א.א אורטופדיה וספורט
view counter
השכרת ומכירת במות הרמה, מלגזות וגנרטורים. רום צפון - פתרונות הרמה ושינוע
view counter
מייסטר שיווק פירות
view counter

היכן הם שורשיי אם תשאליני?

מאת: 
אורי שמיר
בשם: 
גליל עולה
תאריך: 
02.09.15

אפשר להתווכח על היכולת שלהם, אם הם שווים שכר כזה או אחר, אי אפשר להתווכח על כך שאדריאן רוצ'ט ואבישי גורדון הם האייקונים המקומיים הגדולים ביותר של הספורט בגליל. חבל שבספינות הדגל של הספורט לא מצאו את הדרך להשאירם במערכת.

שבועיים של זעזועים בספורט הגלילי. קבוצת הכדורגל של עירוני קרית שמונה איבדה את הקפטן אדריאן רוצ'ט – שביקש לעזוב להפועל חיפה ונענה, קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון/קרית שמונה איבדה את הקפטן אבישי גורדון – שהתאכזב מהקיצוץ הגדול שנעשה בחוזה שהוצע לו. יש הרבה פנים לכאן ולכאן לדברים, אפשר להתווכח אם שני השחקנים שווים את הסכומים שבהם השתכרו (למרות שזה לא צריך להיות עניין של איש), אפשר להתווכח על התרומה המקצועית שלהם, אפשר להסתכל על הדברים בשיקולים של עלות מול תועלת, אבל איך שלא תסובבו את זה – בשבועיים האחרונים הכדורסל הגלילי גילה עוד יותר כמה אבישי גורדון הוא דמות אהובה ונערצת, ובימים האחרונים הכדורגל הגלילי גילה עוד יותר כמה אדריאן רוצ'ט הוא סמל ודמות למופת בעבור הרבה אוהדי כדורגל. מכיוון שקשה למצוא אנשים ששיחקו עם השניים או אימנו את השניים ויש להם מילה רעה טובה לומר על השניים, מכיוון שהשניים זוכים לגילויי ההערצה כל כך גדולים, אפשר להסיק שהספורט הגלילי איבד חלק ממנו. כן, לא פחות. אין זה סוד שהיחסים בין האוכלוסיה העירונית לקיבוצית הם כאלה שיודעים עליות וירידות בתנודות גדולות, אבישי גורדון ואדריאן רוצ'ט הם זנים מיוחדים – שני קיבוצניקים שמקובלים ואהובים על כל האוכלוסיות. גורדון - בן כפר בלום, הוא בן לאם בת קרית שמונה ואביו היה כדורגלן בהפועל קרית שמונה, רוצ'ט – בן נאות מרדכי, התגורר בשנים האחרונות בקרית שמונה, חבריו הטובים ביותר – לפחות אלה מעולם הכדורגל, הם חבר'ה תושבי העיר ששיתפו עימו פעולה במחלקת הנוער, אפשר להגיד על שניהם שאם קבוצות הכדורגל והכדורסל היו רוצות למצוא פרזנטורים לשלטי חוצות ואפשרויות פרסום נוספות – כאלה שידברו לרגש של האנשים, הן לא היו יכולות למצוא מועמדים טובים יותר מגורדון ורוצ'ט. ובכל זאת, עולם כמנהגו נוהג, עם גורדון העניינים נפלו על כסף ואגו, עם רוצ'ט זה נפל בגלל האכזבה מדקות המשחק המועטות שלהן זכה, ובעונה הבאה שני השחקנים שלפחות מבחינה רגשית הכי מזוהים עם הקבוצות שלהן ועם האזור יירעו בשדות זרים.

 

קונצנזוס גלילי אמיתי. אבישי גורדון, בטקס הפרידה מעידו קוז'יקרו.
קונצנזוס גלילי אמיתי. אבישי גורדון, בטקס הפרידה מעידו קוז'יקרו.

 


שחקן בית במובן המלא של המילה

את אבישי גורדון הספקתי להכיר מהיציע בשנת 2008 כששיחק בהפועל חולון – הקבוצה אותה אני אוהד. גורדון לא הרבה לשחק באותה עונת אליפות היסטורית, בהרבה משחקים הוא נכנס כשהמשחק כבר היה גמור, בהרבה אחרים הוא לא שותף כלל, והיו גם כאלה שהוא היה על הפרקט בזמן ה"מאני טיים" – כמו במשחק הגמר מול מכבי ת"א, שם הוא ידע לקלוע שלשה רגע לפני שמכבי בורחת ולשים את הגוף כדי למנוע מביינום לקלוע מ-3/4 מגרש ולגזול מאיתנו את האליפות. אחרי עונת האליפות הודיע המאמן והבעלים מיקי דורסמן על עזיבה, כל הכוכבים כבר התפזרו להם בקבוצות אחרות ורק אחד נותר על המשמר כדי לנסות להציל את הקבוצה. הוא דברר אותה בתקשורת, עודד משקיעים לקחת עליהם את הקבוצה, למרות שהוא ידע שבכל מקרה יש מי שישלם את חוזהו בעונה הבאה. כן, זה אבישי גורדון, שלא הרבה לשחק ונלחם עבור קבוצה שהוא לא גדל בה. מחולון עבר לגלבוע וגם שם הפך מהר מאוד לאחד כזה שכולם אוהבים, אדם אכפתי שאוהדי הגלבוע ניהלו מחאה כשנודע על העזבתו מהקבוצה. אחרי הפרק בגלבוע אבישי גורדון חזר הביתה, לכפר בלום, להיות חלק אינטגרלי בתקומה של קבוצת נעוריו שבדיוק עלתה לליגה הלאומית. מעבר לתרומה המקצועית שראו בסטטיסטיקה, מעבר למנהיגות על המגרש, הוא שימש כחונך של השחקנים הצעירים, היה שם כדי לחבר את הקבוצה ברגעים קשים. הגענו לקיץ הזה, בהנהלת קבוצת הכדורסל טוענים שהתקציב ירד ולכן נאלצו להציע לאבישי גורדון תקציב נמוך בעשרות אחוזים, ובמקביל לשלבו במערכת בתפקידים נוספים. גורדון נעלב, החליט לארז את חפציו ובעונה הבאה הוא ישחק בעמק יזרעאל מהארצית, ובמקביל יאמן את נשות הגליל העליון. שמעתי עד עכשיו גרסאות משני הצדדים, איני שופט לזכות או לחובה אף אחד מהצדדים, אבל ברור לי דבר אחד: העזיבה של אבישי היא אבידה גדולה והיא בגדר סל עצמי לקבוצה שמצטיירת כקהילתית. אני נוטה להאמין שיותר גמישות של שני הצדדים, הייתה יכולה לפתור את הסאגה ולהשאיר את אבישי גורדון לעוד עונה בכפר בלום. במילה אחת – חבל.

 

ממגנט בביצועיו ומנהיגותו. אבישי גורדון בפעולה, צופה בקצה התמונה - ניקיטה טימופייב, אוהד מושבע של עירוני קרית שמונה.
ממגנט בביצועיו ומנהיגותו. אבישי גורדון בפעולה, צופה בקצה התמונה - ניקיטה טימופייב, אוהד מושבע של עירוני קרית שמונה.
 

הדברים הקטנים שלא רואים בסטטיסטיקה

כמי שמעורה במסגרת תפקידי הרבה יותר בנעשה בכדורגל וכמי שנוכח בלא מעט משחקים של עירוני קרית שמונה במהלך עונה, אודה ולא אשקר: לא תמיד התענגתי על תצוגות המשחק של אדריאן רוצ'ט, ביקרתי אותו בצורה נוקבת בכתבות או כחלק מדיון עם אנשים שישבו בסמיכות אלי ביציע, אבל איך שלא יהיה – מבחינתי העובדה שמדובר בשחקן שגדל במועדון מגיל צעיר מאוד, העבודה שהוא בן הגליל העליון, דמות שמהווה מושא להערצה להרבה אוהדי כדורגל באזור, גרמה לי הרבה פעמים לקבל בהבנה את הדברים. לצד כל אלה, גם נהניתי לא מעט מתצוגות של רוצ'ט, ממסירות חכמות, משערים מרגשים כמו זה בבילבאו וכמו הגולאסו שכבש באצטדיון "סמי עופר" לרשתה של הפועל חיפה – קבוצתו הנוכחית. אם ב"גולאסו" ההוא עסקינן, זה היה רגע שגרם לי להבין את החשיבות של אדריאן רוצ'ט מהצד שלא רואים בסטטיסטיקה. באותו משחק ישבתי שורה אחת מאחורי הספסל של קרית שמונה לצידם של שחקנים שהיו מחוץ לסגל באותו משחק: חן דילמוני, עדן שמיר וגל מאיו. לצידנו ישב המאמן המנטאלי איתן עזריה. כשרוצ'ט כבש את השער המרהיב, קפצנו מהכסאות כאקט טבעי של שמחה וגם נדהמנו מהשער היפה, אך בין לבין הצלחתי לשמוע את הרחשים מהיושבים לצידי וגם מהספסל. שמעתי התרגשות, שמעתי ששחקנים אומרים שזה השחקן שהכי מגיע לו לכבוש, שמעתי הרבה דברים טובים. בנקודה הזו למעשה הבנתי את ההשפעה של רוצ'ט בצד החברתי – שהוא ללא ספק הגורם המרכזי להצלחה של הקבוצה בשנים האחרונות. אז נכון, רוצ'ט לא שחקן של עשרה שערים בעונה, לא תמיד מלהיב בהברקות יוצאות דופן, אבל איך שלא יהיה: הערך המוסף שלו על המצב החברתי של הקבוצה, העובדה שהוא שחקן מקומי בקבוצה מאוד ענייה בשחקנים שורשיים וגם היכולת הטובה שלו שמדי פעם הצליחה לצוף מעל פני הדשא, כל אלה בהחלט דנים אותו לכף זכות ומן הראוי שהיה זוכה למעמד גבוה יותר בקבוצה. נכון, מאז עלתה הקבוצה בפעם השנייה לליגה הלאומית במשך שלוש עונות רוצ'ט קיבל הזדמנות להיות המנהיג של הקבוצה, ובעונה שאחרי הזכייה באליפות התקשה לעמוד בציפיות ממנו, ולאחר מכן חל פיחות משמעותי במעמדו, ועדיין – בחצי העונה שעברה רוצ'ט הציג לא מעט משחקים טובים וייתכן שעם עוד ביטחון עצמי מצד הצוות המקצועי הוא היה מצליח ליצור המשכיות ולשחזר עונות טובות יותר. הפרידה בין קרית שמונה לרוצ'ט אמנם נעשתה בצורה מכובדת וחברית, אך אצל הרבה אוהדים מותירה טעם לא מר משהו.

 

תרומה מקצועית לא מתבטאת רק במספרים. אדריאן רוצ'ט חוגג כיבוש שער באצטדיון סמי עופר.
תרומה מקצועית לא מתבטאת רק במספרים. אדריאן רוצ'ט חוגג כיבוש שער באצטדיון סמי עופר.
 

הזדהות קודמת להישגיות

הרבה אוהדי כדורגל בקרית שמונה והאזור טוענים שהם אינם מגיעים לצפות במשחקי הקבוצה, בגלל היעדר הזדהות עם השחקנים. הכמיהה של רבים היא לראות כאן יותר תוצרים מקומיים. העובדות הן שלמרות ההישגים הגדולים שעושה עירוני קרית שמונה – היא לא מצליחה לגדל דור חדש של אוהדים. הדוגמא הכי טובה מגיעה מקרב שחקנים במחלקת הנוער של המועדון. רבים מהם שייכים לדור שלא ידע את ימי ליגה א', רבים מהם לומדים בתיכון שסמוך לאצטדיון שבו מתאמנת ומשחקת קבוצת הבוגרים, רבים מהם מתאמנים במגרש שסמוך לאצטדיון בסמיכות לשחקני הבוגרים, ועדיין רבים מהם אוהדים קבוצות שמשחקות עשרות ומאות אלפי קילומטרים מקרית שמונה. לא צריך לשכור בלשים לשם כך, מספיק להיות חבר שלהם בפייסבוק. אין לי ספק שאם בסגל הקבוצה הבוגרת היו יותר שחקנים מקומיים – גם במחיר של קבוצה שלא הייתה בצמרת הטבלה, רמת ההזדהות של אוהדי הכדורגל בעיר ובקיבוצים הייתה גדולה ועמוקה יותר.

 

אין סיבה הגיונית שבמשחק מול מכבי ת"א נראה יציע ריק. משחק הגביע בין קרית שמונה למכבי ת"א בעונה שעברה.
אין סיבה הגיונית שבמשחק מול מכבי ת"א נראה יציע ריק. משחק הגביע בין קרית שמונה למכבי ת"א בעונה שעברה.
 

בכדורסל מהבחינה הזו יש זיקה מקומית במינון מכובד, אך גם שם המצב יכול להיות יותר טוב. בעונה שעברה הוחלט על איחוד בין הפועל גליל עליון להפועל קרית שמונה. בפועל, בסגל הקבוצה רשומים לא מעט שחקנים מקומיים, אך בסטטיסטיקה השחקנים שבלטו הם הזרים והמתאזרחים. אני לא מבין יותר מדי בכדורסל, אבל לטעמי, אם בסגל הקבוצה היו מוסיפים לנציגות של קרית שמונה שכוללת את משה רחמים, שחקן או מספר שחקנים בני קרית שמונ דוגמת יואב סלמה, יבגני ליוטרין ומתן סונגו, הדבר היה מסייע לקרב ליציעי כפר בלום גם אוהדי הכדורסל מקרית שמונה. ייאמר לזכות העושים במלאכה, שהם החזירו העונה לשורות הקבוצה את יניב שטראוס מקיבוץ שמיר ואת שי זלץ מקיבוץ מחניים. עם זאת, חיזוק השורות בעוד שחקנים מקומיים תמיד יכול להטיב.

 

קהל שראה אליפות וגביעים ובא בהמוניו לראות שחקני בית בלאומית. רון סבג מככב בכפר בלום.
קהל שראה אליפות וגביעים ובא בהמוניו לראות שחקני בית בלאומית. רון סבג מככב בכפר בלום.
 

הגליל העליון הוא אזור קטן מבחינת אוכלוסיה. אין כאן קבוצות כדורגל או כדורסל עם קהלים שחיים את הקבוצה 24/7, אין כאן קבוצות שישי להן גרעין אוהדים של רבבות מכל רחבי הארץ, כך של צריכה להיות כאן כמיהה מוגזמת לתארים והישגיות. גם אם יהיו כאן קבוצות דגל פחות מצליחות, אך עם ביטוי מקומי נרחב, זה בהחלט יהיה ראוי ולעניין. בשנות ה-90 הכדורסל ידע כאן פריחה גדולה, בעשור האחרון זה הכדורגל, אבל אם נעצור לרגע ונביט לצדדים, נגלה שיכול להיות שזה לא מה שהקהל באמת מחפש. עובדה שההצלחות הללו לא הגדילו באופן משמעותי את מספר האוהדים ביציעים. ההזדהות והקשר האישי כנראה עושים את זה יותר לאנשים. אנחנו רואים את זה בגילויי ההערצה שלהם זוכים אבישי גורדון ואדריאן רוצ'ט בימים האלה, ראינו את זה כשבני בן זקן לקח את המושכות אחרי פיטוריו של ברק בכר ואי אפשר היה שלא לחוש בהזדהות, רגשות האהבה ואיחולי ההצלחה הרבים שהציפו אותו ואת הרשת החברתית מצד אוהדי כדורגל מקרית שמונה. מה זה בא ללמד אותנו? שכנראה שבגליל העליון מה שעושה את זה באמת לאוהדי הספורט אלה גיבורים מקומיים שהוא מכיר מהבית ספר, מהשכונה, מחדר האוכל, ממגרש הכדורגל או הכדורסל הפתוח. כדי לתת תקווה לכדורסלנים והכדורגלנים הצעירים בני האזור, צריך שבקהילה הקטנה בגליל העליון הם יוכלו לראות דמויות להשראה כדי להזדהות איתן וכדי לחלום להיות כמותן. כן, גם במחיר של קבוצות בוגרים פחות נוצצות.

 

אורי שמיר
אורי שמיר

פרסום תגובה חדשה

CAPTCHA
אתגר זה נועד לוודא שהינך אנושי כדי למנוע "ספאם".

כל הזכויות שמורות © גליל עולה - אתר הספורט של הצפון
תכנות: SmartWebs  ♦  שיווק דיגיטלי: SOL Digital