גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מגוון מבצעים והנחות במיוחד לגולשי וספורטאי גליל עולה. סופר פארם ביג קרית שמונה
view counter

חמוש במקלדת 12#

מאת: 
אלמוג יעקובי
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
22.04.11

בעיצומו של חג הפסח הגיע יום שישי, זמן טוב לטור חדש של אלמוג יעקובי. המצות השרו על אלמוג אווירה טובה והפעם בטור על גידול כשרונות, הדרך הנכונה להתקדם, מחמאות לבנות, קצת על הפלייאוף שהתחיל מעבר לים וגם טיפת כדורגל קלאסית.
 
 
מבחן החממה
חידה: מה משותף לארבעת שחקני ליגת העל בכדורסל שגדלו בגליל – עידו קוז'יקרו, אבישי גורדון, יהוא אורלנד ויוגב אוחיון?
ובכן, מלבד העובדה שמדובר ללא ספק בשחקנים כישרוניים אסור להתעלם מגורם אחד חשוב בדרך של הארבעה לצמרת הכדורסל הישראלי. כולם עשו את צעדיהם הראשונים בליגת העל ובכדורסל הבוגרים במדי הפועל גליל עליון. למה זה חשוב אתם שואלים? מכיוון שלא מעט שחקנים כישרוניים נמסים ומתבזבזים בדרך מכיוון שאין קבוצה או מאמן שמוכנים לסכן את עצמם ולתת לכדורסלן צעיר את הבמה. על חשבונו הם מעדיפים עוד זר או שחקן רכש מוכר ומנוסה.
הדברים משתנים כשאתה גדל בבית שלך, במקום שמטפח אותך מאז שאתה ילד ורואה בהגעה שלך לקבוצה הבוגרת כיעד חשוב וראשון במעלה.
הדבר קפץ לראשי השבוע בעודי צופה במשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף בלאומית בו אירחה הפועל תל אביב את יקנעם/מגידו. בקיץ קיבלו ראשי מכבי תל אביב החלטה שהיא לא פחות ממשובחת, השקיעו כסף בקבוצה שעמדה על סף פירוק והפכו אותה לקבוצת בת, חממה לגידול הכישרונות הצעירים שמצמיחה מחלקת הנוער של האגודה והבשלתם לרמות הגבוהות. מי שזוכר את תומר בר-אבן ויונתן שטרקמן, שניים שסיימו את העונה שעברה בנוער בהפסד לגליל בגמר, לא יוכל שלא להתפעל מההתקדמות האדירה שעשו שניהם העונה. העבודה הבלתי פוסקת על טיפוח השחקנים הצעירים ביקנעם/מגידו נותנת אותות ומלבד בר-אבן ושטרקמן מותר לציין גם את נמרוד טישמן כשלושה שיכולים בעוד עונה או שתיים להיות שחקנים מן המניין בליגת העל. העמידה במקום של שניים אחרים, כרמל בוכמן ונועם לוי היא ככל הנראה זמנית בחממה כ"כ מושקעת.
ואז פתאום הראש שלי נדד לגליל... ליניב שטראוס, תום מעיין, בר מאור, רן כהן... שחקנים לא פחות מוכשרים מחבריהם בצהוב, אך בזמן שצהובי מכבי (בעונה הבאה גם אוראל לב ובן אלטיט יזכו לאותה חממה) גדלים ומתפתחים בקבוצה ששמה אותם ואת התקדמותם במרכז, צריכים צעירי הגליל לכתת רגליהם בקבוצות שבהן הם בסה"כ עוד שחקן בסגל, כזה שאף אחד לא דוחף להתקדם ולהשתפר, אלא רק להתאים אותו לצרכי הקבוצה.
לכן מטרת העלייה של קבוצת הבוגרים לליגה הלאומית צריכה להיות ערך עליון בתכנית העבודה של המועצה האזורית הגליל העליון. הקבוצה שתתמודד בעונה הבאה בליגה הארצית חייבת להיות מתוקצבת בהתאם ולהציב את הכדורסל של הגליל העליון במקום אליו הוא ראוי, הליגה הישראלית המשובחת שנקראת גם הליגה הלאומית. קבוצה בלאומית תיתן במה ודחיפה אדירה לכישרונות הנפלאים שצומחים פה בשנים האחרונות ותמנע מהם סיבובי סרק בארץ אחרי מישהו שיאמין בהם מספיק בשביל לתת להם את דקות המשחק להן הם זקוקים כדי למצות עד הקצה את הפוטנציאל שלהם.
מי שחושב שרק כישרון זה מספיק ושבלי קבוצה בכירה שתאמין בשחקן הוא יכול להתקדם מוזמן להרים טלפון לרון סבג, יותם שירן, דן ווליס ומתן סונגו. שחקנים נהדרים שכבר שנתיים-שלוש דורכים במקום ומחפשים בית לפרוח בו.
 
 
 
שכר לימוד
נפתח גם את הפרק הזה בשאלת מה משותף ל... עמית תמיר, גל מקל וישראל שיינפלד? שלושתם יצאו למכללות צעירים ורעבים ללמוד, אלמוניים יחסית ואחרי קריירת נוער יפה. שלושתם חזרו לארץ אחרי לפחות שנתיים במכללה שחקנים לגיטימיים ואף יותר מכך בליגת העל ובנבחרת.
השבוע התבשרנו כי גם נעם לייש, כוכב הנוער של עמק יזרעאל החליט לעשות את הצעד הנכון וללכת ללמוד כדורסל בארצות הברית. היעד – מכללת מיין, מכללה מכובדת בליגת המכללות הראשונה (דיוויז'ן 1) ומקום טוב להתפתח בו.
מה הופך את המכללות למקום כה טוב ללמוד בו כדורסל? קודם כל הדרך.
הידעתם כי במכללות מתאמנים כל יום, אימונים של 4-6 שעות ובנוסף מקבלים השחקנים אימונים אישיים, אימוני חדר כוח, אתלטיקה ולא פחות חשוב עזרה בלימודים.
הדבר הופך את הילדים הצעירים לשחקנים הרבה יותר שלמים ומגוונים ומכין אותם לשלב הבא בקריירה שלהם, כל אחד בכיוון אליו הוא שואף.
אם נעם לייש יתמיד ולא יחזור הביתה אחרי שנה אחת בלבד (טעות שעשו רק השנה כרמל בוכמן ונמרוד טישמן) הוא צפוי לשוב שחקן טוב בהרבה ממה שהכרנו.
אגב, שחיינים ישראלים מפתחים את עצמם בקולג'ים האמריקאים כבר עשרות שנים. הגיע הזמן שגם הכדורסלנים שלנו יעשו עוד צעד חשוב בדרך למקצוענות.
 
 
 
נסיכות אדומות
המילים שנשפכו בשבוע האחרון על זכיית קבוצת נערות א' של הפועל גליל עליון באליפות המדינה הזכירו את זרימת הירדן בחורפים גשומים במיוחד. לא היה אדם, כתב, אוהד או חובב ספורט שלא מצא דרך להחמיא להישג האדיר שרשמו הנערות של הגליל, וכל המילים והמחמאות מוצדקות.
ההצלחה של אזור כ"כ קטן להבליט קבוצת נערות שמסוגלת להתמודד כשווה בין שוות מול כל קבוצה בארץ ולצאת בסופו של דבר עם ידה על העליונה היא הוכחה להצלחתה של דרך. החישול שעוברות הבנות הצעירות במשחקיהן במדי קבוצת הנשים בלאומית הביא אותן מוכנות יותר, חזקות יותר וטובות יותר לשלב המכריע ועזר להן לצאת עם ידיהן על העליונה.
ועכשיו למבחן החשוב באמת... שני לוי היא שחקנית ליגת העל האחרונה שצמחה בגליל. מקבוצה שלוקחת אליפות ומגיעה לגמר גביע אנחנו צריכים לצפות לפחות לעוד שתי נציגות שישתלבו בליגה הבכירה ביותר. היכולת של הבנות לקפוץ לשלב הבא ולהגיע רחוק בקריירה יקבעו האם היה מדובר בחיבור חד פעמי שהביא הישג חד פעמי, או שבאמת גדל פה דור אחר של כדורסלניות.
אני מאמין ומקווה שזו האופציה השנייה.
 
 
 
זמן הכסף
82 משחקים ביזבזו קבוצות ה- NBAבמאבקי מיקום כדי להביא לנו את הדבר האמיתי – סדרות הפלייאוף.
הקרבות האדירים בין שיקאגו לאינדיאנה ובין סן אנטוניו לממפיס (מקומות אחד ושמונה) הראו כי הפערים בליגה הטובה בעולם קטנים משהם נראים על הנייר. הפלייאוף בינתיים מוחק כל הבדלי מיקום ואפילו ניו אורלינס הפצועה והחבולה גנבה לאלופה מלוס אנג'לס את הביתיות במשחק הראשון ביניהן. היכולת של ספורטאי העל האלו להתעלות דווקא עכשיו, אחרי עונה מתישה וברגעים הכי פיזיים וקשוחים של העונה היא שתקבע מי הקבוצה שתניף בסיום העונה את הגביע המוזהב הענק שכל ילד אמריקאי חולם ללטף כשיגדל.
פתגם מוכר אומר "כשההתקדמות נהיית קשה וקשוחה, הקשים והקשוחים מתקדמים" (תסמכו עלי, באנגלית זה נשמע מעולה), וזה בדיוק הזמן הנכון לראות ממה עשויים הכוכבים הענקיים שמעבר לים. הימור לא מושכל שלי? גמר בין הטריו של מיאמי לכוכב הבודד של אוקלהומה...
 
 
 
מבקרים מרחוק
עבדתי העונה כעוזר מאמן של זיו ברתנא בקבוצת הנוער לאומית של הגליל העליון בכדורסל. הגעתי לכל אימון ומשחק רעב ללמוד מהידע של מאמן שנמצא בתחום כ"כ הרבה שנים והיה בכ"כ הרבה תרחישים וסרטים. לא תמיד הסכמתי, לפעמים שאלתי ותהיתי, אך תמיד כיבדתי והבנתי שיש לי עוד דרך ארוכה כדי ללמוד את מה שמאמנים ותיקים ממני כבר יודעים.
גם בטורים שלי בהם ניתחתי קבוצות מעולם לא העברתי ביקורת על החלטות המאמן ברגע נתון (ומי שלא מאמין שידפדף בטורים הקודמים ויבדוק) מתוך הבנה שעד שלא אעמוד באותן נעליים על אותם קווים לא אבין באמת את השיקולים העומדים מאחורי כל החלטה.
לכן כשארז אדלשטיין מפקפק בהחלטה של מאמנים בליגת העל או בלאומית במהלך שידורי ערוץ הספורט, אני מקשיב לו ומכבד את הפרשנות שהוא מספק. הוא בסרטים האלה כבר היה.
ולמה חפרתי את כל זה עד עכשיו? כי לשמוע את שגיא כהן וניר לוין מעבירים ביקורת על ז'וז'ה מוריניו קצת הרגיז אותי.
שגיא כהן הוא פרשן שניחן בשפה ציורית וגדושה, אך מעולם לא אימן משחק בוגרים אחד בימי חייו. הישג השיא של ניר לוין כמאמן הוא מקום שני עם הפועל פתח תקוה בליגת העל שלנו. האם זה מונע משני אלה (ומעוד ליצנים רבים אחרים) למתוח ביקורת ולזלזל במוריניו, מאמן שכבר רשום על שתי זכיות בגביע אירופה עם קבוצות שוליים כמו פורטו ואינטר, שלל תארים בצ'לסי ועד לרגע זה גביע ספרדי וחצי גמר ליגת אלופות עם ריאל מדריד? ודאי שלא. כי פרשנינו בטוחים לרוב שהם אלו שהמציאו את הכדורגל, שלאנשים על הקווים שעובדים קשה במשך כל השבוע ועומדים בלחצים שאין באולפן הממוזג של ערוץ ספורט, שמיליונים נושאים אליהם עיניים ושחקנים שמרווחים סכומי עתק נשמעים לדבריהם אין מושג.
אומרים כי אין שופטים אדם בשעת צערו. אולי כדאי להוסיף שאין מקשיבים לפרשן בשעת בירבורו.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital