לחנות החיות שלנו? אצלנו תגלו עולם ומלואו עבור בעלי החיים שלכם. אנימל ק"ש - ציוד ומזון לחיות מחמד
view counter
DA-Vision
view counter

פגישה בין חיים אוחיון לאוהדי קבוצת הפועל גליל עליון בכדורסל

מאת: 
ינאי שחם
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
20.06.08
ההפגנה של אוהדי הגליל העליון על העברת הקבוצה לגלבוע התבטלה עקב החלטת המשטרה. יו"ר הקבוצה, חיים אוחיון, שמח מאוד על היוזמה של האוהדים והחליט להזמין אותם לפגישה אצלו במסעדת מבשלת הגולן.
בחדר ישיבות מפואר סביב שולחן מלא בירה טרייה ממעיינות הגולן אירח חיים את 14 אוהדי הגליל. האוהדים הביעו את רגשותיהם הפגועים על כך שלקחו להם את הקבוצה וחיים הציג את עמדתו, שאומרת שזו הדרך היחידה שתאפשר את המשך קיומה של הקבוצה.
בסך הכל התנהל דיון תרבותי ובסיום האוהדים יצאו חדורי מוטיבציה להיפגש בהקדם עם אהרון ולנסי, יו"ר המועצה האזורית הגליל העליון, מתוך אמונה שעדיין יש סיכוי להשאיר את הקבוצה בגליל.


חיים אוחיון: "אחרי חמש שנים הבנתי את הרעיון ונשבר לי. נכון, המהלך שעשיתי הוא קיצוני,
אבל הגיע הזמן שהאזור פה יתעורר ושידע לקחת אחריות". 

 

 

דברי הפתיחה של חיים אוחיון:
בשבוע שעבר סיכמנו על שיתוף פעולה עם מועצה אזורית גלבוע. זוהי מועצה שאני מאוד מכבד ומעריך. סיכמנו שהם ייקצו להפועל גליל עליון אולם, ייתנו תקציב ויעמידו אוטובוסים לרשותם של אוהדי הגליל, כדי שיוכלו להגיע לאולם החדש.
המועדון נשאר הפועל גליל עליון. כאשר אני נכנסתי לקבוצה השם של חברת הניהול היה הפועל גליל עליון/גולן ועכשיו הפך השם המסחרי של הקבוצה מ"אלטשולר שחם גליל עליון" ל"אלטשולר שחם גלבוע/גליל".
במסגרת ההסכם עם המועצה גלבוע הסיכום הוא כזה ששלושים אחוז מהמשחקים יוכלו להתקיים בכפר בלום, מתוך החלטה שלי. זה פתח שהשארתי לעצמי בנוסף לסידור ההסעות לאוהדים, כדי לדעת לאן נושבת הרוח בגליל ובהתאם לכך להחליט אם זה נכון לבצע את הפעולה הזאת.
 
אני אתן קצת רקע על המעורבות שלי בקבוצה, מה קרה במהלך הדרך ומה הוביל אותי להחלטה הקיצונית הזאת. כמוכם, אני רואה את המהלך הזה כמהלך קיצוני, אבל אני חושב שלמרות התוצאות הלא טובות יש בו גם הרבה תוצאות טובות.
לפני כשבע שנים עמדה הקבוצה בתהליך של פירוק, מסיבות משפטיות וכלכליות. אני לא רוצה להרחיב בעניין הזה ואתם בטח יודעים יותר טוב ממני בנושא. אני הגעתי אחרי שנתיים מאז הפירוק. המפרק חיפש גורם שיקנה את הקבוצה, אבל הוא לא מצא ואז ראשי הקבוצה פנו אלי.
אני עצמי לא הייתי במשחק של הגליל לפני כן. אני לא מכיר את ההוויה ואת הדברים הטובים והרעים. כתושב של מושב כנף שברמת הגולן גם את המועצה האזורית גליל עליון לא הכרתי.
ראשי הקבוצה פנו אלי בבקשת עזרה וכמובן שהסכמתי, מכיוון שכבר הייתי מעורב בעניינים קהילתיים. הגליל והגולן היו חשובים לי כמקשה אחת ואני מכנה את האזור הזה כ"ארץ הגליל". התפיסה שלי באה מהמקום של הצמיחה וההעצמה של מה שיש פה וכמובן גם בהיבט של התחדשות. אני באמת חשבתי שהקבוצה היא פלטפורמה היכולה להביא את זה לידי ביטוי, גם באמצעות התקשורת וגם באמצעות מה שהיא מייצגת בצורה מאוד מאוד טובה. לרעיון הזה חברו גם אנשים ממרכז הארץ, ביניהם איזי בורוביץ' שהיה מנכ"ל ארקיע, היום מנכ"ל אל-על ועמירם לוין. הרבה מאוד אנשים מהמגזר העסקי והלא עסקי מכל הארץ, שהגליל היה חשוב להם.
היו הליכים כאלו ואחרים בבית משפט. לא בדקתי יותר מידי. חשבתי שאני עושה מעשה של ציונות ושאחרי הצעד הראשון שלי כולם יתחברו אלי. למעשה קניתי את הקבוצה מבית המשפט, מכיוון שזה היה המהלך היחיד שיכול היה להחזיק את הקבוצה בחיים. מיד אחרי הרכישה הבנתי שיש כאן בעיה קטנה עם הרשויות, ושיש כאן איזושהי היסטוריה שיש בה דברים טובים וגם הרבה מאוד דברים לא טובים. עד היום אני חושב שהתחושות האלו מלוות את התנהלות המועצה כלפי הקבוצה, בצדק או שלא בצדק. אני לא רוצה לשפוט את זה. הבנתי שסיוע בשלב הראשון לא אקבל, אך התחלתי להפעיל את הקבוצה. זה היה מאוד קשה, מכיוון שבסך הכל מדובר בתקציב לא קטן, גם לחברה עם יכולות כמו שיש לנו.
 
במשך חמש שנים פנינו למועצה בצורה רשמית ובצורה לא רשמית, כדי לחבר את המועצה מחדש לקבוצה. בשנה הראשונה ניסיתי מאוד לחבר את כל הרשויות והתגובות היו מצוינות, אבל אף פעם זה לא בא ליידי ביטוי. רוב הפעמים הרשויות לא הסכימו אחת עם השנייה ובאופן מעשי נטשתי את הרעיון הזה, כי ראיתי שזהו מגזר שאני לא יודע ולא יכול לעבוד איתו.
הבנתי שהמועצה היחידה שיש לה רקע, מחויבות, זכות וחובה לעשות את זה היא מועצה אזורית גליל עליון. זה אולם הבית, שם ההיסטוריה ושם הרקע. מועצה אזורית גליל עליון הקימה את הקבוצה הזאת, עוד בשנות ה- 50 במעין ברוך, אחר כך בכפר גלעדי ולבסוף בכפר בלום. היא עשתה זאת במשך שנים רבות, לא בקלות אבל בהצלחה. כאשר אני אומר הצלחה אני לא מדבר על האליפות, אלא על עצם זה שהקבוצה התקיימה. אין קבוצה התיישבותית בארץ שהחזיקה כל כך הרבה שנים ועד היום, פרט למכבי תל-אביב, היא הקבוצה היחידה בארץ שמעולם לא ירדה ליגה ועד לא מזמן זו היתה הקבוצה היחידה בארץ מחוץ לתל-אביב שזכתה באליפות. זהו דבר מאוד מיוחד לקבוצה מקצה הארץ, מאזור בו אין אוכלוסיה גדולה ועם אנשים בעלי יכולת כלכלית לא כל כך גבוהה. במשך חמש שנים ניסיתי באדיבות רבה לחבר את המועצה לקבוצה מחדש, אבל נכשלתי בזה, אני מודה. אני אומר את זה בשביל להקל על המועצה, מכיוון שהכישלון העיקרי הוא לא שלנו.
 
מעולם לא עבדתי עם המועצה האזורית גליל עליון בזמן שאני מתעסק עם הכדורסל ואני גם לא מתכוון לעבוד. אני לא עובד עם אף מועצה. למרות שאני קבלן, יזם, תעשיין, תיירן ועכשיו אני גם מתעסק בביו טכנולוגיה. אני עובד בעיקר עם קיבוצים ומושבים. אני לא הולך לגלבוע בגלל עבודה, כי אני בא למקומות כאלה כפיתרון ולא כבעיה. אני לא צריך עבודה, יש לי מספיק. יש לי המון פרוייקטים, בדרך כלל הם רובם בגולן ובגליל העליון. יש לי גם עבודה באזורים אחרים, אבל אני הכי אוהב לעשות את זה פה.
 
לא הסתכסכתי עם המועצה, אלא הגעתי לתובנה פשוטה וברורה שבגליל העליון לא רוצים כדורסל, נקודה. לא המועצה, לא הציבור, לא העסקים וגם לא האנשים פה. ואיך אני יודע? זה פשוט. במשך חמש שנים, שזהו זמן מספיק ארוך, בחנתי את הרצינות של המקום הזה ואת האחריות שהם צריכים לקחת על עצמם. אף מפעל לא נתן פה שקל אחד כפרסום, אף בנאדם לא בא להתנדב ובא לעשות פעולה כזאת או אחרת. כמעט כל האנשים שסייעו לקבוצה, סייעו לה בתשלום. במציאות הזאת אנחנו פעלנו. אני לא בטוח שכל גורם אחר מלבדי היה מסכים להפנים את הדברים האלה ולהתעלם מהם. אני לא מרגיש כמישהו שעושה טובה, אלה כמישהו שיש לו אחריות, כמישהו שגר פה, כמישהו שיש לו יכולת וכמי שמאמין במה שהוא עושה. הדברים האלו הרגיזו אותי, אבל זו לא הסיבה שהחלטתי לעזוב.
 
לקראת סוף השנה הזאת פניתי לולנסי, יחד עם אנשי הגליל. אמרתי לו שזה לא יכול להמשך כך: "לפני הבחירות אמרת שהקבוצה חשובה לך, אז בו נבחן את זה, כי אני לא מתכוון להמשיך להיות פה ללא תמיכת המועצה". הוא עשה מאמץ אבל בסוף התשובות היו אותו הדבר ואנחנו לא קיבלנו כלום.
ראיתי שזקני הגליל העליון, ביניהם עוזי צור, יוסי הלפרין, רפי נוי וידין, אנשים שאני מאוד מזדהה ומתחבר איתם, רוצים את טובת הקבוצה, אבל גם הם לא הצליחו לעזור.
הבהרתי לולנסי שזהו לא איום סרק, אלא שאני באמת מתכוון לעזוב את הגליל. הצעתי לו שייקח את הקבוצה ושיפעיל אותה בעצמו. אמרתי שאני מוכן לעזור, אבל שאני לא מעוניין בקבוצה פרטית. אמרתי לו שאם הוא לא רוצה את הקבוצה, אז האפשרות הטובה ביותר שאני יכול לעשות היא לחפש מועצה שתרצה לקחת אחריות על הקבוצה.
במשך השנים שאני בגליל כל הזמן מי שליווה אותנו חיפש מועצה נוספת לעשות איחוד, אבל זה לא הסתייע. הכל היה מתוך מטרה לקיים את הקבוצה.
היום נפגשתי עם הבעלים של הפועל אשקלון והוא סיפר לי שהתמיכה שהם מקבלים מהעיירה מסתכמת ב- 3.2 מיליון שקל, ואם יגידו להם פחות מזה, הם לא מוכנים להיות שם. כולל לני רקנטי מבני השרון. זאת קבוצה שהתפרקה בדיוק בזמן של הגליל והתבצע איחוד בין רעננה להרצליה. העיריות של רעננה והרצליה שמות בקבוצה 3.5 מיליון שקל ביחד. רקנטי אמר לולנסי בנוכחותי: "אם ייתנו לי פחות אני לא יהיה שם. אני לא יודע מה חיים עושה פה". הדברים האלו לא השפיעו עלי כמו האנטיגוניזם והכתף הקרה שנוצרה פה בגליל.
לא ביקשתי כסף גדול. בשנים הראשונות אם היו נותנים לקבוצה חצי מיליון שקל, לפחות לא הייתי מרגיש פה לבד, אבל זה לא קרה. הדבר היחיד שקיבלנו בשלושת השנים האחרונות היה האולם. לפני כן גם על זה שילמנו. אני בהחלט יכול להגיד שהרגשתי מאוד רע ומרומה. אבל אני לא נמצא בפוזיציה הזאת מכיוון שאני חושב שאני מחויב לקחת אחריות. כל ההיסטוריה שלי באזור הזה היא לקחת אחריות ולשמחתי זה מתאפשר לי.
 
אמרתי בתקשורת משהו מאוד חריף, גם אם מישהו חשב שזה מחמאה. יומיים לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים, ראשי ההתיישבות בגליל עלו לישיבת הממשלה ולחצו לכבוש את הגולן, כי הם לא יכלו לסבול שהסורים מפגיזים אותם, ובגלל זה כבשו את הרמה. לא תכננו תחילה לכבוש את הרמה, אבל עם הלחץ של הישובים זה יצא לפועל. זאת היתה הפעם האחרונה שהגליל לקח אחריות אמיתי על משהו, ולא ביומיום, בשוטף. הגליל איבד את היתרונות היחסיים שלו בשנים האחרונות ולאט לאט מאבד גם את הסמלים שלו. היתרונות היחסיים שאני מדבר עליהם הם שעד לא מזמן אתם כצעירים יכולתם לבנות את הבית שלכם בגליל. המענקים האלה נעלמו לפני שלוש שנים. חוק לעידוד השקעות הון שמטרתו היתה יצירת תעסוקה בגליל, שאיתו הוקמו מפעלים וחקלאות, פשוט כמעט לא קיים. הסמל של הריבונות של הגליל היה ש"ארקיע" טסה לפה. יכולנו תוך 25 דקות להיות בתל-אביב. במשך שנים ארקיע הפסידו כסף על כך. הם באו לראשי הישובים ואמרו להם שבשבילם זוהי ציונות להגיע לפה, אבל הם מפסידים יותר מידי כסף והם רוצים תמיכה. זלזלו בהם אז הם לקחו את הרגלים והלכו והיום אין יותר טיסות. אני העברתי את המשרדים שלי מהגולן לראש פינה בגלל הטיסות, כאשר הגעתי, הטיסות נעלמו. במשך תשע שנים מרחיבים את כביש 90 מראש פינה ועד קרית שמונה. זה רק מראה כמה הממשלה מזלזלת וכמה המנהיגות פה והציבור לא יודעים לדרוש את מה שמגיע להם. הפעם הראשונה שהציבור בגליל קצת מזדהה עם מה שקורה פה, קורה עכשיו, עם קבוצת הכדורסל.
 
אחרי חמש שנים הבנתי את הרעיון ונשבר לי. נכון, המהלך שעשיתי הוא קיצוני, אבל הגיע הזמן שהאזור פה יתעורר ושידע לקחת אחריות.
כל הזמן אמרו לי במועצה שיהיה בסדר, שעוד מעט הם יגמרו להחזיר את החובות ושאחר כך הם ישתתפו. אחת הסיבות שלא הצלחתי לחבר בין המועצות היתה בגלל שיש כאן הרבה היסטוריה ביניהן והן לא רוצות לעבוד אחת עם השנייה. מדינת ישראל החליטה להקים אולם ספורט גדול בראש פינה המכיל 5,000 מקומות. במשך 10 שנים יש החלטה ויש תקציב של 30 מיליון שקל, אבל חסרה ההסכמה של הרשויות. הרשויות היחידות המתנגדות בצורה אקטיבית הם מועצה אזורית גליל עליון וקרית שמונה. אולי הם צודקים, אבל אלו הם העובדות. אם התוכנית הזו היתה יוצאת לפועל היה לנו יותר קהל, יותר רשויות היו משתתפות, והיה לזה זכות קיום, אבל היה צריך לנסוע ממטולה עד לראש פינה. היתרון בלהקים אולם מרכזי בראש פינה הוא שזהו איזור מרכזי. משם היו יכולים להגיע מצפת, מטבריה, מכרמיאל ומכל האזור.
אני לא יודע מה עומד מאחורי ההחלטות של המועצה. אולי אין להם כסף, אולי הם לא רוצים, אולי הם לא יכולים ויכול להיות שהכל ביחד. אבל אין אח ורע לתופעה הזאת שנקראת גליל עליון בכדורסל הישראלי. אין קבוצה אחת בארץ, גם לא מכבי תל-אביב, שלא מקבלת תקציב כלשהו מהרשויות. מכבי מקבלת 700 אלף, חולון מיליון, גבעת שמואל 2.5 מיליון וראשון לציון 4 מיליון, וכך כל קבוצה אחרת בארץ מקבלת משהו. אתם יכולים לבדוק את זה. אלו הם לא נתונים נסתרים, אלו נתונים שקופים, מכיוון שזה בהחלטות מועצה.
 
אמרתי כל הזמן שאני אשמח אם תהיה מחאה. כל הזמן אמרתי שאני עוזב ואף אחד לא אמר לי שום דבר. עד הרגע הזה שהגעתם לפה, ואני הוא זה שהזמין אתכם לכאן, בגלל שראיתי שביטלו לכם את ההפגנה. אף אחד לא פנה אלי להשאיר את הקבוצה, להיפך, כל הטלפונים שקיבלתי היו מאלו שבירכו ואמרו: "כל הכבוד, עשית מעשה אמיץ וככה זה צריך להיות. אולי ככה משהו יתעורר".
 
מה שקורה כאן זה אחריות של המדינה. והרשות היא הגורם המתווך ביניכם לבין המדינה. התפקיד של המועצה הוא ללחוץ על מדינת ישראל שתיתן כסף לקבוצה. המדינה נתנה כסף, אבל הפסיקו ללחוץ עליה, אז היא הפסיקה לתת. אבל אסור להתייאש מהמדינה. אם היום יהיה צו מחאתי משמעותי ורציני אתם תראו שהדברים ישתנו.
אני לא חרד לקיומה של הגליל. אני חושב שעצם קיומה של הקבוצה, בכל פורמט, יהיה הישג. אם הקבוצה תשחק גם בגליל זה יהיה הישג עוד יותר גדול. אני רואה בזה שליחות. מי שאומר לי לסגור את הגליל לא מבין כמה זה טעות. אם הקבוצה לא תהיה כזיכרון למי שנכשל פה יהיו פה עוד כישלונות, אפילו כישלונות מידיים, ולא רק בתחום הזה.
 
לשמחתי אני יוצר בקיבוצים זכות קיום מחודשת. ההרחבה הראשונה שלנו בגליל היתה בקיבוץ שניר וזאת היתה הצלחה גדולה. במעיין ברוך עשינו את הכפר היווני, באיילת השחר את כפר היין וסגרנו עם קיבוץ עמיר לעשות את ההרחבה כאשר יהיה ת.ב.ע. עם קיבוץ כפר גלעדי אני עושה בית מלון, מרכז קונגרסים, דיוטי פרי וכדור פורח שיעלה את האנשים לגובה של 150 מטר שייצפו על אגמון החולה.
אז כנראה שאני לא עושה דברים רעים. כמעט כל הפעילות שלי היא עם קיבוצים, אבל אני בונה גם בקרית שמונה עם מכרז של מנהל מקרקעי ישראל. אני עושה פרויקטים כאלו בכל הגליל המורחב ועד מגידו וגם גלבוע. תסתכלו במפה של מדינת ישראל ותראו שהגלבוע שייך לגליל.
אני יודע שזה לא נוח לאוהדים ושזה לא כייף שהקבוצה תשחק בגלבוע, אבל תאמינו לי שגם לי זה לא נוח ושאני מאוד אוהב את הגליל העליון. לא רק בקבוצת הכדורסל אני מעורב כלכלית בצורה וולונטרית, אלא גם בעוד תחומים, ואני מאוד נהנה מכך. כך פעלתי כל חיי.
 
לסיכום, מאוד הייתי רוצה שחלק מהמשחקים יתקיימו בשנה הבאה בכפר בלום ושיעמדו אוטובוסים לטובת האוהבים למשחקים בגן נר, אבל אני לא מתכוון לרדוף אחרי אנשים ואני לא מתכוון לרדוף אחרי המועצה. אם תהיה רוח אמיתית, רצינית ועניינית בין הקבוצה למועצה האזורית גליל עליון אז הקשר יהיה טוב, ואם לא אז הוא לא יהיה קיים. אני מרגיש טוב מאוד עם הצעד שעשיתי.

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital