השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter
זה הזמן לגלות עולם ומלואו בעבור חיות המחמד שלכם. אביזרים, ציוד ומכירת דגים, תוכים וארנבים. צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים.
view counter

מלכה על הקווים

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
01.11.17

הייתה לה קריירה מרשימה ככדורסלנית, היא מובילה בגאון את הגברים של קיבוץ גדות בליגת הקיץ האזורית והיא נאלצת להתנזר מכדורסל נשים. על זאת ועוד בראיון עם מלכה מאיר, בפינת "הכר את הספורטאית".

קבוצת הכדורסל של גדות היא ללא ספק מקבוצות הספורט המיוחדות של הגליל העליון. נכון, מדובר בקבוצה שמתייצבת לליגת הקיץ האזורית ולא משחקת לאורך עונה שלמה, אך אי אפשר שלא להעריך את ההתמודדות המרשימה של הקבוצה עם קשיים דוגמת היעדר אולם ביתי והתבססות על סגל מבוגר, שלמרות זאת נותנת פייט ליריבותיה וסוחפת אחריה עשרות אוהדים צבעוניים וקולניים לכל מגרש.

את החבורה הלוחמת של גדות הובילה בשלוש העונות האחרונות למשחקים האורחת שלנו בפינת "הכר את הספורטאית", כדורסלנית העבר של הפועל גליל עליון, מלכה מאיר, בת 54, גרושה, אם לשני ילדים וסבתא לנכדה בת שנה וחצי המתגוררת בלוס אנג'לס עם ביתה ובן זוגה. בנה הצעיר מתגורר בת"א ובתה המאומצת, שעשתה עליה ארצה לפני כעשור והתגייסה לשירות צבאי במסגרת "גרעין צבר" מתגוררת ברמת גן עם בנה ובן זוגה. מלכה מאיר היא לדעת רבים "האמא של קבוצת גדות", זו שהכניסה הרבה סדר וארגון בהתנהלות של הקבוצה.

 

קבוצה מיוחדת במינה. מלכה מאיר וכדורסלני קבוצת גדות.
קבוצה מיוחדת במינה. מלכה מאיר וכדורסלני קבוצת גדות.

 

הקווים קראו לה

מלכה מאיר, ילידת ברזיל, הגיעה בגיל 8.5 עם משפחתה לקיבוץ גדות. מאיר עלתה בגיל 7 ארצה, אחרי שנה וחצי שהתגוררה עם משפחתה בקיבוץ דוברת שבעמק יזרעאל, עלתה המשפחה עוד יותר צפונה ומאז קשרה את גורלה עם קיבוץ גדות. מגיל צעיר מלכה מאיר התחברה לכדורסל ועשתה חיל בקבוצות מחלקת הנשים של הפועל גליל עליון ואף הגיעה לסגל נבחרת הנערות. מאיר הייתה שותפה לזכיות באליפות בליגות המשנה של הקבוצה – שרובן לא מומשו לעלייה לליגה הבכירה מסיבות תקציביות, אך זכתה לשחק עם הקבוצה גם בליגה הבכירה. לקראת הפרישה ואחרי שחזרה מפציעה לא קלה, שיחקה גם בקבוצות הכדורסל של צפת וטובא א-זנגריה עד גיל 38. הפרישה גרמה למלכה מאיר לנתק כמעט באופן מלא מגע עם עולם הכדורסל, אך מה שהחזיר אותה באיזשהי צורה לענף הוא תפקידה כמאמנת קבוצת הכדורסל של הקיבוץ בליגות הקיץ בשלוש השנים האחרונות.

מאיר מספרת על החיבור המיוחד שנוצר בינה לבין הקבוצה הגברית: "כשחידשו את פעילות הליגה לפני כחמש שנים הקבוצה התחילה פעילות ואני הייתי צופה מהצד, בלי להביע דעה. זה היה נראה שבלי מאמן חסר סדר וארגון. באיזשהו שלב נקראתי לדגל, במשחק הראשון שהגעתי ניצחנו ומאז אני עם הקבוצה. הרבה פעמים כעסו על ניהול המשחק שלי, אבל תמיד אמרתי להם: כשתהיו במקום שלי תעשו מה שאתם רוצים. קשה מאוד להיות אשה מול כל כך הרבה גברים, הרבה פעמים נפגעתי כי לגברים לא תמיד יש טאקט – אבל הם גם ידעו להגיד סליחה. מה שכן, אין לי בעיה גם לעמוד מול 50 גברים, כי אם יש לי את הידע והביטחון אני לא מפחדת".

בעונה שעברה גדות ניצחה יותר משחקים והייתה ל"סוס השחור" של הליגה. את העונה הזו התחילה הקבוצה בצורה טובה, אך כשלה במחזור הסיום במשחק מול תל חי ולא הצליחה להתברג בין שמונה העולות לשלב הפלייאוף. מאיר מאוכזבת, אך לא כועסת: "מבחינת הקבוצה שלנו הגענו בדיוק לאן שיכולנו להגיע. עצוב לי נורא שאין לנו אולם ביתי וכמעט ולא התאמנו לליגה, אבל זה נובע בגלל האילוצים של החבר'ה. הקבוצה שלנו מבוגרת ויש בזה בעייתיות. מה שכן, הם תותחים ואני גאה בהם. הם נתנו את הנשמה, כל אחד נתן מעצמו איפה שהוא יכול. עם יותר אימונים היינו מגיעים רחוק יותר. בעונה שעברה התאמנו בצורה סדירה והקבוצה נראתה טוב יותר. עם זאת, אני גאה בכך ששמרנו על צביון משלנו ולא התחברנו עם יישוב אחר, אלא נשארו נאמנים לצביון שלנו – ולראיה 11-12 שחקנים שהתייצבו לכל משחק".

מהעונה הזו מלכה מאיר תנצור שני דברים: "ראשית, זה הקהל המדהים שלנו שליווה אותנו לכל מקום ונתן לנו תמיכה אדירה. הניצחון שהשגנו במשחק החוץ מול ברעם, באולם מאוד ביתי וקשה ליריבות, היה מדהים ומשהו שאי אפשר יהיה לשכוח אותו".

 

כדאי לאמץ מתובנותיה
כדאי לאמץ מתובנותיה


 

מילה של מאמנת

למלכה מאיר יש כמה תובנות מהעונה הזו ולגבי המשך קיום הליגה: "אני מפרגנת לאלופה עמיר/שמיר, היא זכתה באליפות הרבה בזכות הנשמה והאנרגיות שהשחקנים שלה הביאו למשחקי הפלייאוף. עם זאת, אני חושבת שראוי היה שכל אחד מהקיבוצים האלה יציג קבוצה משלו. אני בעד חיבורים רק בין יישובים שאין להם מספיק שחקנים. היו קבוצות שהתייצבו למשחקים בלי מאמנים, זה לא דבר בריא. במשחק הגמר המאמן/שחקן של קרית שמונה התקשה לאזן בין שני התפקידים וזה מאוד בלט לעין, קשה מאוד כשאתה משחק במשחק כל כך קובע גם לנווט קבוצה. צריך שופטים מקצועיים, כאלה שרואים את המשחק רק מזווית שופט ולא מזווית של מאמן או השחקן. החבר'ה רצים וכל כך איכפת להם, ולפעמים החלטות שיפוט הורסות. יש לנו מועצה טובה בספורט, חבל לי שלא עושים יותר.

בגדול, האווירה ברוב המשחקים הייתה מצוינת והיא כיף גדול. הליגה הזו היא מפעל קהילתי מבורך, היא נותנת מקום לכדורסלנים שרוצים מסגרת תחרותית. כאן לא השקיעו מעולם בקבוצות מליגות נמוכות והרבה אוהבי כדורסל הלכו לאיבוד. אני מקווה מאוד שתהיה ליגת חורף ושיהיה כאן כדורסל קהילתי לאורך פרקי זמן גדולים יותר".

החלום ושברו

מלכה מאיר מעידה על עצמה כעל פריקית של כדורסל, אך כמו שקורה להרבה ספורטאים שפורשים מפעילות – גם לה קשה לראות את המשחק מהצד, ולדבריה, לקחה כמה צעדים אחורה מהענף: "היו לי הרבה חוויות מעצימות מהתקופה שבה שיחקתי במחלקת הנשים של הפועל גליל עליון, של ניצחונות חשובים, של הנאות, הגעתי אפילו לנבחרת הנערות והתאמנתי תקופה קצרה בא.ס רמת השרון. נסעתי פעמיים לגרמניה מטעם התנועה הקיבוצית במסגרת חילופי משלחות – נסעתי כנערה בגיל 18 ונסעתי בגיל 26 כאם לשני ילדים. בגיל 32 קרעתי את הרצועות במשחק בליגה הלאומית, עברתי ניתוח ולאחריו חזרתי לשחק בצפת ולקראת סיום הקריירה עזרתי לויקטור דגן בקבוצת הנשים של טובא א-זנגריה. כשהייתי בגיל 38 אימנתי ושיחקתי עד שהגב שלי קרס. עצוב לי שנגמרה הקריירה ועד היום אני לא משלימה עם זה. הכדורסל זרם לי בגוף. מגיל 14 עד 38 חייתי ונשמתי כדורסל. הייתי עצובה הרבה זמן אחרי שפרשתי. לימדתי בבית הספר "מבוא גליל" ארבע שנים כדורסל, לימדתי במבואות חרמון במסגרת תכנית חוגים. מאוד נהניתי לעבוד עם ילדים בכתה א', שהתחילו ממקום שהם לא מגיעים לסל ובסוף שנה הם מנצחים במשחקי קליעות. בזמן שלימדתי שיחקתי כדורסל, הילדים התייחסו יפה בגלל שהכירו אותי. ביום שאמרו לי אני לא יכולה לשחק, בגלל כמה פריצות דיסק - לקחתי 20 צעדים אחורה. כשאני על המגרש אני מתפתה לקפוץ ולשחק, אז אני מתרחקת בגלל שבריאותית זה מסוכן. קשה לי לראות כדורסל מהצד, בלי לתרום. אני רוצה בגיל 80 לעמוד ולא ללכת עם קביים, לכן אני משחקת טניס, זה פחות בעייתי לגב התחתון".

 

היו ימים. מלכה מאיר בצעירותה במשחק בגרמניה.
היו ימים. מלכה מאיר בצעירותה במשחק בגרמניה.

 

את מלכה מאיר תוכלו להכיר מזוויות נוספות בפרק האסוציאציות:

רגע ספורטיבי גדול - "בפעם הראשונה שמימשנו זכייה באליפות ליגת המשנה להעפלה לליגה הלאומית. שנים הגענו לבאר ולא יכולנו לשתות ממנה, בגלל עניינים תקציביים. כשהמועצה אפשרה לנו לשחק בליגת העל זו הייתה נקודת פריצה לכולנו".

רגע ספורטיבי מאכזב - "הפציעה ברצועה הצולבת. כשזה קורה מרגישים שזה עמוק מאוד. עד לאותה לא היו לי פציעות קשות. זו פציעה שזרקה אותי להרבה זמן מהענף שאני כל כך אובת".

רגע הזוי - "כשהייתי בבית ספר, שיחקנו מול קבוצת שדה אליהו וניצחנו אותן 2:102. איכשהו, זה זכה לאזכור בעיתון. במשחק הזה קלעתי 60 נקודות. היה לי מוזר לראות את זה בעיתון".

חוויה מהכדורסל - החוויה הכי טובה שהייתי עדה לה הייתה בלוס אנג'לס, במשחק של הלייקרס. שואו אמיתי על המגרש וביציעים, לא משהו שאנחנו מכירים".

כדורסלנים אהובים - "בשנות ה-90 קבוצות הגברים והנשים של הגליל היו מתאמנות בכפר בלום. הקבוצה שלנו הייתה מתאמנת אחרי הגברים. בשנים האלה הייתי ביחסים טובים עם עודד קטש ודורון שפר, כדורסלנים גדולים ואנשים מקסימים, שאני שמחה מאוד בשבילם שהגיעו להצלחות גדולות".

כדורסלנית אהובה - "ענת דרייגור. היא הייתה הלהיט, אתלטית, גבוהה".

ענפי ספורט אהובים - "טניס, משחקים של נבחרת ברזיל במונדיאל".

מקום אהוב בגליל - "הבית שלי. הבית הכי טוב בגליל".

קיבוץ גדות בשבילי - "בית חם ואהוב. אני פה רוב חיי, אני לא מחליפה את הקיבוץ, אוהבת את המקום והוא חלק מאוד גדול מחיי, האנשים מקסימים, המשפחה שלי כאן".

 

מרימות לחיים. מלכה מאיר ונכדתה.
מרימות לחיים. מלכה מאיר ונכדתה.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital