גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מגוון מבצעים והנחות במיוחד לגולשי וספורטאי גליל עולה. סופר פארם ביג קרית שמונה
view counter

מרזה מנחת ומלא כרימוני

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
05.04.13

עופר וייס, מנהל מפעל "רימוני פלסט", שבקרית שמונה, חזר ממרתון לימסול עמוס חוויות וסיפוק. וייס, ספורטאי השבוע שלנו, משתף אותנו בתהליך ההתאקלמות בגליל העליון, במקום שהריצה תופסת בחייו ולא שוכח להודות לשותפים הגדולים להצלחה.
 
"חשב מסלול מחדש" זוהי אולי סיסמא נפוצה במכשירי ניווט ברכבים שונים, אבל בקבוצת ריצה גליל עליון המושג הזה מקבל קונוטציה שונה לגמרי. שמה של הקבוצה, שרבים מחבריה עושים חיל בתחרויות השונות הנערכות בארץ, יוצא למרחקים בזכות ספורטאיה המצליחים. בחודש שעבר שלושה נציגים של המועדון השתתפו בתחרויות בינלאומיות. אורי יפה, שהתארח בפינת "ספורטאי השבוע", שרף שטחים בברצלונה, ומיד לאחריו יצאו למרתון לימסול כתב "קול ישראל" עידן אבני, שהתארח בפינות "ספורטאי השבוע" ו"ספורטאי השנה", והאיש שלשמו "התכנסנו" בכתבה זו – עופר וייס, בן 49, יליד מושב מזור שבמרכז בארץ,  נשוי לאפרת ואב ל-2 ילדים ליאור (17) ורוני (12). וייס הוא מנהל מפעל "רימוני פלסט" שבקרית שמונה, המעסיק כ-280 עובדים.

סיפור האהבה שנרקם בין עופר וייס לצפון מתקרב בצעדי ענק לשני עשורים מלאים. זה היה לפני 19 שנים שעופר ואפרת וייס נענו בחיוב להצעת המשפחה להצטרף לחברת "רימוני פלסט" שבבעלות משפחת רימוני, (רימוני - "מעצמת פלסטיק" הקיימת מזה 59 שנים - מחלוצי ייצרני התבניות והפלסטיק בארץ). בכדי להקים סניף צפוני. התכנית המקורית הייתה ללמוד את התחום בזמן קצר, ולהקים "מפעל קטן" בגן התעשייה – תל חי, בכדי לממש את הפוטנציאל ולשרת את הלקוחות הצפוניים של החברה.  בפברואר 1995 אפרת ועופר העתיקו את מקום המגורים ממושב מזור לקיבוץ שניר, (אח"כ לדפנה, ומטולה) והמפעל המתוכנן שקרם עור וגידים, התחיל לקלוט מכונות ועובדים, לייצר ולייצא רכיבי פלסטיק לכל העולם. במאי 1996 נולד לאפרת ועופר בנם הראשון, ליאור בקיבוץ דפנה, "המפעל הקטן" התחיל להיות גדול (הכפיל את עצמו מדי שנה). ב- 1997 המשפחה החלוצית חזרה לגור במושב מזור, ובמרץ 2001 נולדה לזוג רוני שתחגוג החודש בת מצווה. ביוני 1999 המפעל בגן התעשייה - תל חי היה צר מלהכיל את המפעל המתפתח, ועופר העביר אותו לאזור התעשייה הצפוני של קריית שמונה במקומו של מפעל המטוסים הנטוש "ישראויאישן". וכך המקום החדש אפשר לחברה להמשיך לגדול ולהתפתח לאחד המפעלים והמעסיקים הגדולים באצבע הגליל. כיום, המפעל מעסיק כ- 280 עובדים מק"ש והאזור, ונמנה עם אחד ממפעלי הפלסטיק הגדולים בארץ תורם לקהילה, ומשמש עוגן תעסוקתי משמעותי באזור. עופר ממשיך לנהל את המפעל הצפוני, הוא לן בק"ש, נמצא בו כל השבוע וחוזר למשפחתו בסופ"ש.
 
 
 


מפעל רימוני פלסט בקרית שמונה

ביחד עם ההתפתחות המפעל, "בא התיאבון"... ועופר הלך וטפח,  החלום הישן שלו  - לרוץ מרתון נראה רחוק מתמיד. עופר החליט לקחת את עצמו בידיים ואחרי דיאטה מאומצת בעזרתה של הדיאטנית המקומית טלי עמית, הצליח להוריד בכמה חודשים 26 ק"ג!, ובעצתה, הצטרף לחדר כושר של ליאור מרק בבית הלל. שם הכיר את המאמן האישי מיכה  בלסקי, שראה את התמונות ושמע לראשונה את החלום של עופר לרוץ מרתון.
 
 

 


עופר ואפרת וייס. ינואר 2006 (83 ק"ג)


עופר וייס בחצי מרתון בת"א 2012 (57 ק"ג)

מיכה בלסקי, מאמן הכושר האישי, (ללא ניסיון בתחום הריצה), לא בזבז זמן, ראה את התמונות, שמע על החלום ונרתם למשימה ברצינות והתחיל לאמן את עופר על מסוע בחדר כושר. אולם, אחרי תקופה קצרה, המליץ  לעופר להירשם לקבוצת ריצה עם מאמן מקצועי. ואם קבוצת ריצה, ומאמן מקצועי אז מועדון ריצה גליל עליון והמאמן  שי בית הלוי. שלקח את העניינים לידיים ולרגליים, ולמרות הקושי המתחייב מניהול מפעל גדול, ומקום מגורים רחוק, צירף את עופר לקבוצתו ובנה לו תכנית אימונים מיוחדת, במשך השבוע אימונים בצפון, ובסופ"ש ריצות ארוכות באזור המרכז. למרות הקושי והלחץ.המסגרת,תכנית האימונים והחברות בקבוצת הריצה המגובשת של שי הגבירו את והרצון להגיע ליעד, ואפשרו לעופר להתמיד ולהאמין שיצליח.שי בית הלוי, מספר על תחילת הדרך עם וייס, מביע שביעות רצונו מהשתלבותו בנוף של הקבוצה: "הכרתי את עופר לפני שנים רבות בתור איש שמנמן. שנים מאוחר יותר עופר התקשר אליי וביקש להצטרף לקבוצת הריצה. מייד כשנפגשנו הבנתי שלפניי אדם שעשה שינוי משמעותי. פתאום עמד לפניי אדם רזה בעל מבנה גוף ספורטיבי.עופר התאקלם היטב בקבוצת הריצה ונכנס לשגרת אימונים תוך התמדה ורצינות.הוא השתתף עד כה במרתון אמסטרדם והשנה התאמן למרתון תל אביב. כשנודע על ביטול המרתון בתל אביב החליט עופר, כמו ישראלים רבים אחרים, לנסוע למרתון לימסול בקפריסין וסיים אותו בהצלחה.מלבד היותו מתמיד ורציני, עופר הוא שותף קבוע במרוץ השליחים הר לעמק שאנחנו משתתפים בו כקבוצה. גם בשנה שעברה וגם השנה ייקח עופר חלק במרוץ ביחד עם הקבוצה בסוף אפריל".
 

מאמסטרדם ללימסול, דרך תל אביב
עופר וייס מתרפק בערגה על השתתפותו במרתון באמסטרדם. במונולוג מרגש הוא מתאר שלב אחר שלב את ההכנות ואת החוויה העצומה: "אחרי תקופה קצרה של פעילות  שי סימן את היעד הקרוב הראשון (מרתון  אמסטרדם), וכך אחרי כעשרה חודשים והשתתפות באירועים של ריצות 10,000 וחצי מרתון, (מרוץ כפר סבא, רעננה, יקום, שהם, הר לעמק, שתי חצאי מרתון בירקון) ותכנית אימונים מפרכת, הגעתי לפסגת החלום והאתגר - מרתון. עד אז, למרות האימונים, לא האמנתי באמת שאני מסוגל לסיים את המרוץ. בשיחת הסיכום עם שי שבוע לפני המרתון, חזרתי ודיווחתי לו על התוצאות שלי בריצות הארוכות: 32,30, 34, 36 ק"מ. ועל כך שלא הצלחתי לסיים את המרחק ללא הפסקה או הליכה של קטעים ברגל. ושתופעת "הקיר" הופיע אצלי באימונים כבר אחרי 22 ק"מ.למרות העובדות, שי ביטל את חוסר הביטחון, ואמר שאני מוכן... לאמסטרדם טסתי עם 2 חברי הקבוצה (דורית וחן ברק מקיבוץ שניר)עם זוג חברים ניצן וניצן שחור מקיבוץ נגבה שרץ גם הוא מרתון ועם אשתי אפרת, (שבינתיים במשך התקופה, הספיקה להידבק בעצמה לריצה) ונרשמה למקצה 8 ק"מ.

ההתרגשות הייתה עצומה, ומעבר להתקרבות לנגיעה בחלום ובאתגר, גודל, מעמד ועוצמת האירוע וההפקה תרמו לחוויה. 13,000 רצים מכל העולם ושכבות הגיל, עומדים באצטדיון האתלטיקה של אמסטרדם, ורוקעים ברגליים לקול מוזיקה קצבית מתגברת ורועשת, עד שהאדמה רועדת".

וייס  תמונת מצב אידיאלית למרתון הבכורה באמסטרדם: "מזג אויר מצוין, (15 מעלות), אויר צח, מסלול ישר וההתרגשות כנראה עשו את העבודה... הרגשתי טוב, הקפדתי על תכנון מהירות זמנים ומרחק. כשהגעתי ל 21 ק"מ, לא האמנתי שאני כבר בחצי. ובק"מ 36 הרגשתי כבר את האדרנלין וההתרגשות והתחלתי להבין שאני מסיים... מרוב התרגשות והרצון להגיע לקו הסיום, בקטע שבין ק"מ 36 – 40 לא עצרתי בתחנות המים. בשלב הזה ישנם הרבה רצים שהולכים ברגל או עוצרים ומנסים לשחרר שרירים תפוסים, וכך בק"מ 41 אני פוגש עידוד לא צפוי של אשתי אפרת וחברתה ניצן ושתיהן מעודדת אותי וגורמת לי להגביר קצב בק"מ האחרון. הסיום בתוך האצטדיון, על מסלול הריצה, עם ספרינט קצר בכוחות שעוד נותרו לי".

 

 


עופר וייס במרתון אמסטרדם 2012


עופר וייס וניצן שחור במרתון אמסטרדם אוקטובר 2012 (סיים לאחר 4 שעות ו- 24 דקות)

 
ההשתתפות המוצלחת במרתון אמסטרדם העצימה את "חיידק" הריצה של וייס, שחזר מהולנד עמוס בחוויות, מתאר את המסלול שהוביל אותו עד למרתון לימסול בקפריסין: "אין לי מילים לתאר את ההתרגשות. הקושי והסבל לקראת סוף הריצה מתגמדים ובטלים לעומת העוצמה של החוויה והסיפוק!, זה לבטח היה אחד הרגעים שלא אוכל לשכוח. מי בכלל זוכר את אותם הרגעים באימונים, שבהם אתה מקלל, ושואל את עצמך מי צריך את הקושי והסבל הזה. לקום מהמיטה מוקדם בבוקר ביום שבת או בגשם, לרוץ שלוש, ארבע שעות. כמובן, שאחרי אמסטרדם, להירשם למרתון הבא זה היה רק עניין של זמן... למרתון תל-אביב 2013 נרשמתי מיד. ואחרי מנוחה וחזרה למשטר אימונים שי הכין תכנית לקראת המרתון במרץ. כידוע, המרתון נדחה, ואחרי האסון של אחד הרצים שנפטר הוחלט לבטלו. הרגשתי "ואקום" נוראי, וידעתי שיהיה לי קשה לשמור על כושר ולהמתין כמה חודשים למרתון אחר בארץ. ולמרות שהמצפון לטוס שוב לחו"ל למרתון העיק עליי, החלטתי שאני חייב לחפש לי מרתון אחר בחו"ל ושי המליץ לי להירשם (בדקה ה- 90) למרתון לימסול. מדובר בסדר גודל אחר לגמרי של הפקה, הרבה פחות מקצועי, כ-250 רצים הארגון בנוי על מתנדבים. מזג אויר חם יחסית (20 מעלות), שמש, רוח, לחות גבוהה (כביש לאורך החוף), מסלול עם עליה מתונה בק"מ 10 עד 13.5.

את הזמן  לא הצלחתי לשפר, אולי התנאים, השאננות בתחילת הריצה, ביטחון עצמי מופרז אבל אין מחיר לסיום, להתרגשות ולסיפוק.
 

 

 
מרתון לימסול. מרץ 2013 


עופר וייס במרתון לימסול. מרץ 2013


 
 
כששואלים את עופר וייס בנוגע למטרות להמשך דרכו, הוא מסתכל גם לעבר דור העתיד של המשפחה: "אנחנו לא "משפחה של ספורטאים", למרות ההישגים האישיים, מטרות באופק מבחינתי הם לגרום לאפרת להמשיך לרוץ יחד איתי, שבני ליאור, אלוף ישראל לג'ודו בשנת 2012 ימשיך להתמיד ולהתקדם. המטרה האישית שלי בתחום הריצה היא לנסות לקבוע שיא חדש במרתון ברלין שסומן כיעד הבא".

 

 


ליאור וייס אלוף ישראל בג'ודו 2012


עופר וייס במרוץ הר לעמק 2012


עופר וייס ושי בית הלוי במרוץ הר לעמק 2012


עופר וייס וחברי מועדון ריצה גליל עליון במרוץ הר לעמק 2012


אפרת וייס מרוץ סביון 2013


אפרת ועופר וייס (אמסטרדם אוקטובר 2012)


רוני וייס (2013)

 
 
 
את מילות הסיום ביקש וייס להקדיש באופן אישי לשותפיו להצלחה: "תודה לדיאטנית טלי עמית, למאמן הכושר מיכה בלסקי, וכמובן תודה מיוחדת לשי בית הלוי, לחברים היקרים ממועדון הריצה גליל עליון,  על התמיכה, העידוד, היוזמה, ההתמדה הניסיון והמקצועיות. לחבריי במפעל, לאשתי אפרת וילדיי ליאור ורוני, משפחתי שסובלים את היעדרותי מהבית".

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital