מחפשים אימון פונקציונאלי המשלב קרוספיט, TRX ואקסטרים? אימוני כושר אישיים וקבוצתיים במתחם מאובזר וחדשני. קרוספיט קריית שמונה
view counter
גוף חטוב ומעוצב ב- 20 דקות אימון פעם בשבוע! הצטרפו לעשרות מתאמנים שכבר רואים תוצאות! EMS PLUS ראש פינה
view counter
טקיאר מזגנים
view counter

הצדיעו לגיבורים

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
08.11.16
הם לא מתמודדים על תארים, הם לא טורפים את היריבות, הם חבר'ה מופלאים שנתנו מעצמם ומגופם למען ביטחון המדינה. במקום לבכות על מר גורלם הם עשו דברים מופלאים בקבוצת רכיבת אופני היד הגלילית – שהיא קבוצת החודש שלנו.

את תואר "קבוצת החודש" שלנו קוטפות לרוב קבוצות תחרותיות והישגיות, כהצדעה להישגים נקודתיים או עונתיים. הפעם אנו חורגים ממנהגנו ומצדיעים לקבוצה שהתחרותיות היא הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלה. יש לה אמנם ספורטאים שמתחרים מעת לעת בתחרויות, אבל מבחינת הקבוצה ומבחינת החברים בה – הניצחון שלהם אינו מתבטא במדליה או בתואר קבוצתי, הוא מתבטא בניצחון האישי והקבוצתי של כל אחד ואחת מהחבר'ה המופלאים שמשתייכים לקבוצת רוכבי אופני היד הגלילית, שקיימת כבר 8 שנים ומודרכת ע"י דקר בן-שאנן ומעוז ברוכי ומנוהלת במסירות ע"י מוחיק שליו. הקבוצה הזו מונה כ-30 משתתפים – כולם נכי צה"ל בהתפלגות גילאים מדהימה מגיל 20 ועד גיל 70, אנשים שהם מלח הארץ ושילמו בגופם למען הגנת המולדת. בקבוצה הזו ישנם קטועי איברים, אנשים שסוחבים כאבים פיזיים ונפשים בכל צעד בחייהם, אבל הם החליטו לא לבכות על מר גורלם – הם החליטו להפוך את הקשיים האובייקטיבים לאתגרים עצומים. הם מתאמנים שלוש פעמים בשבוע באגמון החולה, רוכבים למרחקים של עשרות קילומטרים. הקבוצה זוכה לתמיכה מארגון "בית הלוחם" בחיפה ומאיגוד האופניים.

דקר בן-שאנן, מאמן הקבוצה, מסביר על האופי המיוחד של הקבוצה: "בהגדרה זו לא קבוצה לא תחרותית באופייה מכמה סיבות: כשהתחלנו את הפעילות זה היה בעיקר עם אנשים מבוגרים, זה יצר אופי מסוים של הקבוצה. מאוד קשה להביא לפעילות נכים צעירים, כפי שהצלחנו לעשות עם שמעון יפרח – שנבחר בחודש שעבר ל"ספורטאי החודש". יש לנו רשימות שאנחנו מקבלים מארגון נכי צה"ל ואנחנו פונים לנכי צה"ל באופן אישי. יש לנו שלושה חבר'ה מופלאים שעסוקים בגיוס חברים חדשים: איציק אורן (איילת השחר) מוחיק שליו (יסוד המעלה) ועוזי שמואלי (בית הלל), הם יוצרים קשר טלפוני, הם מנסים לצרף נכים שהם נפגשים איתם בטיפולים. יש מקרים שאנחנו ממש שולפים אנשים מהבתים כדי לבוא. לא קל לצעירים להפנים את המצב הזה שהם מוגבלים גופנית וצריכים לעשות פעילות ספורטיבית עם אנשים בגילאים של ההורים שלהם. גם כשניסינו להקים קבוצה של צעירים והקצנו לה שעות וימים כדי ליצור שייכות חברתית וספורטיבית לא הצלחנו. הפעילות הספורטיבית היא בעצם תירוץ למפגש חברתי וערבות הדדית".

 

פשוט להצדיע להם.
פשוט להצדיע להם.
 

פעילותה של הקבוצה אמנם מתמקדת באימונים שנערכים באגמון החולה, אך הקבוצה המופלאה הזו יוצאת מחוץ למרחב מעת לעת. במהלך החודש שעבר 12 חברים מהקבוצה השתתפו במרוץ האופניים "סובב תל אביב" – כאשר הרוכבים הצעירים עשו את המסלול הארוך שמונה 60 קילומטרים, הרוכבים המבוגרים נטלו חלק במקצים למרחקים של 20-40 קילומטרים. הקבוצה יצאה לפנות בוקר מהגליל והגיעה עם עלות השחר למרכז הארץ. בנוסף, הקבוצה יוצאת מעת לעת לטיולים שכוללים מסלולי רכיבה – לרוב בדרום ובשפלת הארץ, כשגולת הכותרת – נסיעה קבוצתית לחו"ל אחת לשנה. הוצאה של חברי הקבוצה לפעילויות הללו היא מורכבת מאוד.

דקר בן-שאנן מתאר מנקודת המבט שלו: "כל פעילות שיש מחוץ לגליל מצריכה נסיעות ארוכות. יש הרבה קשיים, אבל זה שווה את המאמץ. בת"א היה מרוץ מצוין. החבר'ה מאוד נהנו. זה לא מסלול מאתגר כמו שיש לנו בצפון. יש לנו עוד שני מסעות בקרוב, שמשלבים בהם טיולים בהתאם לעונות השנה. אנחנו מתכננים מסע אחד לדרום ומסע אחד לאזור השפלה כולל לינה. אנחנו עושים מסלולים באזור. מה שכן, מאחר ובקבוצה שלנו יש המון סוגי נכויות, זה מצריך מאיתנו לעשות הכרה מוקדמת עם השטח ולבדוק כל פרט ופרט, לשלוח אישורים לבית הלוחם. אנחנו הקבוצה היחידה מקרב קבוצות רוכבי אופני היד שמטיילת מעבר לפעילות הספורטיבית. רוב הקבוצות באות להתאמן בלבד. כשאנחנו יוצאים למסעות מצטרפים אלינו חבר'ה מקבוצות אחרות. כל שנה אנחנו נוסעים לחו"ל, זה דורש המון ארגון ועזרה. לשמחתי, יש המון מתנדבים שמגיעים לחו"ל והכל על חשבונם. כל המתנדבים הם חברים של הנכים, שבאים לעזור. אני שמח שיש הירתמות גם של תלמידים מתיכון "עמק החולה" ויש עזרה מבית הספר לבקשות שלנו – ששמח להביא חברים מהקבוצה להרצאות בפני התלמידים. המטרה שלנו היא ליצור קבוצה של אנשים שנהנים להיות ביחד".

 

גם להולנד הם הגיעו.
גם להולנד הם הגיעו.
 

דקר בן-שאנן, שמשמש גם כמורה לחינוך גופני בתיכון "עמק החולה" והוא גם איש משפחה – נשוי ואב לשלושה, מקדיש זמן רב לפעילות. לשאלה כיצד הוא מוצא זמן להתמסר לכל אחת מהמסגרות הוא מספק תשובה רחבה: "לאורך שנים גם ריכזתי, גם חינכתי כתות וגם ניהלתי שכבות בבית הספר. השנה אני לא מחנך. עם השנים גיליתי שב-24 שעות אפשר להספיק הרבה. ישנים פחות ועושים יותר. החבר'ה אוהבים להתאמן בשעות מוקדמות או מאוחרת, כאלה שאני לא בבית הספר. אני שיש משפחה שתומכת ועוזרת. הכל עניין של סדר עדיפויות ותכנון זמן. כשיש רצון מוצאים זמן להכל. הקבוצה הזאת היא אהבה גדולה שלי. אני אומר להם כל הזמן, ולא ממקום של קלישאה: אני מקבל מהם הרבה יותר ממה שאני נותן להם. הפכתי בזכותם לאדם רגיש עוד יותר. כשאני מגיע לחנות או למסעדה, הדבר הראשון שאני מסתכל עליו זה על נגישות לנכים. התפיסה השתנתה גם אצלי בבית. זה הופך אותך לרגיש, מכניס את החיים לפרופורציות. להשוות מה שאני עובר לעומת כל אחד ואחד מהם, זה מכניס אותך לפרופורציות ולהבנה. האנשים האלה הם גיבורים, הם לא באים לפעילות ממקום של רחמים. הם לא צריכים את זה. אני מצדיע להם".

 

לראיונות קודמים שערכנו עם דקר בן-שאנן לפני כארבע שנים ושנתיים, הקליקו כאן

 

מסור לעבודתו בצורה מדהימה. דקר בן-שאנן.
מסור לעבודתו בצורה מדהימה. דקר בן-שאנן.

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital