זו סנטר קלאב קריית שמונה - מועדון של חיות
view counter
זה הזמן לגלות עולם ומלואו בעבור חיות המחמד שלכם. אביזרים, ציוד ומכירת דגים. צדק חייתי - מזון וציוד לבעלי חיים.
view counter
זו סנטר קלאב קריית שמונה - מועדון של חיות
view counter

חמוש במקלדת 6#

מאת: 
אלמוג יעקובי
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
09.03.11

מכבי מול ירושלים, בית"ר מול הפועל... שבוע עמוס עבר על הספורט שלנו.
לאלמוג יעקובי שוב יש מה להגיד על הכל בטור חדש של "חמוש במקלדת".

ירושלים של זוועה
נפתח בסיפור אישי קל. חלק מעונת הכדורסל הנוכחית העברתי כמאמן קבוצת ילדים א' של הפועל גליל עליון. הקבוצה מורכבת מ- 95% ילדים בכיתה ז'. שאר קבוצות הליגה איתן נאלצנו ללמוד החזיקו סגלים משופעים בשחקנים בכיתה ח'. לא אוסיף מילים על ההבדל הפיזי האדיר שנוצר תוך שנה אחת בגילאים האלה, אך מה שכן אספר הוא שלמרות הפסדים צורמים ולא נעימים לעיתים, לא היה ילד אחד בקבוצה שוויתר, הרים ידיים או סתם עמד על המגרש מיואש וחסר חשק. כולם נלחמו עד הרגע האחרון וניסו תמיד לעשות את המיטב גם כשההפרש טיפס וטיפס לצד ההפוך.
ומדוע אני מספר לכם את כל זה? אז ככה... השבוע צפיתי במה שכונה "משחק העונה" בכדורסל הישראלי כשהפועל ירושלים הגיעה להתארח אצל מכבי תל אביב. אחרי רבע ראשון של ניסים ונפלאות כשהם מתקשים להחטיא ירדו הירושלמים ביתרון. מה קרה משם והלאה? שאלה טובה שאין לה הסבר מקצועי בלבד. נכון שמכבי טובה בכמה דרגות, אך להרמת הידיים ולנרפות של שחקני ירושלים אין קשר ליכולת קליעה, ניתור או הבנת משחק כזו או אחרת. מדובר אך ורק ברצון.
ברבע השלישי לקח צ'אק אידסון ריבאונד התקפה באזור קו העונשין הירושלמי, שלושה שחקנים ירושלמים הקיפו אותו אך נמנעו מלהטריד אותו. אידסון נהנה, הרים את הראש ומסר לאליהו לדאנק.
נכון, הפסד הוא חלק בלתי נפרד מהכדורסל אך מה ששחקני ירושלים עשו על הפרקט בנוקיה ביום ראשון היה לבזות את עצמם, את האוהדים ואת הסמל עבורו הם אמורים לשחק.
אחרי המשחק ניגש המאמן של אותה קבוצה נרפית לראיון עם התקשורת כשהוא חצי מחויך (ממבוכה ככל הנראה) והסביר שלא קרה אסון גדול.
כשמפסידים 41 הפרש למרות שמשאירים את הדם על הפרקט זה מותר וזה קורה, אבל להפסיד 41 הפרש בלי אפילו להתאמץ להסוות את חוסר האמונה והחשק? כואב ועצוב, או כמו שאמר כבר מזמן אריק אינשטיין: "איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב..."
 
 
מלחמה! ספורטיבית?
באחד מהמערכונים האהובים עלי של "הגשש החיוור" מסביר אוהד בית"ר לשופט בית המשפט כי הם בסה"כ זרקו על השופט חצץ, את הבלוקים הם גמרו שבוע שעבר נגד פתח תקוה... ולמה נזכרתי בזה השבוע?
משחק קצוות בליגת העל בכדורגל הפגיש בין שתי היריבות המרות בית"ר ירושלים והפועל תל אביב ולהלן אירועי הפרק הנוכחי:
שריפת מתחם האימונים של אחת הקבוצות ע"י אוהדי היריבה, נהמות גזעניות של אוהדי אחת הקבוצות כלפי חלוץ הקבוצה היריבה, התנפלות של קבוצת אוהדים על רכב ובו נוסעים אוהדי היריבה עם מקלות ואבנים, שיר מפורש שקורא לאוהדי היריבה לבוא ולקבל מכות ואין ספור קריאות גזעניות.
אין ספק וזה לא חדש שמגרשי הכדורגל בארץ הפכו למקום שלא נעים להגיע אליו. אני נזכר איך אבי ודודי היו לוקחים אותי ואת בן דודי שלוש-ארבע פעמים בעונה לקריית אליעזר לראות כדורגל. התלבשנו בצבעי הקבוצה שאהדנו, קפצנו משמחה בשערים ולא פחדנו לרגע.
חלפו מאז עשרים שנה, אני ממגרשי הכדורגל מתרחק מסיבותיי, אך לאחרונה רצה מאוד אחייני הצעיר (ילד מקסים בן 5) שאביו ייקח אותו למשחק כדורגל.
בסוף לאחר מסע שכנועים הסתפק הילד במספר משחקי כדורסל במקום, אך זה רק מראה כמה עצוב נהיה המצב שהורה צריך לחשוש לקחת את ילדו לראות ספורט עממי, שכן אי אפשר לדעת למה יחפשו אוזניו ועיניו, במקרה הטוב כמובן שלא תעוף לעברו אבן כזו או אחרת.
 
 
משחק העונה האמיתי
יומיים אחרי הפארסה המביכה בנוקיה נפגשו שתי הראשונות לקרב של הצהרת כוונות רגע לפני הפלייאוף, ומה לא היה שם?
הארכה, קבוצות מוחקות פיגור של 7-8 נקודות בדקה, מטווחי שלשות מטורפים, קהל מדהים של שתי הקבוצות, ישראלים צעירים שמקבלים במה ודקות משמעותיות, ישראלים ותיקים שתורמים מהניסיון, זרים מדהימים שמזנקים לפרקט בשביל הקבוצה...
לא, לא מדובר בליגת העל אלא בקרב הנפלא בין מ.כ הבקעה להפועל תל אביב.
בליגה הזאת מתרחשים כל יום שלישי משחקים נפלאים מלאים בכדורסל ישראלי אמיתי. שני זרים בקבוצה, המון צעירים, קהל מחובר ומקומי והמון אהבה לכדורסל.
ביום שבו יורידו את מספר הפועלים הזרים גם בליגה שמעל נוכל לחזור וליהנות מכדורסל עד הסוף.
 
 
תלוי בסרגל
אחרי שבארסה (והשופט) סיימו לפרק את ארסנל עברו שוב הפרשנים להלל את ליאו מסי. אין ויכוח שמסי מוכשר, מדהים וככל הנראה השחקן האיכותי ביותר כרגע בעולם, אבל מכאן ועד להכתירו כטוב בכל הזמנים? תלוי באיזה סרגל מודדים... כי אם מודדים הובלת קבוצה לתארים וסחיבה של קבוצה על הגב יש לו עוד מרחק גדול ממראדונה, פלה, קרויף ואפילו זידאן. אבל אם המדד הוא כמה מעריצים את האדמה עליה אתה דורך גם במשחק חלש שלך, אז מסי הוא הגדול מכולם.
לכן אני מודיע רשמית שאני מאמן יותר גדול מפיל ג'קסון. נכון, יש לו קצת יותר אליפויות NBAממני, אך הוא מעולם לא הוליך קבוצה לפיינל-פור של הליגה האזורית של הגליל העליון...
אמרתי לכם, הכל תלוי בסרגל שבו בוחרים למדוד.

אפשרויות לתצוגת תגובות

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".
לאחר בחירה באפשרות התצוגה הרצויה, יש ללחוץ על "שמור הגדרות".

שמעתי שרוצים לתת לשמעון מזרחי את פרס ישראל

על מה בדיוק? על הרס הכדורסל בישראל? כי זה כל מה שהוא עשה.
ליגת העל בכדורסל זאת ליגת פח, באמת שעדיף לצפות בליגה הלאומית, או אפילו בליגה א' ולראות את הבחורים שלנו נותנים הצגות ומשחקים כדורסל יפה.

אני דווקא לא אוהד ברצלונה

ואני חושב שהשופט פשוט גמר לארסנל כל תקווה לעלות לשלב הבא.
אם הוא היה רוצה להחזיר לואן פרסי על העברות הקודמות, הרי שהיה צריך לעשות זאת באותו הזמן, ולא לתת צהוב שני על דבר כזה אומלל.
אף אחד לא היה אומר כלום אם אותו שופט לא היה שורק על זה שהמשיך לשחק אחרי השריקה.
להזכירכם, באותה נקודת זמן ארסנל כבר הייתה ברבע הגמר.

אני לא אומר שלא הגיע לברצלונה לנצח כאן ולעלות לשלב הבא, כי היא באמת שלטה בכל המשחק והראתה עליונות כמעט בכל אספקט. אבל לא הגיע לברצלונה לנצח בצורה כזאת, ובטח שלא הגיע לארסנל להפסיד בצורה כזאת.

השופט במשחק של בארסה-ארסנל

אתה טועה ומטעה. במהלך המחצית הראשונה הוא לא הפסיק לקפח את ברצלונה (כולל אדום שלא הוציא ל- ואן פרסי על פגיעה ללא כדור). על פניו אתה יכול להגיד שלא היה צריך להוציא את הצהוב השני ל- ואן פרסי. איך הוא יכול לטעון שלא שמע את השריקה בגלל כמות האנשים, אם הוא שמע שריקות אחרות? השופט דווקא עשה חסד עם ארסנל כשלא הרחיק את קוסיילני בפנדל. כן, אני אוהד ברצלונה, אבל גם די אוהב את ארסנל (למרות אהדתי לליברפול). כמו שהמשחק התנהל, גם כאשר ארסנל הייתה ב- 11 שחקנים, היה זה פשע אם ארסנל הייתה עולה.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital